בן-לאדן לא התחיל לייבב כאשר נודע לו שכמה מטוסים התרסקו, סטאלין לא בכה כשנודע לו שהוא רצח המונים, גם סדאם לא הזיל דמעה כשהתבונן בראי.
הדגנרלים הנכבדים המנהלים את המלחמה מנסים לעודד אותנו כשהם מספרים שיש פגיעה קשה מאוד בחמאס. הם חושבים שכשמנהיגי החמאס יצאו מהמחילות הם יראו הרס רב, נפגעים רבים, ייבהלו, יחטפו שוק ומיד יירתעו.
יש רק בעיה קטנה: החמאס איננו ראשות מוניציפלית. הרס עצום, אלפי נפגעים ומאות אלפי פליטים מעניינים אותו כשלג דאשתקד. מבחינתו נדל"ן ואזרחים הם משאבים מתכלים בדיוק כמו מנהרות וטילים.
תכליתו אחת ויחידה: השמדתנו. כדי למנוע מהמודיעין שלנו להתבזות במקרה של קשיים לאבחן זאת, דאג החמאס מראש לרשום זאת מפורשות באמנה שלו. עצוב מאוד שאני צריך להסביר דברים כה אלמנטריים ובסיסיים למומחים המדיניים והצבאיים שלנו.
לנו יש טנקים משוכללים עם שריון משובח המכוסה במעילי רוח כדי שלא יהיה להם קר בלילה העזתי. לחמאס יש חומת הגנה טובה פי מיליון: כל עזה. הבנייה האורבאנית על "תכולתה" (בלתי מעורבים) זו חומת הגנה פנטסטית. אנחנו מרסקים ומרסקים, הורגים ופוצעים, ולא מצליחים להתקרב.
קשה אך יציב "מלחמת מוחמד דף", שנקראת עד כה משום מה "מבצע צוק איתן" מסתמנת כיום כיפור מודרני. הצבא החזק במזרח התיכון ניצב חסר אונים מול חבורת פרחחים. בעוד אני מוטרד מן המלחמה הבאה, נראה שכבר למלחמה זו הם התכוננו היטב. בשלב זה נראה שהדרך היחידה לסיים אותה היא רק אם ביבי יתהלך עם דגל לבן ויעשה שוב את מה שהתמחה לאורך הקדנציות שלו: התרפסות.
כדי להתרשם מממדי התבוסה
כדאי לקרוא את הקישור המצורף. אסכמו בקצרה: 200 רקטות נורו לעבר ישראל עד שביבי התעורר. המטרה המקורית הייתה: שקט לתקופה ארוכה, אחר כך: נסתפק בהסרת איום הרקטות, אחר כך: די בפגיעה אנושה בחמאס. אחר כך הוא הצהיר כמה פעמים שהיעד הושג. כעת היעד הצנוע (שלא נוכל להשיגו במאה אחוז): חיסול המנהרות. קצת שקט בבקשה יענה בשקט.
כמעט חודש שני שלישים מתושבי המדינה רצים למקלטים. לאחר שבועיים של פעולה אווירית שלא גירדה מיכולת החמאס התחילה פעולה קרקעית. מדינת ישראל הטכנולוגית שוב הופתעה מסבירות נמוכה, הפעם כשגילתה איום שכבר ידעה עליו: המנהרות. יום שאין בו לפחות 5 חיילים הרוגים מתחיל להישמע רגוע.
מערכה זו נדירה מבחינה מדינית: תמיכה פנימית ועולמית גורפת. יש כיפת ברזל, העורף מגלה חוסן, הצבא מלא במוטיבציה, תמיכה גורפת מהעם ומי שמתחנן להפסקות אש זה רק אנחנו. מכיוונם זה אש בלי הפסקה. התוצאה הבלתי נמנעת: הסכם הכניעה יהיה מבזה! אולי תהיה בו גם שורת חמאסבלוף של פירוז כדי שביבי יוכל להראות פניו בציבור.
צדק כאוטי: בקדנציה הראשונה שלו ביבי נכשל בניסיון התנקשות במשעל. אחר כך התרפס בפניו כששחרר אלפיית רוצחים על-פי בחירתו, כעת יניף מולו דגל לבן?
מספיק אחד לטנגו מדינת ישראל אינה יכולה להשתחרר מן הקונספציה של מלחמה בעצימות צנועה, רמזים ומסרים, ולעבור לבליץ של הכרעה. צה"ל הוא צבא מורכב, לוקח לו זמן לפתח אופנסיבה, ריקודי טנגו (צעד קדימה ושנים אחורה) מסרסים את יכולתו.
ביבי כמדינאי בחסד עליון דואג לתדמיתה של ישראל בעולם. המדינה תתרסק, אך הוא יעשה הכול כדי שחלילה אשטון לא תהיה מודאגת. יש הסבורים שלו ביבי היה במקום בן-גוריון אניית מעפילים הוא לא היה מצליח להכניס לכאן. הוא היה מכנס עשרות ישיבות רק כדי להחליט מה יהיה צבע האונייה. יש הסבורים שהוא מבוזבז, היה יכול לעשות קריירה כליצן רפואי.
הוא רצה להירשם בהיסטוריה, והוא אכן ירשם, אך לא בדיוק כפי שרצה...
קראתי באיזשהו מקום שצה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה בקלות יחסית, לבתר אותה, ולעשות מה שהוא יודע בזהירות וביעילות עם מעט אבדות. במקביל מפעילים מערך סיוע
הומניטרי ורפואי לאוכלוסייה (אולי מפנים אותם למוסדות אונרא ברשות הפלשתינית). אז מוציאים את מנהיגי החמאס כמו תולעים מהמחילות, אחר כך מוציאים אותם להורג. משחררים את העזתים משלטון הטרור, עושים בחירות חדשות בעזה, ומנהלים אותה באופן אזרחי בפיקוח בינלאומי, תוך חופש פעולה מלא לצה"ל.
במקביל צודק פייגלין, צריך להציע לכל עזתי שמעדיף לשפר את איכות חייו ולשמור על חייו: סל קליטה בחו"ל. זה האופק המדיני. מטוס המנהלים המפנק של
חאלד משעל יופל כמובן מטיל מסתורי.
כפי שזה נראה כעת, ישראל אינה מסוגלת להשתחרר מכבלי השמאל. במלחמה הבאה יפלו כאן אלפי טילים מדויקים בשעה אחת, מזירות שונות, ממאות משגרים המוסתרים היטב מתחת לאדמה בבתי ספר ובתי חולים. ישראל כהרגלה בתגובה תזמן את הקבינט לישיבה כדי לדון בהפתעה הגדולה.
