תשעה באב, אבל על גוש-קטיף

יום החורבן של חבל קטיף לא נשכח. כאן נקטפו חיים באִבָּם. באָב. כמו המקדש. קרב ובא תשעה באב, וכולנו זוכרים את הקשר בין מועד זה לבין פינוי גוש-קטיף. נהוג לקרוא לכך 'ההינתקות'. יום לאחר ט' באב תשס"ה התחוללה הזוועה: ממשלה מנותקת מן המציאות ביצעה מעשה חלם. היום כשבמקום יישובים פורחים, אנו עדים לאדמת טרור ומנהרות תופת, קשה להבין איך הבטיחו לנו, שהמעשה הנורא יצמיח שלום וגן של ורדים. אתה קורא את ההבטחות של מחוללי המעשֶׂה, של אלה שקטפו פרחי יישובים ביד קשה, ואינך מאמין איך פיתו את העם לצעוד במצעד האיוולת הזה. בספרי 'אנא בכוח, אנא בשיר', שיצא לאור בשנת 2010 כתבתי מחזור שירים על שברון החלום, על הפגיעה בחלוצי גוש-קטיף, על השלכתם האכזרית. אני מצרף תמונות שצילמתי ליד גבול עזה, קו השבר בין דמיון למציאות, מן המקום שבו ראו את עזה וידעו להקים שם נווה מדבר אנושי ופורח. שדות פורחים. מסביב, עזה נראית מרחוק שקטה. חבל הארץ שהענקנו להם, היה מתנה שנתפסה כחולשה, ועזה הפכה לקן צרעות, מנגנוני הטרור הפכו לרצחניים יותר, מאיימים יותר. זו שירתי על חורבן גוש-קטיף. הצדעה למתיישבים שהקימו חבל חלומות. מתיישבים שנעקרו והתרסקו. היום למדו רבים להעריך את גודל ההקרבה שלהם. הם היו הצוק האיתן. קדיש. קטיף. שֶׁבַע דְּמָעוֹת עַל חֶבֶל קָטִיף דמעה בצבע דם - יום החורבן. טַלִּית לְלֹא תְּכֵלֶת. חַיַּי חוֹזְרִים שׁוּב. זֶה הָיָה יוֹם אֵבֶל, יוֹם קְרָב. יוֹם אָב. יְתוֹמִים נִלְקְחוּ מִבֵּיתָם, הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ נֶחֱרַב. הִשְׁתַּעֵל הַדֶּגֶל בִּכְאֵב, עֵינָיו אֵימָה, כְּמוֹ אָבְדוּ לוֹ הַזִּכָּרוֹן, הַנְּשָׁמָה. פַּסֵּי תְּקוּמָה. הֵיכָן הַסֵּמֶל שֶׁבַּתְּכֵלֶת. שׁוּב אֲנִי שָׁם. נִשְׁכָּחוֹת כָּל שְׁנוֹתַי. אֲנִי יֶלֶד. הִנֵּה מוֹרַג. עוֹד יִשּׁוּב נֶהֱרַג. שִׁירַת הַיָּם. מְדַדָּה. כָּל בָּתֶּיהָ כְּבָר קִינָה. פְּאַת שָׂדֶה שְׁדוּדָה. נָוֶה לְלֹא דְּקָלִים. צְמָחִים וְנַעְנַע. שְׂרוּפִים רוֹעֲדִים. עוֹד זַךְ בּוֹעֵר. הִנֵּה יֶלֶד. והוא נִגָּף, שָׁר לַמְּשׁוֹרֵר, אֶת הַמִּלִּים: לְבַדִּי. מַשֶּׁהוּ בְּדָמוֹ עוֹד יְשׁוֹרֵר. הַאִם הַיֶּלֶד הַזֶּה יִלְמַד לְדַבֵּר. הַיֶּלֶד שֶׁהֻכָּה שָׁם, חַי בְּתוֹךְ כְּלִי נִשְׁבַּר. הַשָּׂעִיר שׁוֹעֵט. לַחֲלוֹמוֹ חָזַר. בְּקֹשִׁי נָשַׁם. זֶה צוּק נוֹרָא וּמְצוּקָה. הִנֵּה עַם לְלֹא סֵפֶר. חַיִּים נִשְׁלָחִים לִמְחִיקָה.

דמעה שנייה: צוק מדמם

יָד נוֹתְרָה. תְּלוּיָה בָּאֲוִיר. קוֹל חָנוּק. נָשִׁים. יְלָדִים. טַלִּיתוֹת. גְּבָרִים שְׁבוּרִים. נִצְבָּטִים אֶל הַצּוּק. נִשְׁמָתָם. יֶלֶד וְדֶגֶל עַל גַּג תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱלַם. עַד שֶׁהַשָּׁמִיר בַּחֲמָמָה לֹא נָשַׁם. עַם נִבְחַר וְתָם. דּוּגִית נִבְגְּדָה. נִיסָנִית לְלֹא נֵס. מִכְּפָר דָּרוֹם נִלְקַח זֵכֶר תַּשַׁ"ז. נִשְׁחַט הַחֲלוֹם. וְעָלוּ לְעוֹלָה. אֵין עוֹד לוּחוֹת. הַנְּצָחִים וְהָרוּחַ נִשְׁלְחוּ לְכָל הָרוּחוֹת.

דמעה שלישית: האור חשך

וְהָאוֹר חָשַׁךְ. קְלַסְתֵּרָם הֵצֵל. לְיַד הַהֶגֶה חָזוֹן אַחֵר. מְצַלְצֵל. נִשְׁמַתְכֶם תִּקָּטֵף אֶל הַצּוּק. חֲלוֹמְכֶם יִתְגַּלְגֵּל. אַחַת דִּינְכֶם: לַעֲזָאזֵל.

דמעה רביעית: עיר על תושביה

וּמִמַעֲמַקִּים בָּאָה נֶפֶשׁ לְהָאִיר. רוּחַ לָשִׁיר. לְלַטֵּף. בְּיָאלִיק בָּא לָשִׁיר. לָתֵת כָּתֵף. בְּעַיִן שֶׁל תּוּגָה זוֹכֵר מִלִּים. בְּלִבּוֹ הָעִיר שֶׁרָאָה שָׁם, עִיר הַהֲרֵיגָה. וְכָאן נְפָשׁוֹת עַד תּוּגָה, עַד רוֹשׁ. מְרַסְּקִים גַּג בַּיִת. כָּל דֶּגֶל שֶׁמְּנַסֶּה לְהָרִים רֹאשׁ. לִבּוֹ לוֹחֵשׁ. מִי שׁוֹמֵעַ. בַּגּוֹלָה עוֹד נוֹתְרוּ שְׂרִידֵי בָּתִּים וְכָאן קָבְרוּ בְּאֵר מַיִם. וְאוֹר נוֹגֵהַּ. עִיר עַל תּוֹשָׁבֶיהָ.

דמעה חמישית: הכנף השבורה

שׁוּב תִּשְׁעָה בְּאָב, וְשׁוּב גְּיָסוֹת צָרִים בַּשַּׁעַר. אֵיכָה הָיְתָה. הַצְּעָקָה שָׁבָה לְבֵיתָהּ. בְּיָאלִיק בְּאֶצְבָּעוֹ לְיַד חֲרַךְ הָאוֹר, הַסֵּכֶר. יָדוֹ כְּמוֹ נִסְּתָה לַעֲצֹר. הֵאֵטָּה. אוּלַי אֶשְׁמֹר עֲלֵיהֶם בְּלִבִּי הַמְּבַקֵּשׁ חַיִּים בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה שֶׁמֵּתָה. גְּדוּד כּוֹתֵשׁ אֶת גָּדִיד. בֵּית חֲתוּאֵל נִכְבַּשׁ. שָׂטָן מִבַּרְזֶל אֶת קָטִיף קָטַף וְדָשׁ. הִנֵּה הַמְּשׁוֹרֵר בְּעֵין הַסְּעָרָה. יָדוֹ עִוֶּרֶת, עוֹבֶרֶת, אֵבֶר נִקְרָע, אֶבְרָה, כָּנָף וּכְבָר שְׁבוּרָה. וְהַשְּׁכִינָה הִתְבַּיְּשָׁה. דִּמְעַת הַמְּשׁוֹרֵר מְעֻנָּה עַל דַּף הַגְּמָרָא נוֹטֶפֶת קִינָה. לוֹחֶשֶׁת מֵרְכָא, לַחַן אֶתְנָח. שְׁפוּפָה וְנִבְעֶטֶת יְרֵכָהּ. שׁוֹתֶתֶת. עוֹלָה אֶל הַצּוּק. כְּאֶלֶף אַיָּלִים נֶעֱרָפִים. דֶּמַע הַחֻרְבָּן טֶרֶם נִשְׁכַּח. צֶבַע זְהוֹרִית בּוֹכֶה, דֶּמַע לָשׁוֹן. מַה יִסָּלַח. לְדוֹר אַחֲרוֹן.

דמעה ששית: בא החושך על גן האור

הֵיכָן נָגַהּ בַּאֲוִיר הֶעָשָׁן. אַיֵּה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. לְבַדָּה, עַל כְּתֵפָהּ. אֻמָּה חֲרוּפָה. מְשׁוֹרֵר נוֹשֵׂא דּוֹר, נוֹשֵׂא עִיר, נוֹשֵׁם שְׂרֵפָה. רֵיחַ צֹאן, רֵיחַ בַּרְזֶל. בְּלִי נְכָסִים. לָחֲשׁוּ מִדּוֹרוֹת שְׂפָתָיו: זֶה חֲזוֹן אוֹבֵד, זֶה הַזְּמַן שֶׁאוֹזֵל. נִשְׁחַט הַזָּהָב. עֵינָיו תְּכֵלֶת עַל גַּן אוֹר, אֵיזוֹ אֲפֵלָה. נֵצֶר נְצוּרָה. בִּבְנֵי עַצְמוֹן וּבִבְדֹלַח יַד מַבְדִּילָה, קוֹרַעַת, יַד מְרֻשַּׁעַת. לְשׁוֹן הַזְּהוֹרִית בְּעֹצֶם הִתְאַדְּמָה. הַאִם יֵשׁ סִכּוּי לְנֶחָמָה. עַל פָּנָיו קִינָה גּוֹוַעַת: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת. כִּי שָׁם. וְכָאן נַפְשִׁי נִבְזְזָה בְּזוֹל. קֹדֶשׁ בַּחוֹל. בְּחֶבֶל קָטִיף נִקְטַף הָעֵץ. הַלֵּב. הַכֹּל".

דמעה שביעית: זמן קריעה

וּמַה יֹאמַר הָעָם. הֵם יְפַכּוּ, הֵם יְבַכּוּ יָדֵינוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ. לְיַד הַמִּשְׁפָּחות הָאֵלֶּה שֶׁהֻשְׁלְכוּ אֶל הַבָּכָא. כָּל שַׁחֲרִית תָּקוּם בְּצֶבַע חֲשֵׁכָה. לְיַד הַיְּלָדִים שֶׁמֵּתוּ בַּיַּלְדוּת הַיְּחִידָה. הַמַּפְחִידָה. יֵשׁ מַחֲנָק. וְרַק צָמָא, עָתִיד לְלֹא בְּאֵר. הַאִם יִקָּרֵא הַכֹּהֵן כְּשׁוֹחֵט. כְּעֵד. מִי יַבְדִּיל בֵּין טַלִּית לְבֵין דֶּגֶל שׁוֹתֵת, בֵּין קֹדֶשׁ עִיר עֲרוּפָה לְבֵין הַבַּיִת הַמֵּת. וְנָגַע בִּי אוֹר מִקֶּדֶם, מִנִּשְׁמַת מִקְדַּשׁ מְעַט. לְקָחַנִי אֶל עִירוֹ, אֶל אוֹתוֹ קַרְדֹּם מְטַפְטֵף, הַדָּם שֶׁרָתַח בָּעֲלָטָה. וּבָא לְהָפִיחַ מֵרוּחוֹ נִשְׁמָתָהּ, וְהִנֵּה בֵּית הַתְּפִלָּה כֻּלּוֹ לְמַעֲצֵבָה. וְיָשַׁבְתִּי עִמּוֹ, לְבַדֵּנוּ לְיַד כְּנַף גְּוִילִים, לְיַד סֵפֶר חַיִּים שֶׁנִמְחַק וְנִשְׁדַּד. זֶה הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁצָנַח כֶּעָלֶה, שֶׁנִּסְתַּר, שֶׁנִּרְאָה כְּנָבִיא שֶׁהוּמַת. גּוּפוֹ לָחַשׁ לִי: שֵׁב, בְּנִי, כִּי אֵין עוֹד תְּשׁוּעָה. וְנִשְׁמָתוֹ כְּבָר קְרוּעָה: אֵין רְפוּאָה. נִצְּחָה הָרוּח הָרָעָה. קְרַע לְיַד בִּגְדָּם, בְּלֶב לִבָּם שֶׁהֻשְׁחַת. וְקָרַעְתִּי וְיָשַׁבְתִּי שִׁבְעָה.