למילים יש כוח נוכח אמירות השולטות בשיח הציבורי בנלווה למבצע "צוק איתן", קשה להתעלם מהישנותם של אותן אמירות כמו "שיקול דעת" "התקדמות מבוקרת", "חיסכון בחיי אדם", "טוהר הנשק העברי", שהושמעו חדשים לבקרים במבצע
עופרת יצוקה ובעמוד ענן.
אלא מאי, דווקא משום רדידות התוצאות במבצעים הקודמים, ולהיותם בחזקת מילה בסלע. עולה החשש שמא מטרת האמירות, להסיח דעת מחובת צה"ל לחתור להכרעה, וכאמצעי לממשלה להצביע על תוצאת ביניים - כ"ניצחון" במערכה.
נביאי שקר כדי להבין מדוע לעת מבצע "צוק איתן", נתפסת האחדות הלאומית כיוצאת דופן, הייתי מציע לקורא תסריט דמיוני, בכיכובו של בוז'י הרצוג כראש האופוזיציה. כאשר ברקע מנצל בוז'י אירוע שבו נהרגו ילדים ליד בית החולים שיפא מרקטת גראד, כדי להזעיק את אזרחי ישראל אל כיכר העיר. ומשם לזעוק חמס כנגד הוראת הממשלה לצה"ל, לבצע את המהלך הקרקעי - מהיותו בחזקת "מלחמת כזב", בעוד הישגי "כיפת ברזל" ליירט את טילי החאמס, משמשים כאסמכתא "לברירה", שלא לצאת למהלך הקרקעי בעזה.
סביר כי נוכח המתרחש במבצע הקרקעי, רק קומץ של אנשים היו מתייצבים בכיכר. וגם זאת במטרה לרגום את נביא השקר - בעגבניות שנאספו בשדות המשקים שממזרח לעזה.
לך תבין כיצד לפני 32 שנים על-רקע מלחמת של"ג, נענו 400.000 איש ואישה לקריאתו של
שמעון פרס. להתייצב באותה כיכר ולהפגין כנגד הממשלה, משום החלטתה לצאת למה שכינו "מלחמת כזב", מהיותה "מלחמת ברירה". ועל אף העובדה כי העילה למלחמה ( בהעתקת הלחימה ל/שטח האויב, סיומה בזמן קצר ובהכרעה נקודתית), תאמה בדיוק לעילות שעמדו בכל המלחמות שקדמו לה.
לא כל שכן, כאשר מלחמה זו נועדה כצורך הומאני ולאומי, להוציא 200.000 אלף מתושבי הצפון מהמקלטים. לאחר ששהו בתוכם שנתיים, תחת אש קטיושות מרגמות ופשיטות. פסילת "הברירה" כעילת המלחמה, השמיטה באחת את היתרון שעומד לתוקף ראשונה, ובד בבד הגביהה את רף הדם היהודי הנשפך, שלאחריו אמורה ישראל להגיב.
לא בכדי פניה של הוויית הביטחון, השתנו ללא הכר, צא וראה היכן וכמה (רשימה חלקית):
- מאז ריסוקה של תפיסת הביטחון, לא ההינה ממשלה בישראל (משמאל ומימין) ליזום מלחמה, ולחלופין לגייס את מלא העוצמה הצבאית להסרת איום.
- צה"ל שקודם למפנה, חתר בשדות הקרב וגם השיג הכרעה נקודתית ברורה, "הצטיין" לאחר המפנה בתוצאת תיקו קבועה ומזיקה מול אויבי ישראל, ראה: בשהייה בלבנון, באינתיפאדות, בבריחה מלבנון, במלחמת לבנון השנייה, בעופרת יצוקה, בעמוד ענן, ובסטטיות המשתקפת לעת הזו במבצע צוק איתן.
- "תעשיית מדדי הדם" שתחילתה באינפורמציה שסיפקו מתנגדי שלום הגליל, מדי יום. הפכה לאמת מידה וכאמצעי השוחק בהתמדה בכושר העמידה הלאומי.
לימים ולמרות שכל גופי המודיעין התריעו, כי הסכמת עאראפת למה שמכונה "
הסכם אוסלו", נעוצה בכוונתו למנף את תוכנית השלבים לחיסול ישראל, המשיך שמעון פרס לתעתע בתומכיו ובכפופים לו, כאשר דחה את הערכות אמ"ן כי המדובר במלכודת דבש מסוכנת.
מאחר שכך חייבת כל אם עבריה להפנים, כי מנביא בעל חזון מדיני, הפך פרס לאחד שמכר את בחרותו, עבור בצע שכולו כבוד ומעמד אישי.
היות שבסיום תפקידו כנשיא, הצהיר שמעון על כוונותיו להמשיך "לשרת את העם", חייב הציבור להיכנס "לכוננות ספיגה", שמא גם הפעם יצליח לרסק את האחדות הלאומית שאין בלתה להישרדות.
לקחי ההסברה כפי שפורסם, השקיעה ישראל במבצע צוק איתן (עד עתה) כחמישה מיליארד שקלים. רובם ככולם בתחמושת, דלק, ימי מילואים, וסיוע למפעלים (רשימה חלקית). בתואם למהלכי המבצע מציין הממסד ובעיקר התקשורת, את דעת הקהל הבינלאומי כאחד הגורמים היותר משפיעים על המערכה.
כידוע מצויים בעולם המערבי משרדי פרסום, כאלה המסוגלים לשכנע (ולו זמנית) כי שחור הוא בעצם לבן ולהפך. על-אף הפוטנציאל של אותם משרדי פרסום העומד זמין לכל מי שמשלם, מתמידה ישראל לפעול באותם כלים, ובהשקעה מזערית בהסברה. עדות והסבר לפשר מעמדה הרופף של ישראל, בדעת הקהל הבין לאומית.
אחרית דבר כהרגלי בקודש אני מקפיד לעת מלחמה להימנע מביקורת, שמא תזיק ולו במזער לחיילינו. עם זאת יכול כל קורא לעלעל, בסדרה ארוכה של מאמרים שפורסמו באתר "
מחלקה ראשונה" -
[קישור] - שמתוכנם נתן להבין את פשר הכאוס, המלווה אותנו שנת דור ואף יותר.
