השמאל איבד את שיווי המשקל

בחירות אחרי בחירות מסתמן רוב מובהק למפלגות הימין, מפלגות אשר במידה רבה מבינות לטעמי את שורש הסכסוך באופן הרבה יותר בוגר ורציני, ומביעות צרכי ביטחון ברמות שונות כבסיס לכל הסדר. עמדת הימין מתחילה בדרישה אולטימטיבית להפסקת ההסתה, הדברת הטרור, הכרה מפורשת בנו כבית הלאומי של העם היהודי אליו יחזרו יהודים ורק יהודים מכל רחבי העולם, זה עובר דרך שליטה על שטחי מפתח על-פי המפה שנוצרה בתום הקרבות של 1948, עובר דרך רצועת התיישבות אשר נועדה להגן על בטחונה של מדינת ישראל, עובר דרך בקעת הירדן וירושלים, תוך הקשבה ופתיחות לויתורים כגון מסירת שטחים המאוכלסים בערבים רבים, אפילו לא נכבשו ב 67 . גם הימין כמובן אינו מקשה אחת, גם בו יש קיצוניים יותר וקיצוניים פחות מהעמדה המרכזית ימנית שהוצגה לעיל. הימין בתקשורת - אספסוף נבער אולם, התקשורת שלנו הפכה את העמדה הזו לעמדה בזויה, לעמדת של אספסוף נבער, אבל זה רוב הציבור אלה הבוחרים, אלה הרופאים והפרופסורים והמהנדסים ונהגים והשרברבים, זה עם ישראל אז אולי שמא שמאלני התקשורת הם האספסוף הנבער? והמלחמה הזו סיפקה לכוללנו את המפתח לפתרון תעלומה, השמאל השתלט על התקשורת המוסדית, הרס את התקשורת המוסדית, התקשורת המוסדית יורדת מכל נכסיה, המדיה עוברת לאינטרנט, יביט אדם מסביבו וישאל אם הטלוויזיה פתוחה אצלו?, נאדה, מי צריך את חבורות הטרחנים המברברים כל היום, כאשר כל הרשתות מדווחות לנו הישר למסך העבודה, מי צריך את הזבלנים השמאלנים האלה. והראיה המובהקת - הפרסומות שלא מגיעות יותר, הכסף לפרסומות שלא נכנס, הפרסומות לא מגיעות לקהל היעד, אין קהל יעד, איש לא צופה בברברת השמאלנית האינסופית הזו, איש לא צופה בריאליטי הבזוי והמבזה, שירת הברבור. למועצת העיתונות הייתה הזדמנות פז לעשות מעשה, הכתובת הייתה והינה על הקיר, אך גם מועצה זו איחרה את הרכבת, המועצה הרימה ידיים, והפריטה את העיתונות לכלל הציבור, אין יותר פער תיווך המעוות את האמת ומעלה את המחירים, הסחורה עוברת הישר מהספקים לצרכנים, בעוד ערוצי הטלוויזיה מברברים בעיקר לעצמם ואז השמאל יוצא משיווי משקלו, משליטה מוחלטת במדיה הוא הופך להיות שלייתו של שולית הסנדלר, ממטיפים בשער העומדים בכיכר העיר הם הפכו לברברנים בחצר האחורית של המדינה שם היה ראוי שיהיה מקומם מלכתחילה.