חופש הביטוי וזכות ההפגנה בעת מלחמה

חופש ההפגנה נובע מחופש הביטוי שהוא אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית. חופש זה נעצר רק בנקודה כשמדובר בהסתה ישירה לאלימות. יש הבדל בין הסתה לבין פרובוקציה ובין הסתה למילים נוקבות. יש גם הבדל בין קללות להסתה. נכון שקללות אינן נורמה בשיח רגיל, אבל עדין לא מעמידים לדין אנשים שמקללים זה את זה לא ביום רגיל וגם לא במלחמה. אולם "מוות לערבים או ליהודים", זו הסתה. במיוחד עם הקונטקס הוא של התנגשות ברחוב בין קבוצות. יש גם לציין שתפקיד המשטרה אינו לתת זכות להפגין אלא לאפשר את ההפגנה. לא המשטרה היא הממונה על זכות ההפגנה שהיא מיסודות הדמוקרטיה. אם היו מקרים של מעורבות שוטרים בהפעלת אלימות נגד מפגינים יש לראות זאת בחומרה. כבר ראינו זאת במקרה של דפנה ליף וחבריה למחאה. יש להעניש בחומרה את השוטרים הפוגעים והמעלילים. יכול להיות שבמקרה של אזיקת ח"כ חנין זועבי זה היה מקרה דומה. חמור מאוד לאזוק חבר כנסת וקשה להאמין ששוטר לא זיהה אותה. עצם העובדה שהיא שוחררה לאחר שנאזקה, ולא ננקטו צעדים נוספים, יש בה להראות שכנראה הייתה מטרה להשפיל אותה. שלא תהיינה אי-הבנות. אני חולק לחלוטין על חברת הכנסת הזו ועל מפלגתה. אבל אם אני לא אשתוק במקרה הזה, זה יקרה מקרה אחר נוסף והמצב ילך וידרדר.(אגב, אני גם נגד מעצר מנהלי לפעילי נוער הגבעות. או שמאשמים או שמשחררים). דמוקרטיה היא של כולם, לא רק של מי שאת דעותיו אנו אוהבים!.