המלחמה עם החאמס עדיין לא נגמרה. אין ברצוני לבקר את ניהול המלחמה כל עוד היא לא נגמרה. הרעיון הדמוקרטי של בחירת נציגים של העם הוא שנותנים להם זמן קצוב כדי לנהל את המדינה לפי מיטב שיפוטם. אין לי ואין לאף אחד, תמונה מלאה של כל הגורמים המשפיעים על החלטה, על הכוונות והתוכניות של ראש הממשלה. אך לקראת הפסקת האש והוצאת הכוחות שלנו מרצועת עזה הרשו לי לסכם את הרגשת המועקה האישית שלי על תוצאות מהלך המלחמה עד כה.
מטרות המלחמה כפי שהגדירו אותה ראש הממשלה ושר הביטחון, היא להביא שקט לאזרחי ישראל ולבנות הרתעה כך שהחמאס יהסס במשך זמן ארוך להפר את השקט.
אין לי הרגשה טובה בקשר למטרה הראשונה. אומנם יש הפסקת אש מוגבלת בזמן, אך זו אינה מבטיחה שקט לאורך זמן. בייחוד לאור הניסיון שלנו עם הפסקות אש קודמות. החמאס לא פורק מנשקו ואין לי תקווה רבה שמישהו מלבד צה"ל יצליח לפרז את הרצועה. ההרגשה שלי בקשר למטרה השנייה והחשובה יותר – הרתעה, קשה עוד יותר.
הרתעה היא הפחד של האויב בפני מה שיקרה אם הוא יפר את השקט. לכן מעצם ההגדרה הרתעה קיימת רק בראש האויב.
ישראלים היו אולי מורתעים אם היו יוצאים מהבונקרים ורואים הרס ישראל כמו ההרס בעזה וגם זאת בספק. הגיוני יותר שהם היו כועסים, אך לא מורתעים. סוף-סוף אלו רק בתים שאפשר להקים מחדש בכספים שיקבלו מהקטרים. אפשר לראות זאת כשיפוץ יסודי שמחייב החרבת הבית ובנית בית יפה יותר.
מכה חזקה כאשר התגייסתי פגשתי שם בחור שגר ביפו. יפו של אז הייתה חממת פושעים. זוכרים את השיר "אין כמו יפו בלילות?" אותו בחור סיפר לי שהדרך לשרוד בכנופיות הרחוב, הייתה לגשת את הבריון שמולך וללא שום התגרות מצידו להחטיף לו מכה חזקה. כך משיגים הרתעה. הבריון יכול להיות גדול וחזק מאותו בחור צנום ששכב מיטה לידי, אך הוא הורתע, כי הוא לא יכל לחזות מתי הבחור הקטן יתפרץ ומה יעשה.
פחד מושג כאשר אי-אפשר לחזות מתי ובאיזה צורה תבוא התגובה. במקרה כזה הראש מריץ את התסריטים הגרועים ביותר.
ראש הממשלה הוא אדם חכם ושקול, שמאד רוצה לחסוך בחיי אדם. גם בחיי החיילים שלנו וגם בחיי אזרחי עזה. בתקשורת הוא מקבל מחמאות על התנהלותו הזהירה, השקולה והאחראית. אך בנושא ההרתעה, אדם כזה הפועל רק לפי ההיגיון ולא הרגש, הוא אדם שניתן לחזות עד כמה הוא ירחיק לכת ולכן אין אלמנט של הפחד מפני הבלתי נודע. התנהלות הטובה ליחסים בין שתי מדינות דמוקרטיות שיש להם סכסוך, היא אסון כאשר מיישמים אותה מול ארגון חמאס. עובדה – ראש הממשלה הצליח יפה מאוד לכופף אפילו את המעצמה הגדולה ארה"ב בסכסוכים מול אובמה, אך במשך חודש עומד ארגון קטן במלחמה ואפילו מצליח ליצור הרתעה משלו. תושבי עוטף עזה וגם תושבי הצפון מפחדים מהבלתי נודע. מפחדים מהרגע שפתח מנהרה יצוץ בחצר גן הילדים שלהם.
לעומתנו החמאס יודע שאין שום סכנה שצה"ל ימוטט את שלטונו, אין שום סכנה שיכנס ויכבוש את העיר עזה ויש תמיד דרך לעצור אותו פשוט על-ידי הפסקה זמנית של הירי. הירי המגוחך על בתים ריקים רק עוזר להם בדעת הקהל העולמית. מחר יקבלו מימון כדי להקים בתים מפוארים יותר. ההרג של אזרחים ולוחמים שלהם שגם הם מוצגים כאזרחים, עוזר גם הוא. והלוחמים שמחים לעלות לשמים ולהיפגש עם הבתולות המחכות להם. המורל גבוה ככל שהם עומדים יותר זמן במערכה.
מעל לכול נראה לאויב (ולמען האמת נראה אפילו לי) שישראל נשברה ראשונה.
חייבים לבסס הרתעה על כך שהאויב לא יודע למה אנו מסוגלים. חייבים להשתולל באופן לא רציונלי, כדי למוטט את התחזיות שלהם ולנטוע פחד בלבם. הדבר נכון בכל מקום ונכון שבעתיים בשכונה שלנו במזרח התיכון.
