מחמד דף, מנהיג הזרוע הצבאית של החמאס, התרברב וטען כי הצבא הישראלי הובס בעזה: בעוד חייליכם מבקשים לחיות, לוחמינו כמהים למות.
"הקנאה התאווה וה
כבוד מוציאין את האדם מן העולם" - מעבירים אותו על דעתו. המערכה המתחוללת בימים אלה בעזה הנה חלק ממערכה עולמית בין כוחות החיים לכוחות המוות - בין אלה המקדשים את החיים, לבין אלה הנלחמים במטרה להרוג ולהיהרג. חמאס כתנועת ג'יהאד איסלאמית אינה שונה מאחיותיה - דאעש, אל-קאעדה והגי'האד האיסלאמי. כל התנועות הללו חרתו על דגלן את השמדת האחר והשונה כחלק בלתי נפרד מהצלחתן, וזאת ללא הבדל, אם הוא ישראלי, אמריקני, עירקי- שיעי, סורי-עלאוי או איש פתח. כדאי להזכיר, כי בשנת 2007 השתלטו אנשי התנועה על רצועת עזה והכו ללא רחמים באחיהם, דמם ובשרם, אנשי הפתח הפלשתינים.
ישראל הנה אי-של שפיות במזרח התיכון. תושביה נהנים מרווחה כלכלית, משלטון יציב, ממטבע חזק ומאורח חיים מערבי, שבמרכזו תרבות צריכה קפיטליסטית, ליברלית וסובלנית. בשל כך, ישראל מעוררת קנאה בקרב שכניה הפלשתינים באשר הם, הסובלים מכיתתיות, מפלגנות, מבערות, מכיסי עוני, ומתרבות המאופיינת באלימות, אנרכיה ואנדרלמוסיה. החברה הפלשתינית אגב אינה שונה משאר מדינות האזור, בהן המשטר נשען על כידוניו, שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו, ויעידו על כך סערות האביב הערבי.
במערכה זו, ישראל מצליחה לשרוד בזכות הערבות ההדדית שהובילה לשורה של פעולות תמיכה והתנדבות מעוררות קנאה. צו השעה, הגורל המשותף, וההבנה העמוקה כי אין מדובר במלחמת ברירה, אלא בהתמודדות עם אויב ששנאה עיוורת מזינה אותו, הביאה את רוב רובו של העם לעמוד כאיש אחד ולדרבן את ההנהגה להיפרע ממחבלי החמאס ומנהיגיו.
עם קנאה פלשתינית זו יכולה ישראל להתמודד בסיום הלחימה באמצעות דרישה חד-משמעית להפיכת שטחה של רצועת עזה לאי של השקעות, לריוויירה מזרח תיכונית. עזה היא מקור לכוח עבודה זול, שעכשיו הוא הזמן הנכון להשביחו ולהכשירו, וזאת באמצעות דרישה של ישראל מן המעצמות, כי חלק ניכר מן המשאבים האדירים שהעולם מבקש להזרים לשם שיקום הרצועה, יופנו גם לטובת השקעה מושכלת בהקמת פארקים עתירי ידע, אזורי תעשיה, חממות חקלאיות מתקדמות ושטחי מלונאות ונופש בדיונות החול ובחופים המרהיבים.
ישראל צריכה לעמוד בנחישות על דרישתה לפרז את הרצועה ועל כך, שהיא בעצמה תהיה הגורם המרכזי שיפקח על כך שחומרי הבנייה שייכנסו לרצועה יופנו לשיקום הבתים ולהפרחת הסביבה בלבד.
הפלשתינים מתאווים לשטחנו. שאל ילד ברצועת עזה מהיכן אתה? ותקבל תשובה זריזה: מרמלה, מלוד, מאשקלון ומאשדוד. כשבעים שנה חלפו, אך חלום העוועים של צאצאי הפליטים לשוב לאדמה שבה חי סבם, פרק זמן כלשהו, משנתיים ועד דורות, עדיין לא פגה.
אונר"א - סוכנות האו"ם הפועלת למען אנשים אלה, עושה מלאכתה נאמנה, ומתחזקת בפעילותה, ובקצבה החודשית המנוונת שהיא מחלקת, את תקוות השווא של תושבים אלה, לשוב לבתיהם, תוך שהם מנשלים את יושביהם הוותיקים. היעלה על הדעת כי יהודי יפנה את ביתו ברמלה, לוד, אשקלון או אשדוד? לאן עליו לשוב - לצנעא, לקזבלנקה או לוורשה? אונר"א משמרת את פתיל השנאה, הקנאה, הבערות והתאווה בקרב מאות אלפי תושבים שחיים על מזוודות ושומרים מפתחות בתים, כאילו שמחר ישובו לכפריהם הנטושים.
כדי להתמודד עם תאווה זו על ישראל לדרוש את פירוק אונר"א ואת יישוב הפליטים במרחבי גוש-קטיף וחורבות ההתנחלויות היהודיות שפונו מעזה. במקום שטחי אימונים בשטח בנוי לאנשי החמאס, ודירות למקורביו, יהפכו מרחבים אלה לשטחי מגורים, לחממות חקלאיות מתקדמות ולאזורי תעסוקה ותעשיה. בכך תיפתר בעיית הצפיפות ממנה סובלים תושבי הרצועה, וחלומות השווא שלהם יומרו בתקוות לעתיד אזרחי ותעסוקתי טוב יותר.
כל עוד הכבוד מניע את מנהיגי החמאס ומחבליו, המערכה לא תחדל. כאשר מחמד דף מצייץ ממקום המסתור שלו כי לוחמי החמאס הביסו את צבא ישראל, "הכבוד" בוקע מגרונו ולא ההיגיון. יואיל דף וייצא ממאורתו ויביט בעיניו על מנהרות התופת שהושמדו, על מחבלי החמאס שחוסלו, על בתי הפעילים שנהרסו, ועל מסגדי השנאה שהפכו מקלטים לרוצחים ומחסני נשק והוחרבו, בעטיה של התנהלותו. אז ייווכח בהרס העצום שנגרם לתושבי הרצועה האומללים המהווים בני ערובה לפסיכופטים שפלים כמותו הכופים רצונם על סביבתם, ואינם בוחלים לרצוח זקן, ילד ואשה מבני עמם, אך ורק בשל העובדה שנענה למאוויי נפשו לחיות, וביקש לעזוב את אזור מגוריו טרם התקפה של צה"ל על מוקדי הטרור.
עם כוחות השחור הללו עלינו להתמודד בנחישות וללא פשרות ולהכות בהם מכת חורמה, תוך שאנו מאגפים אותם מכל צד ועבר. מלחמה נחושה ועקבית תראה גם לקיצוניים המשתלטים על המדינות השכנות, דוגמת דעאש, אל קאיעדה וחיזבאללה, כי הם לעולם לא יוכלו להביסנו בכוח הזרוע. כל פשרה מול החמאס עשויה לפתח תקוות שווא בקרב אויבים מסוכנים אלה, כי בעת מן העיתים, יוכלו להתחבר יחדיו ולהביסנו בשדה הקרב. תוצאותיה של תבוסה כזו, תהיינה הרסניות. לכן, עלינו להמשיך ולהכות בחמאס עד להשלמת המלאכה.
