אנו נמצאים כעת במלחמה. זו המלחמה בה' הידיעה. מלחמת קיום צודקת. מלחמה באויב אכזרי שאיבד צלם אלוהים. אויב שכל מטרתו היא להשפיל ולהכניע ולחרף את העם היהודי ואת מדינת היהודים.
זו מלחמה. זה לא מבצע. זו לא פעילות. זו מלחמה. ברוך השם עם ישראל יוצא סוף-סוף להגן על עצמו. אנחנו נקראים צבא על-ידי הקדוש ברוך הוא מאז יציאתנו ממצרים. אנחנו צבא מיוחד. כשצבא הגנה לישראל פועל כמו שצריך אז השכינה שורה ביניהם. על עשרות אלפי החיילים בעזה, שהתקבצו יחד, ודאי שורה שכינה. אנחנו צריכים לדעת ולחוש שהקדוש ברוך הוא שוכן איתנו ומנהיג אותנו והכל בהשגחה מדויקת ואנחנו נתפלל שבעזרת השם יעשו לוחמינו את מלחמתם כשליחים של האומה כולה.
על-פי התרבות היהודית העתיקה שלנו, מי שנותן סטירה ליהודי, אנחנו חייבים להרגיש כאילו הוא נתן כביכול סטירה לקדוש ברוך הוא, חס ושלום. כאשר אנחנו מקבלים אלפי טילים על מדינת ישראל זה אלפי סטירות כביכול לקדוש ברוך הוא.
מי שיוצא למלחמה למעשה צריך לדעת שהוא יוצא לנקום את נקמת אלוהי האמת והצדק ולמחות על כבוד אלוהים חיים והעם היהודי המחולל. כל מי ששותף ללחימה - הנהג, הטבח, הקצין, הטיס, ולוחם חיל הרגלים, הם מגינים על כל עם ישראל.
משפחה ששולחת את בניה ובנותיה למלחמה - לא שולחת אותם באופן אישי משפחתי. האומה שולחת. מי שפוגע בחייל ישראלי פוגע באומה הישראלית. אם חס ושלום יש נופלים, הם נופלים לאומה הישראלית. גם האזרחים שנפגעים בעורף, הם של כל האומה. כל העם היהודי כולו נמצא בחזית המלחמה בציר הרשע. ניצחוננו הוא ניצחון האור על החושך. ניצחון קדושת החיים על תרבות המוות. ניצחון החרות.
כשהפגיזו במשך חמש שנים את גוש-קטיף, התייחסו אל זה כבעיה של גוש-קטיף בלבד. זה בדיוק מה שעושים הטרוריסטים הערבים הפלשתינים. הם מנסים לפורר אותנו. סוף-סוף ממשלת ישראל מתקוממת וזו כבר לא רק בעיה של שדרות ותושבי הדרום. עכשיו שכולנו מרגישים, אנחנו מגיבים. מי שלא מרגיש שפגיעה בשדרות היא כפגיעה בתל אביב ובחיפה, שיבדוק את עצמו אם הוא שייך לעם ישראל.
עם ישראל מתאחד. בעזרת השם מתוך אחדות זו נזכה גם לעליה ברמה הרוחנית בעמנו הקדוש וכל הבלבולים הרוחניים שפגעו בנו - ייעלמו. בזכות האחדות הכללית תתעורר ביתר שאת רוח התורה. מצעדי הגאווה והגל האנטי דתי והאנטי חברתי יעבור מן העולם. הבוגדים בעם היהודי מקרב האקדמיה הישראלית, כמו גם חברי הכנסת הערבים, והשמאל הבוגדני וארגוני השמאל החתרניים, מתגלים במלוא כיעורם וניוולם ההזוי והבזוי. התוקעים סכין בגב האומה בעת מלחמה לא יינקו וייזכרו לדראון עולם.
בשעת מלחמה יש איסור תורה לפחד ולהעלות מחשבות מפחידות. אנו צריכים להיות מלאי אמונה שהקדוש ברוך הוא שוכן בארץ ישראל ובעם ישראל. יש לנו אמונה וביטחון וכפי רוב אמונתנו וקישורנו לתורה ולאלוהים והוודאות שהקדוש ברוך הוא רוצה שנתיישב בארץ ישראל - נעשה ונצליח.
יש רוח של עוצמה אדירה. אחדות גדולה. קירבה גדולה בין רוב חלקי העם. אנו מתקרבים לקראת מפנה היסטורי. כבודם של ישראל מתגבר ואנו משתחררים מעבודה זרה לפוליטיקה גלותית. התפילות הרבות שלנו מוציאות לאור כוחות אדירים מפנימיות עם ישראל. הגיעה עת המלכות, בית המקדש, והנבואה.
העם היהודי חייב לעקוב בדריכות אחרי הישגיו של צה"ל, ולא להתפתות למחלה הפסיכיאטרית שעוקבת אחרי מספר ההרוגים והפצועים אצל האויב. ברוך השם יש לנו צבא בריא, שמוכן ורוצה להגן על המדינה. יותר ממאה ועשרה אחוזי התייצבות. זה נכס שאין דוגמתו. אנו צריכים להיות בגדר "השמח בחלקו". יש לנו צבא קודש קודשים ואנו צריכים להעריך מציאות של צבא כזה מסור. צבא שהולך מחיל אל חיל. עלינו לומר בכל יום ויום תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל.
