תכלית מסעי

שבת שלום קהל קדוש לַמַּסָּע יֵשׁ תַכְלִית הֲיִתָּכֵן שֶׁהַמַּסְעוֹת הָיוּ בְִּלי תַכְלִית הֲרֵי בְּתוֹם מַסָּע הַכֹּל חוֹזֵר מִבְּרֵאשִׁית הֵחֵל מֵהַמַּסָּע מֵרַעְמְסֵס עַד יַרְדֶּן יְרֵחוֹ הָעָם שֶׁנָדַד נִכְחַד וְהַנּוֹתָר נַע עַל כָרְחוֹ כִּי יֵשׁ לַמַּסָּע תַּכְלִית שֶׁלֹּא לִיתֵן לָעַבְדוּת תַּפְנִית כִּי הַמַּסָּע לֹא תָּם גָּם לֹא נִשְׁלַם עֲדַין זֶה נִמְשַׁךְ בְּאַרְצוֹת תֵּבֵל שְׁנוֹת אַלְפַּיִם בְּסִיּוּם מַסָּע מַתְחִיל מַסָּע מֵהַתְחָלָה וְשַׂם פְּנֵי הָעָם אֶל הַמְּנוּחָה וְהַנַּחָלָה כִּי יֵשׁ לַמַּסָּע תָּכְלִית שֶׁלֹא לִיתֵן לַגָּלוּת תַּפְנִית וְהָעָם שׁוּב נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם וְחוֹנֶה בְמָקוֹם עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת בְּתִקְוָה לְהָבִיא שָׁלוֹם וֻבָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת בָּדָד הוּא לֹא יִשְכּוֹן וְאֵין אוֹת שֶׁחָלוֹם עַל שָׁלוֹם יָקוּם ויִכּוֹן אָבָל יֵשׁ לַמַּסָּע תַּכְלִית כִּי כֹּל הָעָם צָבָא וְכֹל הָאָרֶץ חָזִית מִמִּדְבָּר צִיָּה וְצַלְמַוֶת אל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל תכלית המסעות שמשה מונה בפרשת מסעי, נועדה להבהיר לעם כי משיצא העם ממצרים מֵרַעְמְסֵס הוליך הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים ושנים מסעות במשך ארבעים שנה, והסיבות לכך הן: האחת משה מבקש להבהיר לעם כי יציאת מצרים עד לכניסה לארץ ישראל, יכולה הייתה להיעשות בשנה שנתיים הראשונות, מיד אחרי קבלת התורה, כי המרחק איננו גדול. ברם למשה היו חששות כי כאשר העם יתקל בקשיי המדבר ירצה לחזור למצרים, הסיבה השנייה משה למד לדעת מהתנהגות העם בשנתיים הראשונות, שדור יוצאי מצרים איננו מסוגל לעמוד בתלאות ואיננו מסוגל להלחם ולכבוש את הארץ, לכן הקב"ה גזר על דור זה למות במדבר ורק צאצאיו יכנסו לארץ וילחמו עליה. והסיבה השלישית הצורך בחישול העם במדבר צייה וצלמות כדי שיעריכו בני ישראל את הארץ אשר נתן אותה הקב"ה להם. וכאן צריך לומר כי לא די בישיבה בארץ, אלא צריך לאהוב את הארץ למרות כל הקושי ולשמור על טהרת מעשינו כי בהיות מעשינו טהורים ונקיים מרבב, הארץ תטהר ותתקדש. במעשינו מקדשים אותה ובמעשינו מטמאים אותה. כל אחד מאתנו חייב בשמירה על טהרתה, כאשר מִטָּהֵר הוא עצמו. לא די באמירת זו נחלת ה' היא ועל כן היא קדושה, אלא הדבר בידינו ובמעשינו לשמור על קדושתה.

נדידת ישראל במדבר ומסעותיו

למעשה בקריאת שלושה חומשי תורה שמות ויקרא ובמדבר, לא מוצאים מה התרחש אצל עם ישראל במשך שלושים ושמונת השנים מתוך ארבעים השנים שבהם נדד דור המדבר במדבר. כל תאור ההתרחשויות שמובא בשלושת חמשי תורה אלה, משתרעים על תקופה של שנתיים החל מיציאת מצרים עד הגיע העם לירדן ירחו. השאלה מה התרחש בעם ישראל בשלושים ושמונת השנים שישראל נדד במדבר. אלו כאמור שלושים ושמומה שנים /יוצאי מצרים נענשו על חטא המרגלים (שלח לך) וכשזה קרה היו בני ישראל כבר בפתח הארץ. משם חזרו לנדוד. פרשת מסעי באה להבהיר לנו כי מתוך ארבעים ושנים מסעות ישראל במדבר רק עשרים וארבע מסעות היו במשך שלושים ושמונה השנים. שמונה עשרה מסעות היו במשך השנתיים הראשונות של היציאה ממצרים וההליכה במדבר. רש"י מסביר מדוע מצא משה צורך לפרט את כל המסעות שנסעו בני ישראל במדבר: להודיע חסדיו של הקב"ה, שאף על-פי שגזר על ישראל לטלטלם במדבר, בא לספר לנו כי לא כל הזמן נעו ונדו, הם יצאו ממצרים בעוד המצרים היו עסוקים בלקבור מתיהם-בכורותיהם. ואחרי מות אהרן בְּהֹר הָהָר בקצה ארץ אדום, נסעו בני ישראל עוד שמונה מסעות מתוך עשרים וארבעת המסעות שנסעו במשך שלושים ושמונה שנים עד שהגיעו אל ירדן ירחו. ואכן מיתת אהרן נראתה בעיני הכנעני, כסימן רע לישראל, בְּיָדְעוֹ כי בני ישראל עומדים לכבוש את ארצו וסבר כי הוא יכול למנוע כיבוש זה, למרות שנאמר בקשר לזה: והארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ. (וישלח לה/יב).

חזרה על דבר מות אהרון הכהן

כבר נאמר לא פעם, כי אין יָתֶר או חָסֶר בתורה, כל פסוק במקומו וכל מלה במקומה ואף כל אות במקומה. כאשר נראה לכאורה לקורא שיש אמירה שלא במקומה, הדבר אומר דָרְשֵׁנִי. לכן לחזרה על דבר מות אהרן הכהן יש לה סיבה. ראוי לציין כי דבר מות אהרן הובא בעתו בפרשת חֻקַּת (כ/כט) שם נאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלים יום כל בית ישראל. רש"י ראה גם צורך להבהיר מה משמעות האמירה, כל בית ישראל, אמר: זה כולל נשים וגברים כי אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, שנאמר עליו: הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות) אהרן נהג גם להשכין שלום בין בעל ואשתו, לכן זכרו לו את מעשיו הטובים. אלא התמוה הוא מדוע כאן החזרה על מות אהרן נעשה ביחד עם מנין מסעות ישראל במשך ארבעים שנות ההליכה במדבר ורק בהגיענו לסוף המסע השלושים וארבעה חוזר ומזכיר לעם את מות אהרן בהר ההר. על כך נאמר כדי לציין את מועד פטירת אהרן במסגרת פירוט זמני המסעות ומקומותיהם, דבר שלא נעשה ביחס לאבות ואפילו גם לא ביחס למשה, שנאמר: ויעל אהרן הכהן אל הֹר הָהָר על-פי ה' וימת שם בשנת ארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי (כלומר בחודש אב) באחד לחודש (בראש חדש) (לג/לח). תלמוד לאמור כי על ישראל לזכור את אהרן איש השלום כלשון ימינו ואהבתו לעשות שלום לקירוב לבבות ולאחדות העם דווקא בעת שישראל במשבר המצור – על ירושלים, ולאהוב זה את זה אהבת חינם, כי הרי בגלל שנאת חנם חרב בית המקדש השני. בני ישראל שמעו את אזכור מיתתו של אהרן והבינו כי האחדות בעם ואהבת הזה את זה היא תנאי לעמידה מול כל אויב. מכאן עובר הכתוב לספר על הכנעני: וישמע הכנעני מלך ערד והוא שב בנגב בארץ כנען בבוא בני ישראל .(לג/מ) אימה ופחד נופלים על אויבי ישראל כשישראל מאוחדים ואוהבים זה את זה, דבר זה קורה כיום במלחמה בחמס בין המצרים . אומנם פנינו לשלום אך ידינו יכו כל המתגרה בנו, ובהקרבה רבה למען העם על-פי ה'.

מה היא ארץ נחלתנו

השאלה מה הם גבולות מדינת ישראל, אין תשובה על כך בחוקי המדינה, כי לא נקבעו גבולות המדינה בחוק, כפי שזה 'ים ברוב מדינות העולם. ישראל כארה"ב גבולותיה אינם מוגדרים בחוק. דבר זה מביא אותנו לפסוק: אלה המצות והמשפטים וגו'... לפיהם על עם ישראל, לקבוע כחוק מְחַיֵּב כל מִצְוַת עשה וכל מִצְוַת לא תעשה. ואכן זאת מטרת החקיקה ומטרת ההלכה (הכוונה כאן לחוק בחקיקת הכנסת וההלכה התקדים בפסקי הדין של בית המשפט העליון לפיהם הולכים). זה חל באורח החיים במדינה כחוקי הדגל ההמנון וסמל המדינה, ימי עבודה ומנוחה ומועדים. רק גבולות המדינה טרם נקבעו בחוק עד עצם היום. הקו הירוק איננו גבול הוא קו שביתת הנשק שנקבע בהסכמי שביתת הנשק שבין מדינות ערב בתום מלחמת השחרור לבין ישראל. לעומת זאת גבולות הארץ המובטחת נזכרים בפרוטרוט על-פי הברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת (לך לך טו/יח), אברהם הוא אב המון גויים, ובכללם צאצאיו וצאצאי יצחק ישמעאל ועשו שנשלחו להתנחל ממזרח לירדן עד המדבר הגדול . לפי גבולות הארץ במקרא הירדן וים המלח והכנרת הם הגבול המזרחי והים הגדול (ים התיכון) הגבול המערבי, מצפון החרמון וארץ הלבנון ומדרום הנהר הגדול של מצרים. אלא שבתוך גבולות אלה שכנו הכנענים ולא נצטווינו אז אלא רק להרוס ולנתץ את מצבותיהם האלילים ולתת להם מעמד של גר ותושב בתנאי שהם יקבלו עליהם חוקי הארץ אז והמדינה בימינו. וכך אומר הקב"ה למשה: זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבר(זאת הברכה לד/א,ב,ג). מערבות מואב אל הר נבו לראש הפסגה על פני ירחו שמעבר לירדן מערבה. קִיַּמְנוּ וּמְקַיְמִים מִצְוַת אֱלֹהִים לְהִתְחַשֵּׁב בְּעַמֶּנוּ וְלֹא רַק בַּגּוֹיִים לְהָסִיר מְעָלֶינוּ אֵימַת כֹּל הַזֵידִים לִסְמוֹך עַל כֹּחֶנוּ וְלֹא עַל "יְדִידִים" שֶׁיּוֹצִיאוּ לָנוּ מֵהָאֶשׁ הָעַרְמוֹנִים כַּךְ סָבַרְנוּ וְסוֹבְרִים לְאוֹרֶךְ שָׁנִים וְלֹא יַרְתִּיעוּנוּ גָּם מְהַלְכֵי אֵימִים כי זֹאת הוֹכִיחַ עַמֶּנוּ בְּכֹל הַזְּמַנִּים וּכְבַר נִכְתְּבוּ דְּבָרִים כִּי מַטְרָתֶנוּ בְּרוּחַ עַמֶּנוּ נַגְשִׁים לֹא נֵהֵא כְּשִמְשׁוֹן כְּדֵי לְהַרְשִׁים לֹא תָּמוּת נַפְשֶׁנוּ עִם פְּלִשְׁתִּים יָמוּתוּ צָרֶינוּ כִּרְצוֹנָם בַּמַּחְשַׁכִּים תַם חֻמַּש בַמִדְבָּר אַךְ לֹא נִשְׁלַם כָּל עוֹד עֲמָלֶק חַי הַקְרָב לֹא תָּם מִלְחַמְתֶנוּ מִלְחֶמֶת מָגֵן לְקִיּוּם בִּלְעָדֵי עַמֶּנו לֹא יֵהֵא עָם בַּיּקוּם אוֹיְבֶנוּ מְזַנֵּב מִן הַמַּאֲרַב כְּעֲמָלֶק נַכֵּהוּ עַד חָרְמָה וּכְעֲמָלֶק נְסַלֵּק וּבְנָפְלוֹ בַּקְרָב לֹא נַעֲלוֹז וְנִשְׂמַח אַךְ עַל פּוֹשֵׁעַ צְמֵא דָּם לֹא נִסְלַח רוֹצֵחַ נִתְעַב נַכֶּהוּ בְּלִי רַחֲמִים וְלֹא נַכֶּה חָף שַׂהֲדֵנוּ בַּמְּרוֹמִים וְהַתּוֹצָאָה בַּשֶּׁטַח תְּסַפֵּר שֶׁנֶצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר