המלחמה שהתחילה נמשכת ואיתה הדיבורים על הפסקת אש מיידית. הירי של החמאס ממשיך ומכוון להרג אזרחים דבר שצריך להיות מוגדר כפשעים נגד האנושות. מחבלים נשלחו להרוג על-מנת לזכות בתמונת ניצחון ובמקביל טעויות מבצעיות בודדות של צה"ל ופגיעה בחפים מפשע מקבלות עיוות תקשורתי ותודעתי עולמיעל-מנת להציג את ישראל ככובש אכזרי. המלחמה הנוכחית, מלמדת שוב,על רגישות רבה לחיי חיילים ולתוכן של החלטות צבאיות. שורשי מדיניות זו מתחילים במלחמת לבנון הראשונה. ממשלת פרס אישרה עסקה של שיחרור 1150 מחבלים עבור 3 שבויים.בהמשך בממשלת אולמרטאושרה את עסקת גולדווסר ורגב ז"ל שהייתה יותר מאוזנת מבחינת החזרת מחבלים תמורת גופות החיילים. שוב החלקנו במידרון החלקלק .כאשר ממשלת נתניהו שיחררה למעלה מאלף אסירים ביטחוניים תמורת חייל בודד בעסקת שליט.
האסמטריה בכוח לטובתנו מבחינת יכולות צבאיות, נהפכה לאסמטריה הפוכה לטובתם-שיחרור מאות מחבלים/אסירים תמורת חיילים בודדים שלנו. הרגישות הרבה לחיי חיילים לגטימית ואנושית, עד שהיא הופכת לגבוהה יותר מחיי אזרחים הזכאים להגנה בהווה ובעתיד. החמאס כידוע, הוא מונופול שלטוני שעושה בתושבי עזה כרצונו.
פעם מספסר בדמיהם, פעם עושה שימוש בהם כמגן אנושי, פעם משחרר תמונות קורבנות. החמאס רואה את הרגישות הרבה לחיי חיילים מצד אחד אצלנו ואת הניסיון אם אפשר לסיים מבצעים מהאויר בלבד. מצד שני אין לו כלל לחצים פוליטים פנימיים. מתוך זה החמאס גוזר את האסטרגיה שלו-ירי רקטות מתמיד לצד התחבאות בכיריו במנהרות ובמחילות.אם תוסיפו לזה מדיניות קודמת שלנו של "הבלגה", "הכלה" "קונפליקט בעצימות מוגבלת", קיבלתם פגיעה בכושר ההרתעה הישראלי. אנו רואים שינוי, עימות חזיתי וכניסה קרקעית שאולי ילמד בהמשך על שינוי תפיסה ואיתה שינוי מדיניות. השינוי יהיה להבנה שלעיתים סיכון חיילים הוא הכרחי, במיוחד כשקיימת הצדקה מוסרית לכך וסיכון ברור ומיידי של המנהרות ההתקפיות שחמס בנה במטרה לייצר חטיפות ופיגועים.
גזירת גורל פוליטית - הרתעה מקבלי ההחלטות, חייבים להבין שבאזור בו אנו חיים לא ניתן להגיע להסכמים בין מדינות אלא מעמדה של כוח והרתעה. שורת החלטות שגויות ולא מאוזנות שמלוות אותנו החל תחילת שנות ה80' הם המדרון החלקלק עליו הפכה ההרתעה הישראלית בתפיסת האויב הצבאית לחלשה יותר. דבר זה עלול לגרום בהמשך את הקושי למינוף תהליכים מדיניים ולפתרון ההגיוני והוגן של שתי מדינות לשני עמים.
ההתנהלות כיום של נתניהו, נתפסת זהירה ומחושבת מבחינת הציבור הרחב. השאלה הגדולה כיצד ההתנהלות נתפסת בעיני האויב וכאן המצב שונה בתכלית. אם מקבלי ההחלטות שלנו לא יבצעו את המדיניות הדרושה והפעולות שישנו את תפיסת הצד השני לגבי כוחנו, אנו גוזרים על עצמו מבצע נוסף וקרוב. רק עמדה חזקה מבחינה מוסרית וצבאית והעברת מסר של "בעל הבית השתגע", תוכל ליצור שינוי מול מנהיגות פלשתנית ובמיוחד לתושבי עזה. רק עמדה כזו תאפשר בהמשך דיאלוג שיסיים את הקונפליקט רווי הדמים ויציע עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
