בימים אלה של מלחמה וכאשר טילים מתעופפים מעל לראשינו, אני כותב את השורות הללו בחדר העבודה שלי, בחוץ צורחת האזעקה ומיד נשמעים קולות הנפץ של כיפת ברזל. הפלא, שהצליחה התעשיה הצבאית לייצר כדי להגן עלי בעת הכתיבה.
נזכרתי, שהיה ויכוח ציבורי סוער אם להקדיש תקציבים לפיתוח וייצור של כיפת ברזל ובצמרת צה"ל היו מתנגדים קשים מאוד לייצור של אמצעי ההצלה הזה. טוב, תמיד ידעתי שלא כל מי שנושא שכל מפח על הכתפיים הוא גם חכם.
נזכרתי בוויכוח ההוא, כאשר קיבלתי קישור לשיחה עם יוסי לנגוצקי ב"
ערב חדש" בתאריך 13.7.14. הוא דיבר על המנהרות בעזה ועל הלייזרים, שיכולים להשלים את ההגנה של כיפת ברזל; שכנע אותי מאוד ואני ממליץ לצפות בשיחה הזאת, שבה מזכירים
דן מרגלית (המראיין) ויוסי לנגוצקי (מעבר לשולחן), שאותם הדברים נאמרו כבר ב-2010 באותה תוכנית עם אותם משתתפים. אז הדברים לא עשו רושם על הגורמים הקובעים. אני מקווה שהיום, כאשר צה"ל נלחם על מנהרות וכאשר טילים מעופפים על ערי ישראל – בעלי השכל מפח יפעילו גם שכל אנושי. חכם.
את יוסי לנגוצקי לא פגשתי מעודי, ובכל זאת התרשמתי ממנו מאד. בעבר קבלתי קישור לפוסט, שהוא כתב בנושא הטילים והמליץ על טילי לייזר. כמי שאינו מבין דבר בנושא, הגבתי לידיד ששלח לי את הפוסט. בתשובה קבלתי מאמר נוסף, עם הסבר מיוסי לנגוצקי. הוא טרח ושלח, אבל אני עדיין לא הקדשתי תשומת לב למעופפים הללו. היום אני רואה כמה הייתי שאנן.
אחרי ההתכתבות הזאת, שמתי לב לשם לנגוצקי, אל"ם במיל' וד"ר לגאולוגיה, לפני שחרורו מצה"ל זכה בעיטור המופת ובפרס ביטחון ישראל. הוא שאיתר את שדות הגז דלית 1 ותמר 1 בים התיכון. אחר כך היה משפט ובו לנגוצקי טען שנישלו אותו מחלקו בעסקה וזכה בפסק דין של עשרות מיליוני שקלים. סכומים, שאצלי עוברים רק בדמיון.
אחרי הפרסומים על שדות הגז ואחרי פסק הדין הזה הקדשתי יותר תשומת לב לאיש שאינני מכיר והרהרתי אם מי שמצא גז בעומק חמשת אלפים מטרים לא יכול למצוא מנהרה בעומק 30 מטרים? טוב, אני מצהיר שאינני מבין דבר בגאולוגיה. אבל בבני אדם, אני משהו מבין.
הזדמנתי לפני כשבוע למחלקה פנימית ט' בבית חולים תל השומר ושם גיליתי על הקיר מכתב שבח, שכתב יוסי לנגוצקי למנהל המחלקה, ד"ר גדי סגל, בעקבות טיפול בבן משפחתו. גיליתי פן נוסף באישיותו וזה הוסיף להערכתי.
זה איש שראוי לשמוע את דבריו. גם אטומי הפח במשרד הביטחון.
