אני מקווה שהעצירה הסיטונאית של טיסות לישראל מצד חברות תעופה בינלאומיות, תסיים סופית את הדיון לגבי חשיבות השליטה הישראלית על רכסי יהודה ושומרון בכל תנאי ובכל מצב. אם דיווח על רקטה בודדת שנורתה מעזה ונפלה במרחק של מאות מטרים מהנתב"ג הצליח לשתק ולו חלקית את שער היציאה האווירי של ישראל על כל ההשלכות שלו, לא קשה לנחש מה יקרה במציאות שבה טפטוף הפצמ"רים והקסאמים השגרתי של עוטף עזה, שאנו מכירים כבר 13 שנה, מועתק לרכסי השומרון.
כדי לפגוע באזור הנתב"ג מהרצועה, יש צורך ברקטות ארוכות טווח. מהקו הירוק הישן במערב בנימין מספיק פצמ"ר רגיל, כזה המיוצר בכל מסגריה זעירה שבה מחרטה אחת, ושאת המשגר שלו אפשר להוביל על כל חמור מצוי. לשגר ולהסתלק.
עצירת הטיסות השבוע היא תולדה של המלחמה, שתסתיים מתישהו. גם על-פי התרחיש הקשה ביותר, אחרי שהמלחמה תסתיים, בעוד שבוע, בעוד שבועיים, הטיסות תחזורנה לפעילותן הרגילה. אבל נתאר לנו העתקה של המציאות העזתית, שבה טפטוף הקסאמים הפרימיטיבים קצרי הטווח, הוא אירוע יום יומי בבקעת לוד. שגרה, לא מצב חרום. כמה חברות תעופה תמשכנה לנחות בנתב"ג בשגרה הזו?
שלא יהיה ספק: הסיבה היחידה שלא יורים רקטות מהשומרון היא השליטה הישראלית הביטחונית המוחלטת בכל יו"ש מאז מבצע חומת מגן. אין סיבה אחרת. מי שממליץ לוותר על השליטה הזו, גם תמורת הסכם מדיני מדהים ומפעים, יביא בסופו של דבר לשיתוק הנתב"ג. חד וחלק. אלו המנסים לשכנע שאבו-מאזן וכוחותיו הם שידאגו לביטחון אלפי התיירים המגיעים ארצה, הם גם אלו ששיכנעו אותנו לפני תשע שנים שהנסיגה מהרצועה תשפר את ביטחון תושבי עוטף עזה.
