כונס נכסים התמנה לתפקידו. זהו מינוי בעל סמכות שיפוטית. בשל כך פונה אליו רשות ממשלתית בדרישה לשלם חובות הרובצים על הנכס - נשוא המינוי. בעל התפקיד נענה לדרישה, אולם מתנה אותה בסיום הליכי הכינוס, שלאחריהם יוכל לפרוע את החובות של הנכס. הרשות מאשרת התניה זו, ואולם לאחר מכן - נוקטת בהליכי גבייה אגרסיביים הכוללים עיקולים אצל צד שלישי כנגד הכונס. האם יש בכך משום הוצאת לשון הרע על בעל התפקיד?
זאת בתמצית הסוגיה שהעסיקה את בית המשפט בתיק זה. כבר נפסק בעבר, כי הטלת עיקול בלתי מוצדק בידי צד להליך משפטי, היא בגדר הוצאת לשון הרע על הצד עליו מטילים את העיקול, שכן צדדים שלישיים נחשפים לא רק לסכסוך שיכול וקיים בין הצדדים (ויכול אף שלא קיים), אלא אף מקבלים מידע חלקי בצורת העיקול עצמו ובכך יש משום לשון הרע.
יש להניח כי דווקא כיום, כאשר קיים שימוש רב במידע עסקי בעניינו של כל אדם, כולל מידע שעל בסיסו ניתן אשראי, הנחות או נקבעים הסדרים להתנהלות, הרי ששליחת מידע (כגון בצורת עיקול בתיק זה) יש בה משום פגיעה חמורה בצד עליו נשלח המידע. הדבר עלול לפגוע במוניטין שנצבר בעמל של שנים רבות, בקו אשראי ובמעמדו החברתי של צד זה. הדבר חמור כפליים מקום בו מדובר על הטלת עיקול בלתי מוצדק.
יוסף ברינט מונה בידי רשם ההוצאה לפועל ככונס נכסים על נכס, ומשכך פנתה אליו עיריית טבריה בדרישה לפרוע חובות ארנונה הרובצים על הנכס, מתוקף תפקידו זה. ברינט לא שלל את עצם האחריות על חובות אלו ולא את עצם הדרישה לתשלום, אלא שביקש - על בסיס הפסיקה בנושא זה - לדחות את התשלום עד למועד מימוש הנכס, קרי מכירתו, שאז ייפרעו כל החובות הרובצים על הנכס, לרבות חובות ארנונה (בהערת אגב יצוין, כי בלתי אפשרי להעביר את הנכס על שם הקונה מבלי לפרוע חובות לרשות המקומית, כך שכלל מובטח חיוב הארנונה של הרשות המקומית בסיטואציות אילו).
אלא שלעיריית טבריה אצה הדרך, והיא שלחה הודעות עיקול על חשבון הבנק של ברינט (במשותף עם חשבון הבנק של אשתו), תוך ניסיון לגבות את החוב הנטען כלפי הנכס באמצעות הליכי גבייה מינהליים. מכאן תביעת לשון הרע שהוגשה בתיק זה.
לא הייתה מחלוקת בשתי נקודות חשובות בתיק זה. ראשית, כי הטלת עיקול בלתי מוצדק היא בגדר לשון הרע. שנית, כי עיריית טבריה הסכימה לעיכוב הליכים גורף כנגד הכונס עד למימוש הנכס. האם הייתה רשאית העירייה לפתוח בהליכים למרות עיכוב הליכים זה?
בית המשפט עונה בשלילה על שאלה זו. אף אם הייתה העירייה רשאית לנקוט בהליכים כנגד הכונס לפני סיומם של הליכי המימוש (דבר שאינו ברור מאליו כל וכלל), הרי שהודעתה לפיה היא מעכבת באופן גורף את כל ההליכים, והעדר כל הודעה ממנה החוזרת מהודעתה הראשונה, או מתריעה על כוונה לנקוט בהליכים לגביית החוב - יש בהם כדי להצביע, כי העיקול שנשלח בידי העירייה לחשבון הבנק של הכונס הוא עיקול שלא כדין, ומשכך הוא בגדר הוצאת לשון הרע עליו.
פסק הדין מחזק את הקביעות, כי על צד להליכים משפטיים - גם מינהליים - לנהוג
בתום לב, תוך התחשבות מירבית בצד השני. נקיטת הליכים שלא כדין כנגד אותו צד עלולה לגרום לנזקים לצד זה, בין היתר בהוצאת לשון הרע שבשליחת עיקולים בלתי הוגנת, ואף - כפי שנקבע בפסק דין זה - הנוגדת את הדין. העירייה חויבה לפצות את הכונס ב-24,000 שקל ולשלם לו שכר טירחה בסך 4,200 שקל.
מסקנת פסק הדין: יש לבדוק היטב לפני כל הטלת עיקול כנגד החייב, שמא פוגעים באדם הלא נכון, ומסבים לו נזק קשה בדמות של פגיעה בשמו הטוב.
