שלושת השבועות - ימי בין המצרים - תקופת אבלות החלה מי"ז בתמוז ועד תשעה באב. תאריכים המציינים את אירועי החורבן שאירעו לעם ישראל. מנהגי האבלות הולכים ומחמירים לקראת סוף התקופה. שיא האבל הוא הצום ביום תשעה באב, יום בו נחרבו בתי המקדש הראשון והשני, יום המזכיר לנו את גלות עם ישראל על כל המשתמע מכך.
הרמב"ם מביא בדבריו בהלכות תשובה שמטרת הצער היא להתעורר לתשובה, כדי שנתקן את עצמנו ונינצל מן הפורענות. הנביא ירמיהו מקונן במגילת איכה (א', ג'): "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". לאמור, העם הבבלי עשה מצור על עם ישראל והצליח להשיג את מטרתו להצר ולהרע לישראל.
על כן מסבירים בעלי המוסר שהקב"ה בימים אלה שהם ימים קשים ומסוכנים - ימי קטב מרירי- קרוב לעמו ורוצה לראות ולשמוע עד כמה אנו חושבים ומצטערים על חורבנם של בתי המקדש. ובשעה שעם ישראל פונה לקב"ה אזי הוא מתקרב אליו לשמוע ולעזור לו. זה אם-כן פירוש הפסוק: "כל רודפי ה השיגוה", מי שרודף אחרי הקב"ה ורוצה להתקרב אליו יכול להשיגו בתקופת ימי בין המצרים.
ידועה התוספתא במנחות (סוף פרק י"ג): "א"ר יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה? מפני בזיון קדשים שבתוכה. ירושלים, בניין ראשון מפני מה חרבה? מפני עבודת כוכבים, גלוי עריות ושפיכות דמים שהיו בתוכה. אבל באחרונה - מכירין אנו שהיו עמלים בתורה וזהירין במעשרות. מפני מה גלו? מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו. ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים".
"שונאין איש את רעהו" כנגד שלושת העבירות האמורות. מהי אם-כן שנאה זו? כנגד מי היא מכוונת? על כך קיימים מספר הסברים, אנו נראה שניים מהם:
הראשון יש המסבירים ששנאה זו הינה מאומות העולם כלפי עם ישראל. שהרי בידוע הוא שנקבעה ההלכה על פי דברי הרשב"י (בספרי במדבר פיסקא ס"ט): "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב". שנאה זו קיימת מאז עלה עם ישראל מעל בימת ההיסטוריה ועד ימינו אנו.
השני ויש המסבירים שלצערנו השנאה היא ביננו לבין עצמנו והפילוג בעם הוא כה גדול עד שהוא חוצה מגזרים שלמים בתוכנו. על-אף שעסקו בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים הייתה בהם שנאת חינם.
לכן התמיהה היא גדולה, מדוע השנאה של איש את אחיו ביטלה את כל זכויותיהם של עם ישראל? מסביר זאת הרב אייזיק שר זצ"ל בספרו (לקט שיחות מוסר של"ו): " אם האדם שונא את רעהו אות היא שחלושה אמונתו מאד, שכן, אם היה מאמין בלב שלם שהקב"ה הוא אביו שבשמים, מכח אמונה זו הלא גם יבין כי איננו בן יחיד אצל האבא הגדול הזה, וכל אחיו בני ישראל גם המה כולם בנים לה' וחביבים לפניו יתברך כמותו...". וממשיך הרב שר: "ומהיותם מחוסרים אהבת אחים יוצא מזה כי חסרים הם באהבת האבא, והרי הם חסרי אמונה ומחמת כן חרב הבית וגלו בנים מעל שולחן אביהם".
לכן התרופה לשנאת אחים זו היא לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח). כאשר קובע האדם אהבה בלבו לכל יחיד ויחיד בעם ישראל ומיטיב עמו מתקן הוא מצדו את חטא השנאת חינם. הוא אינו מהווה גורם לחורבן הבית אלא להפך בדעתו ובמחשבתו תיקן את הפגם אשר בעבורו חרב הבית. בהקשר זה מוסיף בעל "שפתי חיים" (ר' חיים פרידלנדר, חלק מועדים ג') כי על-ידי שבירת יצר שנאת חינם ורגש האחריות למען הכלל נזכה לבנות מחדש את יסודות אחדות כלל ישראל ועל ידי כך נזכה לגאולה השלמה.
יש לראות בימי בין המצרים לא רק כימי צרות כפי שאנו חשים בימים קשים אלו בעת מלחמתנו כנגד החמאס, אלא במשמעות של גבולות, תרתי משמע, מצר הוא גם שכן, לאמור, האדם צריך לשמור על גבולות בהתנהגותו ולא לחרוג אל השלילי.
