עד שלא תופרד הדת מן המדינה,
הפרדה מוחלטת, נמצא עצמנו במצב אבסורדי לפיו המחוקקים ובתי-המשפט השונים בישראל -
ובעיקר בג"ץ - ימצאו עצמם מעורבים בפרשנות דתית מובהקת. החטא הקדמון נעוץ בכך, כי בן-גוריון לא שעה לעצתו של חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל, שפורסמה בספרו "מדינת היהודים", לפיה:
"יש לסגור את הרבנים בתוך בתי הכנסת". בכך התכוון הרצל למנוע השפעה פוליטית ואחרת של הרבנים, על אורח החיים הפוליטי וההתנהלות הפוליטית היומיומית, מעבר להיותם מורי דרך דתיים שמקומם הטבעי הינו - בתי הכנסת ולא חוצה להם.
הדברים נכתבים, בעיצומו של צום תשעה באב, שעה שדומה שמלחמת עזה, עומדת להסתיים לה, בכל רגע ורגע ושוב נוכל להיפנות, לטרדות היומיום ואולי - ליתר דיוק - להיפנות למריבות היומיום השוטפות. כוונת הדברים הינה להצעת החוק שמבקש להעביר ח"כ
אלעזר שטרן מסיעת "התנועה" בכנסת. על שולחן הכנסת הונחה - זה לא מכבר - הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון - כשרות בלבד ובית אוכל הפתוח בשבת), התשע"ד-2013, שמטרתה להביא לכך, כי יתוקן סעיף 11 לחוק איסור ההונאה בכשרות, כך ששעה שיחליט נותן הכשרות, לפי חוק איסור ההונאה בכשרות, לתת תעודת הכשר, לא ישקול הוא -
ולו גם אחד משיקולים אלה:
- הצגת מופעים שונים בבית האוכל;
- עריכת טקסים שונים בבית האוכל;
- פתיחת בית האוכל בשבת או במועדי ישראל, ובלבד שיתקיימו כל אלה:
(א) בבית האוכל יהיו מערכות כלים נפרדות לימי שבת ולימי חול.
(ב) הפרדה בין מערכות הכלים תעשה באמצעות שמירתם של כלי האוכל המופרדים במקום נעול כשאינם בשימוש.
(ג) בתעודת ההכשר יצויין כי הכשרות היא "לימי החול בלבד".
- שיקולים הנוגעים להשתייכותו הדתית של מבקש תעודת ההכשר;
- שיקולים הנוגעים לעמדותיו או דעותיו של מבקש תעודת ההכשר.
בהצעת החוק מצוין, כי מי שעובר על הוראות סעיף 11 המתוקן, דינו - מאסר ארבעה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עוד נכתב בהצעת החוק, כי חוק איסור ההונאה קובע, כי "במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד" ומאחר שהגדרת המונח "דיני כשרות" אינה ברורה, הרי בפועל נמתח הגבול וכתוצאה מכך נשקלים שיקולים שאינם קשורים לכשרות המזון המוגש וגם/או הנמכר במקום דוגמת: "הצגת מופעים בלתי צנועים במקום עריכת טקסים שלא לפי ההלכה היהודית וכל הקשור והכרוך בכך.
הצעת החוק נועדה לקבוע כי תעודת ההכשר תינתן לבית אוכל בהתחשב,
אך ורק במידת כשרות של המזון, ברוח פסיקתו של בית משפט העליון שקבע בפרשת קומפורטי נ' מועצת הרבנות הראשית, כי החלטות מועצת הרבנות הראשית ורב העיר אשדוד להתנות תנאים,
שאינם שייכים לדיני כשרות המזון, מתן תעודת כשרות לעסקה של העותרת, התבססו על שיקולים שאינם בגדר הסמכות המוקנית להם, בחוק איסור הונאה בכשרות. לגבי פתיחת בית האוכל בשבת מוצעים - בהצעת חוק זו - סייגים הלכתיים אשר מקובלים כיום ברשויות מקומיות, באזור הצפון, כך שתעודת ההכשר תתייחס, אך ורק לימות החול בלבד.
ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לפני שלושה שבועות, ברוב של 12 חבריה ובהתנגדותו של השר
אורי אריאל, לאשר הצעת חוק זו,
דבר שיאפשר העברה מהירה של אישורה של הצעת חוק זו, כחוק תקף ומחייב, בכנסת. השר
אורי אורבך, ממפלגת הבית היהודי, הגיש ערר לממשלה על אישור הצעת החוק של ח"כ אלעזר שטרן, דבר שיעכב - בשלב זה - חקיקה מהירה של תיקון חוק איסור ההונאה בכשרות.
טרם יבשה הדיו על אישורה של וועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק של ח"כ אלעזר שטרן והנה מפרסם אגף כשרות ארצית את הנוהל בעניין פתיחת וסגירת עסקים, בתשעה באב. בנהלים אלה נכתב, כי איסור הפתיחה של "בית אוכל", הינו בערב תשעה באב ופוקע עם זריחת השמש למחרת וזכותו של בעל בית אוכל כשר להפעיל את עסקו, ללא מניעה חוקית, בתשעה באב עצמו, החל משעת זריחת השמש. עם זאת, מצוין בנוהל זה, שבתי האוכל המצויים בהשגחת הרבנות הראשית, עדיין זקוקים לפיקוח והשגחה מתמדת, המתבצעת, מדי יום, בידי משגיחי ומפקחי הרבנות המקומית, אשר צמים ועוסקים בתפילות יום תשעה באב והם עשויים להיות מנועים מביצוע ההשגחה, מאותו יום, מחמת התשישות הגופנית, לאור העובדה שצום תשעה באב מתחיל כבר מהלילה, מה-גם שעל-פי ההלכה, מקום שנהגו שלא לעבוד בו בתשעה באב, חל לגביו איסור עבודה.
בנוהלי אגף הכשרות הארצי של הרבנות הראשית נכתב, כי: "לא יעלה על הדעת, לחייב משגיח לעבוד ביום זה (תשעה באב - ח"ש), בשל הסיבות המנויות לעיל, במידה והוא בוחר בו כיום חופש, מתוך ימי הבחירה או מימי החופשה, להם הוא זכאי על-פי חוק ובכפוף להסכם העבודה. למותר לציין כי בתי אוכל הזקוקים לפיקוח והשגחה בשעות היום, כחלק אינטגראלי ואינהרנטי מתהליך קבלת הכשרות במקום, מחויבים גם ביום זה, בהשגחה מלאה כבכל יום. בהתאם לכך, במידה ולא ימצאו משגיחים זמינים, מטעם הרבנות המסוגלים ומעוניינים לבצע את תפקיד ההשגחה בצורה נאותה ביום זה, הרי שניתן לומר לבעל העסק, כי בהעדר משגיח לא ניתן להעניק שירות זה.
פתיחת בית אוכל בהיעדר השגחה במקום הנצרך לכך, מהווה עילה ראויה להסרת כשרות בשל הפרת נהלי הכשרות". אתה הבנת את זה ברוך? לא די בכך שהחוק אינו אוסר על סגירת עסקים בתשעה באב עצמו, אז עכשיו באה הרבנות הראשית ומודיעה לבעל העסק,
שאם הוא יפתח את העסק שלו בתשעה באב עצמו - שעה שהמשגיח שלו נוטל לעצמו יום חופש ואפילו שלא בהסכמת בעל העסק, שהינו מעבידו, לכל דבר ועניין - הרי הרבנות הראשית תסיר את הכשרות של בעל העסק, שבמצב דברים זה, ייאלץ, לסגור עסקו בתשעה באב. מי שלא מבין את האבסורד שבדברים, מוטב יחפש את האגדה התלמודית על קמצא ובר קמצא ועל כך שהמארח העשיר העליב ועלב בפומבי באורחו, שזומן אליו, בטעות ובשל מקרה זה חרבה אף ירושלים. התלמוד הבבלי, במסכת גיטין דף נז, עמוד א, כותב לעניין זה דברים, בזו הלשון:
"תניא אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו". מוטב נזכור דברים אלה, היטב היטב, כשנחזור לסדר היום הרגיל והשגרתי, כשמלחמת עזה תהיה מאחורינו ושוב ניפנה, לריב - שלא לצורך - איש עם רעהו. על שנאת חינם חרבה ירושלים והיחס העוין שמקבל ח"כ אלעזר שטרן מחברי הכנסת הדתיים ומהממסד הדתי, על שמנסה הוא להרחיב את חוג אוכלי הכשרות שבינינו, יעיד על שנאת חינם מיותרת זו, כמאה עדים.
כל עוד לא תופרד הדת מן המדינה, בל יתפלאו רבנים ושאר כלי קודש, אם פוליטיקאים ושופטים, יפרשו ציווים הלכתיים אלה או אחרים. משהחליטו הפוליטיקאים של המפד"ל ז"ל, לחוקק חוק איסור ההונאה בכשרות וממשיכיהם, במפלגות ש"ס והבית היהודי, מותירים חוק זה על-כנו, אל להם להתפלא, אם יבוא מי ויגדיר מה היא כשרות ומה אינה כשרות ואפילו אין לו סמיכה לרבנות, שלא לדבר על כך, שאין לו סמיכה לדיינות, כלל וכלל.
