לוויכוח המתנהל בלהט סביב מהות הסיכום של מבצע "צוק איתן", הן בחדרי-חדרים של הממשלה המתלבטת השכם והערב איך וכיצד לסיים את המערכה ברצועת עזה, המתעוותת ביסוריה הקשים, גלש הן לערוצי הטלוויזיה המשוועים להתרענן מהשחיקה של המרואיינים החוזרים על עצמם במנטרות מייגעות, והן בין אדם לחברו. לתוצאה עלולה להיות השלכה בעלת גוון גורלי לגבי עמדתה של ישראל באשר להקמת שתי מדינות המתקיימות זו בצד זו.
כאשר עולם יוצא מדעתו מול טבח נורא במזרח התיכון שגבה חיי מאות אלפי אנשים, בהם עשרות אלפי ילדים, ומטיל כל כובדו בעל המוסר המזויף דווקא על מדינת ישראל המותקפת, זו טרגדיה אנושית, זה פשע מלחמה נורא. מדהים להיווכח כיצד העולם החופשי עושה להצלת טרור ארסי. בדרך זו נבלם הויכוח בתוכנו, כמו באבחת חרב מושחזת.
הדעת איננה סובלת את המצב בו האומות המאוחדות, ארצות-הברית ואירופה פועלות לחלץ ממצוקה ארגון טרור שנשבע להכחיד את מדינת ישראל, כאילו מדובר בבן טיפוחי המערב הגוסס. במעשה זה הן לא רק מסתכנות בסיבוב נוסף שעלול להיות אף קשה יותר לעצם קיומנו, אלא הן מעודדות את תנועת החליפות האיסלאמית המטורפת שתפגע בהן מחר או מחרתיים פגיעות קשות מלהכיל. התנהלות שערורייתית כזאת בפגיעה עכשווית בריבונות ישראל להגן על עצמה כהבנתה – תפגע לא רק בהן. גרוע מזה, מעשה זנונים זה יבעיר עוד יותר את האש הנוראה האוכלת חלקים שלמים במזרח התיכון.
הפגיעה הקשה בריבונות ישראל תטיל את המזרח התיכון למאבק תמנוני שאולי יסתמן כהצהרת כוונות חדה של הטרור האיסלאמי להתקדם במלחמת העולם השלישית שאנחנו כבר מצויים בה והלהט המכלה גובר והלהבות מיתמרות לרקיע.
שלילה היכולת ממשלת ישראל להביס הפעם את האויב המר המחלק אתה גבול משותף, פירושו שוב הפקרה של תושבי ישראל, והפעם לא רק בדרום הארץ, אלא ברוב חלקי המדינה. הוא הדין גם בהפקרה החוזרת ונשנית של רוב תושבי עזה המוגדרים כ"לא מעורבים" בידיהם של אנשי חבורה שבויית אידיאולוגיה דתית רצחנית; זו אותה אידיאולוגיה שרואה בארצות-הברית ובמדינות המערב בכללן, אויב שיש להדבירו.
הציניות שוברת שיאים.
קשה יהיה להשלים עם ממשלה שלא תעקור בכל דרך את אלפי הטילים שעדיין נמצאים במחשכים של מדינת החמאס התת-קרקעית. דינו של מבצע "צוק איתן" עלול להיחרץ כבר בשעות הראשונות לאחר שצה"ל יצא מתחום רצועת עזה. אם חמאס ימשיך להמטיר עלינו טילים כמו לא קרה דבר בחודש האחרון הזה, כי אז מצבנו כמי שיצא מן הפח ונפל לפחת שאין לה תחתית.
המשך הפקרת תושבי ישראל לחסדי חמאס – היא בגדר התאבדות. הנהגה שאיננה יכולה למלא אחר יעדי ייסוד כמו הגנה אמיתית על ביטחון תושביה, תהיה חייבת לפנות מקומה לממשלה אחרת שאולי תדע לשמור על ריבונותה.
עד שנגיע לרגע של חשבון זה בינינו לבין עצמנו, כבר מתבהרת תמונה נוספת המציבה סימן שאלה ענק מעל השאיפה להקמת שתי מדינות, עברית ופלשתינית. הספקות המטרידים האלה נובעים שוב מטעות אופטית-מדינית, בה נמצאנו סבורים לרגע שאבו-מאזן יכול להיות בעל הבית החדש מול שערי עזה. טעות. טעות גדולה.
מסתבר כי בשעות אלה כשהוא בוודאי כואב את המתרחש, הוא מוציא כבר את זעמו כנגד ישראל, מחרף ומגדף אותה מעל כל במה, וכבר מכין את פניותיו להציג אותה כמדינת טרור המבצעת פשעי-מלחמה, שכן הוא ראש ממשלת פתח-חמאס, ולא הם אלא אנחנו פושעי מלחמה.
הכאב סוחף את אבו-מאזן לחוף מסוכן. אם זהו הקו שימשיך בו, אז חלקנו אכן שוגה בהערכה כי הוא "פרטנר". יתר-על-כן, תמיכתו הגורפת בחמאס תפעל בסופו של יום בגדיעה נוספת של קרני ימי הזוהר הדועך של המדיניות האמריקנית הבינלאומית הנתונה במשבר עמוק ומפחיד ומצטיינת בחוסר מקרא המציאות ברחבי-עולם. העולם איבד את מנהיגתו. הטרור מנצח.
אחד הסיכונים הברורים כתוצאה מהמלחמה הנוכחית מבהיר את הצפוי מהגדה המזרחית לבטחונה של ישראל ואולי אף הרבה מעבר לזה, עד ערעור יסודותיה. בגדה פועלים מכבר אלפים רבים של אנשי האידיאולוגיה החמאסית המכוונת לפגיעה מוחצת בישראל. בתנאים שבהם גם "מתונים" כאבו-מאזן וחבריו משלהבים רוחות ומתלהטים ברוח פורעים, יקומו רבים ויתהו מתוך חשש מובן, לגבי האפשרות שהגדה הזאת תיפול בסופו של דבר גם היא בידי החמאס שישתמש בה באותן שיטות חמאסיות עזתיות לתקוף את ישראל.
כל בר-דעת יודע בדיוק את משמעות המצב הקטסטרופלי הזה!
ישראל נתונה במצוקת אבני הרכב והשכב העתיקים. העולם התגייס להציל את החמאס ובכך העניק לו מעמד של ישות מדינית שוות-ערך; מעתה החמאס ישמור על חברברותיו כחיה טורפת בני אנוש הפועלת כרצונה בלי הגבלה כלשהי. האו"ם, מוסד רקוב עד יסודותיו, ישמש כמנוף שכל ייעודו להניע את אבני רכב והשכב, לכתוש את יכולת עמידתה של ישראל על נפשה לאבק דק.
אף לא מדינה חפצת חיים תכניס ראשה לגרדום. מעתה קיימת אפשרות כי הטרור האיסלאמי המתפשט בעולם רצועת עזה ורצועת הגדה המזרחית יהפכו לדפיות מוצהרות.
העולם חוזר ומפקיר את העם העברי לגורלו – בדד ישכון, בדד יתמודד.
תוצאה ברורה של המערכה הנוכחית הנחתכת בידי עולם מבוהל וצבוע, באה לביטוי בהתפשטותו של צל כבד בצהרי-יום המחשיך שמש ומסיג לאחור את רעיון שתי המדינות. ובחלל עולמנו המאבד שיווי משקלו מרחפת שאלה מרה: איך יוצאים מזה?
