הירי של החמאס בעוצמה מוגברת סמוך לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש, מעיד יותר מכל על מאוויי החמס וכוונותיו. במצב זה אין לתת אמון בהסכמות ככל שיושגו עם כנופיות הטרור, כל עוד הן לא משנות את המקצוע (טרור) בו בחרו.
אם תיחתם הפסקת אש, כנופיות הטרור ינצלו את ההפוגה כדי להתארגן ולהרבות באמצעי טרור שיפרצו מן הכוח אל הפועל בזמן עתיד, קרוב או רחוק, כפי שיוחלט על-ידי המנהיגים. כך קרה עם חימוש לבנון וכך גם קרה כאן, ברצועת עזה מאז נטישתה עקב ההינתקות וזניחת השליטה הישראלית ברצועה, ועד למבצע צוק איתן.
היה אפשר לנצל את הרצון של כנופיות הטרור להפסקת אש ולהתנות את הסכמתנו בהודאה בכניעה, אך תנאי זה כלל לא הוצב בפני הצד השני, על-אף ההרס והחורבן של מבני מגורים ברצועה, בתי ספר ומסגדים והפגיעה האנושה באמצעי לחימה.
שליטה וכיבוש תנאי לפירוז רצועת עזה לא מספיק ואינו מהווה תחליף לשליטת צה"ל ברצועה.
הדרך להשגת המטרה היא כיבוש ושליטה, בצד תחילת חידוש היישוב הציוני-היהודי בגוש-קטיף, טיפוחו והרחבתו. רק כך יהיה עתיד וורוד לתושבי עזה האומללים, שנאלצים להפסיד את רכושם ולהיפגע בגופם על-פי האינטרסים של כנופיות הטרור, ואילו בשליטת צה"ל ברצועה ובמעורבות מדינת ישראל ביישובה ובפיתוחה - צפוי לתושבי עזה לא רק שקט ורגיעה אלא גם מקומות עבודה ופרנסה, כפי שהיה בגוש-קטיף טרם ההינתקות וכפי שהיה אמור להתעצם ולהתפתח לולא ההינתקות.
למעשה זהו המצב הבלבדי לעתיד, שיהיה גם יציב וגם הומאני.
היש הומאניזם בצל הטרור?!
היש תקווה להמוני העם שבחרו חמאס - תחת שלטונו?! כל מה שכנופיות הטרור, המתונות או הבלתי תמונות, יכולות להציע להמונים זה לימוד טרור ושינון אלימות תוך ניכוס כל מפעל למטרת הטרור, כולל הסבת מפעלים, על-מנת שישרתו טרור.
האומנם זה מה שהאזרחים בעזה רוצים?
כל תשובה טובה, כי הביטחון שלנו מכתיב לנו לאלצם לחיי עבודה ויצירה תחת התפוצצות באוטובוסים ולימודי טרור מגיל הגן. אירופה תורמת, אך הכסף מנותב ברובו לטרור, והאמירויות תורמות ישירות להגדלת אמצעי הטרור. דומה שרק למדינת ישראל יש מענה ורק אצלה המוני העם הערבי ברצועת עזה ייראו תקווה ואור ירוק בקצה המנהרה, או חושך ונפץ, חורבן והרג בקצה מנהרות הטרור בכל אלטרנטיבה אחרת.
המודל של גוש-קטיף טרם ההינתקות הוכיח את עצמו.
