בישראל נלחמים על הבית - בעולם מוקיעים

קל להאשים אנשים הנתונים ללחץ טילים, מילואים וילדים שנמצאים בחזית שהם "ימנים קיצוניים" ולהפחיד שהם גורמים אלימים ומהווים את התרבית ממנה יצאו הרוצחים הבאים. נראה שהתקשורת הישראלית, העשויה מרובד עבה במיוחד של הוגי דעות שלא שרתו מעודם בצה"ל, ומעטים ששרתו אך עשו זאת בגלי צה"ל לדוגמה, מכינה את דעת הקהל לציד מכשפות. מן הראוי, אולי, היה לטכס עיצה ולחקוק את "חוק זועבי", המבדיל בין העברת ביקורת (כדוגמת זו של האופוזיציה) לבין דברי בלע ושטנה המעודדים פעילות חתרנית נגד ישראל. גם בארצות הברית חוקקו חוקים המבדילים בין "חופש דיבור" לבין "הסתה," וכן בין אלימות ופשע גרידא לבין פשעי שנאה (Hate Crimes). ישבו להם טובי המחוקקים במדינת ישראל ויבואו לעזרתם טובי המוחות המשפטיים וינסחו את אותו חוק. "חוק זועבי" אמור לאפשר הסרת חסינות חברי כנסת בתנאים מסוימים ואף להרחקתם (אותם ובמידת הצורך את מפלגתם) מהכנסת לצמיתות. השתתפות במשט הטרור הטורקי, הובלת הפגנה לא מאושרת על-ידי המשטרה בחיפה, איומים על חייו של בן משפחתה ועוד דוגמאות רבות יכולות לשמש בסיס לאמור באותו חוק. נזכור שוועדת הבחירות פסלה פעמיים את מועמדות זואבי, אך בית המשפט העליון פסק אחרת. מבצע צוק איתן הוכיח שישנו אזור לחימה שמחייב תשומת לב מיידית, שכן מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להתקיים כאשר האויב פועל מבפנים וזוכה לחסינות כמעט מוחלטת. אולי דוקא שרת המשפטים תנחה את משרדה לצאת לקרב, כך שטעויות בית המשפט העליון לא תשננה פעם אחר פעם?

לא רק חברי הכנסת הערביים פועלים נגד מדינת ישראל. גם יהדות ארה"ב פועלת במרץ באותו כיוון. בבורלי הילס מתוכנן אירוע שאמור יהיה להתקיים בעוד עשרה ימים בטמפל עמנואל הרפורמי בבורלי הילס. מארגני האירוע הם הארגונים בקואליציית השמאל - אמריקנים לשלום עכשיו, עמנו, מרץ, הקרן לישראל החדשה, ג'יי סטריט - ואיתם מספר בתי כנסת רפורמים. באותו אירוע ישתתפו שלושה דוברים, וכן ישא דברים קונסול ישראל בחוף המערבי. אני סמוך ובטוח שדיויד סיגל, נציגה הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי, יוודא שדברה של ישראל יאמר בקול ברור, בגב זקוף, בידע רב ומעמיק ואמונה שלמה בצדקת הדרך. בין הדוברים פרופסור מיירס, ראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. לפני מספר שנים, כשגלעד שליט עוד היה בשבי, ישבנו זה ליד זה בבית פרטי בבורלי הילס באירוע איסוף כספים לאיפקרי, ארגון שבראשו עמדו אז ד"ר גרשון בסקין (לימים שיטען לזכויות על עסקת שליט) וחנה סניורה. ברגע הראשון לא זיהיתי את פרופסור מיירס, ואיתו הסליחה, והשיחה בינינו התנהלה בעברית. הוא קבע את עמדתו בצורה מאוד נחרצת ובלתי מתפשרת: "זה מוצדק לחטוף חיילים ישראלים." זה היה אז. אני מצפה בכליון עיניים לשמוע את פניני החוכמה של הפרופסור המכובד בעוד פחות משבועיים. האם התבלעה דעתו כליל, מהשנאה הבוערת בו, או אולי חזר למוטב ושינה את דפוסי מחשבתו? טוב שקונסול ישראל ישא את דברו, אך כדיפלומט הבכיר ביותר שלנו באזור, ידיו כבולות (או ליתר דיוק, ישנם חסמים על הדברים שהוא יכול להגיד). קואליצית השמאל בלוס אנג'לס ממומנת היטב ועובדת בצורה הראויה להערצה. את הארועים שלהם הם משווקים בצותא, וכל פעילות שלהם מאורגנת לתפארת. פעמים רבות הם מקדמים נושאים חשובים, כדוגמאת הכרה בזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים ושחרור החברה החילונית מהגבלים ואיסורים של האולטרה-אורטודוקסים (הפרדת הנשים מקדמת האוטובוסים, איסור על נשים להתעטף בטלית ולהתפלל בקול בעזרת הנשים בכותל, גירושים וקבורה אזרחיים, וכו'). אך נשזרת בכל מעשיהם האשמה גורפת של ישראל, ולא בצורה מרומזת כלל וכלל. ישראל אשמה ב"כיבוש" ובהתנחלויות. ישראל אשמה בכך שהשלום הנכזב לא מתממש. ישראל אשמה בכל העולה על הדעת, בין אם הוא הגיוני אם לאו. קואליצית השמאל כבר מזמן עברה את קו השפיות, ולא ניתן למצוא אצלם ולו מילה טובה אחת על ישראל. בכל הזדמנות שניתן לתקוף את ישראל, הם עושים זאת מיד וללא מעצורים. הם עומדים על שלהם: זה לא תפקידם לתמוך בישראל או לקדם את האינטרסים שלה. זו זכותם ותפקידם לתקוף, להעביר ביקורת ולערער על עצם זכות קיומה של מדינת ישראל.

נזכר אני בענת הופמן שהקימה ועומדת בראש ארגון "נשי הכותל." שמעתי אותה בטמפל עמנואל שהיה מלא מפה לפה במאות משמנה וסלתא של העיר בורלי הילס. מהמשפט הראשון עד האחרון שלה, לא ניתן היה למצוא ולו מילה טובה אחת על מדינת ישראל. (פזמון חוזר, אך זו המציאות העגומה.) כך גם בפעם השנייה ששמעתי אותה, גם באותו טמפל שמאחורי מקום מגורי. ואז ישבתי איתה לארוחת צהריים פרטית, וגיליתי ישראלית שאכפת לה, אישה חכמה, נבונה, מעניינת, מאזינה ולומדת. עבורה, כל הטוב במדינת ישראל הוא מובן מאליו, כך שהיא לא התייחסה אליו. ישבנו עם אחת התומכות הגדולות בארגונה של ענת, בקרן לישראל החדשה ובקרן לירושלים שאירחה את ענת בביתה. אותה פילנטרופית היא גם הנשיאה הנוכחית של טמפל עמנואל. ענת עומדת איתנה בדעתה, אינה מוכנה לסטות ימינה או שמאלה במלחמתה, אך בהחלט האזינה והבטיחה לשפר. הלא היא לא יוצאת למלחמת חורמה על מדינת ישראל, רק רוצה היא לשנות את שהיא מאמינה דורש וראוי שיפור. ענת אינה היחידה. ראשי מוסד, שב"כ ותת אלופים ואלופים במיל', כמו גם חברי כנסת בעבר ובהווה, הם אורחים קבועים של קואליצית השמאל. זוכר אני בבדיחות הדעת מקרה אחד בו ג'יי סטריט אירח תא"ל במיל'. האירוע אליו הגעתי היה בבית כנסת רפורמי גדול מאוד בבל אייר, שכונת יוקרה בלוס אנג'לס. ישבתי בשורה הראשונה, ונציגת ג'יי סטריט באה לברך אותי (השמאל אוהב מאוד כשהימין מגיע לארועיהם). הסתבר שהייתי מאוד במרכז - שכן השתתפו באירוע אנשים (יהודים טובים יפי נפש, בין האויבים הגרועים ביותר שלנו) שהם קיצוניים הרבה יותר מג'יי סטריט. הגיעו ימים טובים כשנציגת ג'יי סטריט מספרת לי שחלקים בקהל הם "קיצוניים מהשמאל!" במהלך השאלות ותשובות, אותו תת-אלוף נאלם דום לדקה שכראש הארגון "קול יהודי למען שלום" תקף אותו פעם אחר פעם. זיכרו - אותו תת-אלוף בא כאורח השמאל, והנה הוא הותקף על כל עוולות ישראל. פעם מפקד בצה"ל תמיד מפקד, ואותו תא"ל יצא למתקפה ולא הרים ידים. ישבתי והתמוגגתי. לא אני זה שהיה צריך לצאת להגנת מדינת ישראל, האורח הישראלי של השמאל הבין את הטעות היסודית בהתרועעות עם האויב. כפתגם המקומי: אם אתה הולך לשון עם כלב, אל תתפלא אם תתעורר עם פשפשים. וכך אנחנו חוזרים לטמפל עמנואל והארוע המתוכנן לעוד עשרה ימים.

רבים מחברי טמפל עמנואל הם יהודים טובים מבורלי הילס. ביום יום, מדינת ישראל אינה בראש מעיניהם. הם תומכים במדינה, מוראלית וכספית, ועושים זאת באמונה שלמה למרות שרבים מהם לא היו בארץ כל ימי חייהם. הנה, השבועון-חינמום מקומי מלא מודעות עמוד שלם במהלך המבצע הנוכחי - קק"ל, הבונדס, וכו' וכו' - שעת צרה היא השעה הטובה ביותר לדרבן את היהודים הטובים בבורלי הילס לפתוח את ארנקיהם ולהתחייב לתרומות של שש, שבע ואף שמונה ספרות. זהו קהל היעד, תומך ישראל וודאי לא שונא ישראל. לכן, ההחשפות פעם אחר פעם לביקורת (הגובלת לפעמים בהוצאת דיבה) על מדינת ישראל אומרת דרשני. גם הפעילות של טמפל עמנואל תחת הכותרת "Israel Matters" מעלה ספקות: האם דרך הפעולה היא להעלות על נס דברים שליליים, ורק דברים אלו? כתבתי למארגני הארוע, חברי הקואליציה, שאולי מן הראוי לכלול גם מעט חיוביות על מדינת ישראל, "נציג משלנו" שלא יתקיף את המדינה ויהווה חומת מגן לעצם זכותנו להגן על עצמנו (לדוגמה מירי טילים בלתי פוסק ומנהרות תקיפה). על כך נענתי בזו הלשון על-ידי נציגת הקרן לישראל החדשה. "ארי, אחד מחוזקי ישראל הוא הקהילה החופשית והפתוחה של בעלי המניות שלה שיכולה לדבר, לתמוך ולהעביר ביקורת בונה. זהו בסיס הדמוקרטיה שמאפשר לישראל ולארה"ב לעמוד איתן בסערה בה רוחות הקיצוניות נושבות בחוזקה. "דמוקרטיה חופשית נשארת יציבה נגד רוחות אלו בגלל שהיא נזונה מדעות שונות ומגוונות של הקהילה. "הארוע הוא להשמיע דעות מנקודת ראות שונה, וכלל לא לתקוף את ישראל כפי שאתה מציע. כולם מוזמנים להיות נוכחים, והרבה בתי כנסת מזרמים שונים הוזמנו להיות בין המארגנים. אנחנו עדיין מצפים לתשובתם." אכן ואכן, הבית עומד איתן נגד הרוחות מחוץ, אך עד מהרה לא ישאר בית כלל וכלל אם האויב פועל להורסו, לבנה אחר לבנה, מבפנים. כשמילה חיובית אחת לא נשמעת בהקשר עם מדינת ישראל, ורק מוקיעים אותנו על כל מה שקורה, הדבר אומר דרשני. האם זהו הזמן, תוך כדי מבצע צוק איתן, לצאת קבל עם ועדה ולדוש בכל אשר ישראל, כביכול, לא עושה כשורה? אותם גופים בדיוק לא יזמו אירוע תמיכה במדינת ישראל, כי קל להעביר ביקורת, להשוות ולצעוק "אנחנו אשמים!" (או יותר נכון, "ישראל אשמה, ואנחנו מתביישים בקשר שלנו איתה!"). עוד יהיה זמן רב לתשאל ולהתבוסס בתאוריות נכבדות, "מה היה קורה אילו." בהקשר זה, נזכר אני באימרה: אילו לסבתא היו גלגלים, היא הייתה אוטובוס.

• המחבלים וארגוני הטרור המהווים את אויבינו בעזה וביהודה ושומרון רוצים דבר אחד בלבד - השמדת מדינת היהודים. הטילים אותם הם פיתחו, שיכללו וייצרו באלפים אינם "דרישות שלום חמות לאחיהם היהודים."

• כל אותן היחידות שאומנו ומנסות לחדור דרך הים או המחילות והמנהרות עושות זאת בכדי לחטוף ולרצוח כמה שיותר ישראלים-יהודים. וככל שהרצח יהיה אכזרי יותר וצעקתנו תעלה השמימה, כך הם ישמחו יותר.

• עשרות אלפי חיילים יהודים נמצאים עתה בעזה, מסכנים ואף מקריבים את חייהם למען שלום וביטחון מדינת ישראל.

יהודי באשר הוא שרואה לנכון לתקוף ולהעביר ביקורת בשעה זו על חיילי צבא ההגנה לישראל, ראש הממשלה, שריה ויועציה צריך להיות מוקע מחמת מיאוס. אין הם חלק מאתנו, אין הם זכאים להיות כלולים במה שנקרא כאן ה"אוהל הקהילתי." אין הם ראויים להגנתה של מדינת ישראל, לסוכת שלומה ולמקלטה בעת הצורך. יהדות ארה"ב וקואליצית ה"שלום" (או השמאל) אינה ראויה להכלל במניין ישראל ואוהביה. מקומם תחת הכותרת "מחרבייך ומהרסייך." דבר לא השתנה בארה"ב. בעת מלחמת העולם השנייה, יהדות ארה"ב עמדה איתן נגד התערבות ארה"ב בנעשה בארופה ועזרה ליהודי ארופה, ועתה היא פועלת ללא הרף נגד עצם קיום מדינת ישראל. טעוניהם כמובן יגידו שלא כך הוא, אך מעשיהם מוכיחים במדויק נקודה זו. כיון שאין כל דבר חיובי הקשור במדינה, התנהלותה בשגרה או בחרום, הרי שהגיע זמן הינתקות. אך שתי רגלי על הקרקע, ויודע אני את שיקרה בסופו של דבר. כמו בעבר כך גם בעתיד. עמדנו כולנו, רועדים ופוחדים, תשושים ובאפיסת כוחות, לא יודעים את אשר עומד לקרות לנו בעוד דקות ספורות. בראש התור עמד קצין נאצי והפריד, אלו לימין, ואלו לשמאל. לא אז שינה אם האדם היה יהודי מסורתי או דתי, או מומר שמזה שבעה דורות היה נוצרי אדוק. כך גם בהווה, למי משונאינו מבחוץ יהיה אכפת אם מישהו היה בשמאל, השמאל הקיצוני, המרכז (כמוני) או הימין? עבורם כולנו איש אחד, יהודי שנוא שאחת דינו - להשמדה. שני חסרים עיקריים התגלו בכל העוצמה במבצע צוק איתן: חוסר המעש נגד האויב מבית וחוסר הפעילות נגד האנטישמיות בעיקר בארופה. חייבים אנחנו להתייחס לשני תחומים אלו כל עוד ניתן להשתלט עליהם.