קלונם של הפרשנים

ישראל פתחה את מערכת צוק איתן במצב נחות מדינית: מחד כישלון השיחות עם הפלשתינים בראשות אבו-מאזן סרבן שלום ידוע ומאידך המשך הבנייה ביהודה ושומרון על-אף מחאות העולם. כל הפרשנים היו תחת הרושם כי מדינת ישראל הופכת להיות מצורעת מדינית ולא ירחק היום בו אף אחד לא ירצה לדבר איתנו. הפרשנים השוו את מצבנו המדיני בעופרת יצוקה להיום תוך שהם מתרפקים על התמיכה המדינית לה זכינו בעופרת יצוקה. אלא שהפרשנים לא לקחו בחשבון את החורף הערבי שהגיע למזרח התיכון ומדינות המפרץ כאשר זה תגובת הנגד לאביב הערבי מלפני שלוש שנים שהביא לחורבנן של מדינות שהיו קיימות כבר כמאה שנה. אובמה מנהיג גדולת הידידות שלנו שגה בחלומות שרק עכשיו הכו בפניו במלוא עוצמתם כאשר ראה כיצד מצרים הופכת ממדינה איסלמיסטית תוך מיטוט שלטונו של במובארק בעידודה של אמריקה, למדינה שפויה שבחרה בחיים בראשות עבדל פתח סיסי. מדינות המפרץ למעט קטר שמחד התאכזבה מרה מארה"ב כיצד היא מנהלת את המערכה מול אירן ומאידך התחילה להרגיש את נחת זרועם של הטרוריסטים האיסלאמיסטים החדשים בעוד ארה"ב לא נוקטת עמדה על-מנת לתמוך בהם. ירדן שרואה את שעטת רגליהם של הטרוריסטים מבית מדרשם של דעאש ומי נחלץ להצילה אם לא ישראל ומצרים. טורקיה בת בריתו של אובמה מפנה גם היא עורף לאובמה ומנתקת איתו את קשרי הידידות. (לא את היחסים הדיפלומטיים). כל זה הביא לחזית שונה ממה שהורגלנו אליה והפרשנים לא קלטו זאת בזמן. גם התמיכה של מדינות המערב לא שכנעו אותם והם עמדו עם סטופר ביד למדוד את שעון החול ההולך ואוזל כביכול (הספורט של הפרשנים מידי מבצע ומבצע). ואז הם קיוו או חשבו כי יבוא הפגז התועה של כפר כנא ויציל את תחזיותיהם, אלא שכאן נרתם החמאס בטפשותו הפר את הפסקת האש החמישית וחטף את הדר גולדין ה.י.ד והקים עליו את כל מדינות המערב מחדש ונתן לישראל את הזמן הנוסף הנדרש להשמדת המנהרות ולחבוט עוד ועוד בחמאס. גם הפרשנים הערביסטים לא שבעו נחת הם עמדו עם סטופר ביד מול החמאס וכבר אחרי חמישה ימים כל אחד מצא סדק כזה או אחר אצל החמאס זה קיבל שיחת טלפון מבכיר בחמאס וזה פרשן את דברי בכיר בחמס ככזה וזה תלה את יהבו בקלטת של מוחמד דף. בסופו של יום כולם טעו ובמקום לכבוש את מבטם בקרקע או לפחות להביא דברים כללים שאינם מחייבים דבר המשיכו וניסו להיות יודעי דבר. בסיומו של יום ההנהלה קרי ראש הממשלה שר הביטחון והרמטכל ניהלו את המערכה הן המדינית והן הצבאית בקור רוח. גם כאשר האשימו אותם בהססנות הסתבר שזה היה לטובה לא בריונים חמומי מוח אנחנו צריכים אלא מנהלים טובים שיהיו ראויים למפקדים ולחיילים האמיצים והנחושים שהם שלחו אלי קרב. עוד יבוא יום לבדיקת תפקוד הצבא במערכה זו אבל כרגע אנו יודעים בודאות שהפרשנים היו צריכים להרים דגל לבן ולא עשו כן.