תחי הפרופסורה מוכוונת האג'נדה

בקריאת מאמריו של פרופ' משה צימרמן, אי-אפשר להתעלם מן הטקסט הסמוי הפוסט-מודרניסטי-פוסט-ציוני (נקווה כי לא אנטי-ציוני), שגם אם מוסתר במנהרות, פתחי היציאה משם נחשפים במילים כגון: "התנשאות", "החשיבה האירופית", "לא ידעה הציונות להתמודד איתה", "המתנשאת והקולוניאליסטית", "מפגש אלים", "מלכתחילה מגמת עימות (של הציונות) ולא פשרה" וכדומה. זאת, תוך שיבוץ מילים בעלות נופך היפסטרי (קראתי מאמר אחד אודות תופעת ה"היפסטר", ולא אוכל לעצור בעד עצמי, גם אם לא ממש הבנתי...) כגון: "המפץ הגדול". אפשר לדמיין כי אותן מילים הצצות (מעשה פלאים) במאמריו, פשוט מיוצרות אוטומטית על-ידי (מאקרו) פרוצדורה בשימוש מעבד התמלילים שלו, וכל שנותר לפרופסור הוא לכתוב משפטי קישור, קרי, לייצר תזה או שתיים, מבלי לטרוח לנמק כראוי ולו מסקנה אחת, כדוגמת הקביעה הבאה במאמרו הטרי "מלחמת העולם הראשונה: שם התחיל האסון היהודי": "אם אכן זה אסון בן שתי מערכות, מן הנמנע שמקומם של היהודים, מקורבנותיה המובהקים של המלחמה השנייה, ייפקד לחלוטין במערכה הראשונה"... ממש האם-אימא של הלוגיקה וההנמקה. או מסקנה התלושה מכל מציאות אך נטועה היטב במשפט הסיום של מאמרו: "המפגש האלים בין שלושת הפתרונות (שעמדו בפני היהודים: האמנציפציה בין הגויים, הציונות, או 'הפתרון הסופי' של היטלר ומרצחיו) שורשו במפץ שנוצר במלחמת העולם הראשונה"... פה ושם מביאים מן הגורן ומן היקב ציטוט של מישהו שאיש לא שמע עליו למעט משתתפי סמינר אזוטרי בשטות-גרט כדוגמת "פריץ שטרנברג (שהיה כלכלן ציוני סוציאליסט גרמני)", ודאי אדם חסר השפעה בתוך שפע הוגי הדעות המוכרים בנושא, ה"מוכיח" כי (כל?) היהודים חשבו לעשות כך או התכוונו לעשות אחרת. גם אם מצטטים דמות מוכרת האומרת דברים ברחל בתך הקטנה, כדוגמת ארתור רופין המבטא את שאיפת הציונות להביא פתרון וקידמה לא רק לצעירים היהודיים בגולה אלא גם לתושבים הערביים באזור (אוכלוסייה קלושה ורעועה של אריסים שמצבה אכן שיווע לעזרה), אי-אפשר ללא פרשנות הפרופסור: "רופין אומנם ניסה למנוע רושם של התנשאות יהודית-אירופית מול האוכלוסייה המקומית"... נמצאה הסיבה לרצחנות הערבית בדרך גם משגרים רקטות אל לב "הלאומיות" - אם כל חטאת, וקובעים כי הומצאה במלחמת העולם הראשונה, ללא תלות בעובדות כמו הכרזת העצמאות של ארה"ב ב-1776, איחוד גרמניה על-ידי ביסמרק בשנות ה-60 של המאה ה-19, איחוד איטליה על-ידי גריבאלדי במאה ה-19, שלא לדבר על "אביב העמים". צימרמן מסביר את תופעות הגיוס הכללי במלחמה כביטוי "לאומיות", קביעה חסרת בסיס לחלוטין; צווי הגיוס נשלחו ללא תלות לאומית, דתית או מגזרית, והדבר שאיפשר זאת לא היה "לאומנות", כי אם מהפכת תיעוש שיכלה לייצר נשק וחומרי לחימה ותחבורה בכמות שתספיק לכל גבר. החקלאות שעדיין לא הייתה ממוכנת-מתועשת, קרסה בשלב מסוים, סיבה משמעותית לכשל-קריסה של האימפריות היותר נחשלות. הפרופסור הופך את הלאומיות למרכיב עיקרי במלחמה גם תוך הסתמכות על מטבע לשון "הגדרה עצמית לאומית", שהביא נשיא ארה"ב וודרו ווילסון אל שולחן המשא-ומתן רק בסופה, כבסיס לקביעת גבולות השלום שלאחר המלחמה (אך לא הייתה משמעותית במהלכה, ודאי שלא במניעיה). אך לא רק את הלאומיות ממציא הפרופסור באותה מלחמה (שהייתה בעצם דו-קרב בין גופי אימפריות שחלקן היו מגדל בבל הרקוב עד היסודות) כי אם גם את האנטישמיות: "בהקשר זה קבעה המלחמה הראשונה עוד אות מבשר רעות למלחמה הבאה. הקיסר הגרמני ציווה לשחרר את שבויי המלחמה היהודים מקרב השבויים הרוסים מתוך הנחה שיהודי רוסיה (ופולין) אכן קרובים ברוחם לגרמניה. התוצאה של מעשה נדיבות זה הייתה מן הצד השני - פוגרומים של אוכלוסייה רוסית ביהודים, בעלי בריתם כביכול של הגרמנים. במלחמת העולם השנייה יהיו כידוע יהודים קורבנותיהם של ליטאים, אוקראינים ובלורוסים משום שייחשבו לבעלי בריתה של ברית המועצות", ובכך הוא נותן לאנטישמיות "הסבר" (בדומה להסברת הרצחנות הערבית בימינו). סביר להניח כי הפרופסור אינו עושה זאת בתקווה לקבל הזמנות "מרצה אורח" באוניברסיטאות של אותן מדינות רק כי מאס במארחיו הגרמנים האנטישמיים (סליחה, לא אנטישמיים, אלא מוחים נגד מדיניותה הפאשיסטית סמי-נאצית של מדינת ישראל, שאפילו יהודים נאורים ידועים כדוגמת דניאל ברנבוים סולדים מהתנהלותה). אולי הייתה ניתנת לו הזדמנות ללמוד את תופעת האנטישמיות שאינה מכובשת במינוחי "שמאל ליברלי". וכמובן גם מנת קינוח, בון-טון ההלקאה העצמית - "אשמת הציונות" - בקובעו: "משצצה הלאומיות הערבית, ואחר כך לאומיות פלשתינית, לא ידעה הציונות להתמודד איתה, והמגמה העיקרית הייתה מלכתחילה מגמת עימות ולא פשרה"... לעזאזל העובדות: הטבח ביפו (ורצח ברנר), הטבח בחברון שליהודיה לא היה כלל נשק ואפילו סיפור תל-חי, שלא לדבר על האידיאולוגיה האיסלאמו-נאצית שגיבש המופתי אמין אלחוסייני ושבהשראתה עיצב את רוח התנועה הלאומית הפלשתינית. תחי הפרופסורה מוכוונת האג'נדה...