לסגור את גלי צה"ל

היה פעם רמטכ"ל, קראו לו אהוד ברק. הוא הבטיח "לקצץ את כל מה שלא יורה" ודיבר במפורש על סגירת גלי צה"ל. ב-1 בינואר הקרוב ימלאו 20 שנה לסיום תפקידו של ברק. גלי צה"ל עדיין כאן ולא עושה רושם שהתחנה הולכת לאיזשהו מקום. כל הסיבות הטובות והנכונות לסגירתה של התחנה לא השתנו, ואולי אפילו התעצמו. מיד נמנה אותן. איש לא מצליח לתת לי סיבה טובה אחת להמשיך את קיומה. אומרים לי שהוא מאוד פופולרית. מצוין: תפריטו אותה ושתתמודד בשוק החופשי בזכות תכניה, לא בזכות חיילים שמקבלים כמה מאות שקלים לחודש. דווקא עם הרפורמה ברשות השידור, יש מקום לעוד תחנה - שתהיה פרטית. בדיוק כמו שיש טלוויזיה ציבורית וטלוויזיה פרטית, כך ראוי שיהיה רדיו ציבורי ורדיו פרטי (כלל-ארצי, להבדיל מהתחנות האיזוריות או המגזריות). אז למה נזכרתי בזה עכשיו? בגלל שקראתי (יום ו', 25.7.14) אצל קלמן ליבסקינד במעריב-סופהשבוע על מעלליה השבוע של יעל דן. אז הנה לפניכם: כל הסיבות שבגללן צריך לסגור, או לכל הפחות להפריט, את גלי צה"ל. בגלל יעל דן. הגברת העלתה השבוע לשידור בגלי צה"ל מי שטען שבנו לוחם ב"יחידה מובחרת הכפופה לגולני" וקרא להפסיק את הלחימה ברצועת עזה. ברוח הימים הללו, דן גם בכתה מראש על כך שמן הסתם יתקפו אותה וינסו לסתום את פיה - כמו עיתונאים שמאלנים אחרים, שמספרים לנו בלי הרף עד כמה סותמים את פיהם. אבל העיקר הוא, שבתחנת השידור של צה"ל אפשר היה לתקוף את אותו צה"ל, את מפקדיו ואת הדרג המדיני הממונה עליו. תגידו לי כאשר אפשר יהיה לתקוף את נוני מוזס בידיעות אחרונות ואת בנימין נתניהו בישראל היום. אבל בגל"צ - טירוף מערכות מוחלט: תחנת שידור של הצבא מאפשרת לתקוף את מה שעושה הצבא, ועוד בזמן לחימה. זה מראה שהתחנה הזאת איבדה כל מצפן ומצפון, שאין לה קומץ של שכל ישר. די בכך כדי להצדיק את סגירתה. בגלל התקציב. כמה עולה גלי צה"ל? לא יודע. זה סוד ביטחוני. בשנת 2010 נמסר שמדובר ב-40 מיליון שקל בשנה - חלקם במישרין מתקציב הביטחון וחלקם ב"חסויות" של גורמים ציבוריים אחרים (דהיינו: שוב כספי ציבור). את הכסף הזה מבזבזים בזמן שצה"ל מבטל אימונים ומקצץ בהצטיידות בטענה שאין לו משאבים תקציביים. כאשר משק בית נקלע למינוס, הוא אמור לקצץ קודם כל במותרות. כאשר לצה"ל אין כסף, שיקצץ במותרות - וגלי צה"ל הם הדובדבן שבקצפת בראש עוגת קרם בעלת שלוש שכבות. בגלל התכנים. היום קשה לבדוק אמפירית את התכנים של גלי צה"ל, בגלל שידורי "צוק איתן", אבל לפני שנים לא רבות עשיתי בדיקה כזאת. אם זכרוני אינו מטעה אותי, מצאתי שבשבוע יש בערך 15 שעות שעוסקות במישרין בצבא ובביטחון. זה אומר: 9% מכלל השידורים, כך של-91% מהשידורים אין שום קשר ליעדיה של התחנה. שלא לדבר על גלגלצ, שם 100% מהשידורים הם מוזיקה ודיווחי תנועה. ירון דקל הכניס יותר תוכניות המעודדות את הגיוס ואת התמיכה הציבורית בצה"ל - שזה יפה מאוד, אבל עדיין מדובר במיעוט קטן מתוך כלל שעות השידור. בגלל האזרחים. ניב רסקין, אילנה דיין, יעל דן, רזי ברקאי, רינו צרור, אברי גלעד, ג'קי לוי, עירית לינור, קובי אריאלי, ירון וילנסקי, יועז הנדל, אלי ישראלי. אלו רק כמה מן האזרחים שמקבלים משכורת מגלי צה"ל. למה? כי הם מביאים מאזינים. נחזור לרעיון שהעליתי קודם: תפריטו את התחנה ושבעלים פרטיים ישלמו להם. למה אתם ואני צריכים לשלם? אנחנו מתקוממים נגד אגרת הטלוויזיה, ומשלימים עם תשלומים של הרבה אלפי שקלים בחודש מתקציב הביטחון לכל אחד מהשדרים הללו. בגלל העובדים. במחלקת התוכניות של גלי צה"ל יש 45 עובדים. במחלקת החדשות יש 35 עורכים ומפיקים, ועוד לפחות 30 כתבים (אני אומר "לפחות", כי יש כמה שאני מכיר אישית אך שמותיהם אינם מופיעים באתר התחנה). בחטיבת ההנדסה יש 43 איש, מתוכם לפחות 20 אזרחים. בהנהלה יושבים עוד 13 איש, ובאתר האינטרנט - שישה. בגלגלצ יש 29 עובדים. בסך-הכל - וכאמור זו רשימה חלקית - 201 איש. ברדיו קול חי, תחנה ארצית, יש 29 עובדים. אז נגיד שגלי צה"ל צריך כפליים עובדים; אתם יודעים מה - פי שלושה. אבל פי שישה? ברור לחלוטין, שכמו בכל מקום בו יש כסף ציבורי בכלל ובמערכת הביטחון בפרט, יש בגל"צ אבטלה סמויה ובלתי-סמויה, כי אף אחד לא מרגיש שזה הכסף שלו. בגלל הדמוקרטיה. נסיים בסיבה היסודית ביותר: במדינה דמוקרטית לצבא אין תחנת רדיו משלו. במדינה דמוקרטית השידור הציבורי שייך לרשויות האזרחיות, ולצידו יש שידור פרטי. הפיכות צבאיות מתחילות בהשתלטות על תחנת הרדיו; בישראל לא יהיה צורך בכך (ואני לא מאמין לרגע שיש איזשהו סיכוי שיהיה פה אפילו ניסיון להפיכה צבאית, אבל הבנתם את הרעיון). אז מדוע גלי צה"ל לא נסגרו ולא ייסגרו? בעיקר בגלל שיוצאי גלי צה"ל - וגם חלק מאלו שמשדרים בתחנה כיום - נטועים כל כך עמוק בכל רחבי התקשורת הישראלית, עד שכל ניסיון לגעת בציפור נפשם יביא לגל אדיר של מחאה. מה שהיה בנוגע לערוץ 10 (שמפר בצורה שיטתית את התחייבויותיו ושורד דווקא בזכות הממשלה), הוא משחק ילדים ביחס למה שיהיה בנוגע לגלי צה"ל. יספרו לכם על סתימת פיות, על חיסול בית הספר הטוב ביותר לתקשורת, על הפופולריות של התחנה ואולי אפילו על החיוניות שלה. בקיצור: ימכרו לכם המון לוקשים ובלופים. אבל שום פוליטיקאי לא ירצה להיכנס לשדה המוקשים הזה. וכך יוכלו יעל דן וחבריה להמשיך לקבל מיקרופון פתוח כדי לתקוף את צבא הגנה לישראל - שמשלם להם, נותן להם את אותו מיקרופון פתוח ומגן על חייהם.