יש הטוענים שהפוליטיקה בזויה. אחרים יטענו שישנם פוליטיקאים בזויים. לצורך מאמר זה נאמץ את הקביעה השנייה. וכל זאת, מדוע? משום שיש אצלנו פוליטיקאים, בדומה לכל העולם, שפיהם וליבם מעולם לא היו שווים. שנית, משום שבין הרטוריקה שלהם לבין מעשיהם ופעילותם יש פעם עצום.
יושבים בממשלת ישראל שרים אשר הצהירו ואף נשבעו שהפעם ישראל הולכת למחוק את חמאס מעל פני האדמה. בכל הזדמנות, בכל מסיבת עיתונאים, בכל תדרוך של "גורם בכיר", הם חזרו וטענו שישראל לא תנצור את האש עד שחמאס לא ימוטט.
לעת עתה, המלחמה עומדת להסתיים, ככל הנראה, וחמאס לא מוטט, ועזה לא נכבשה, וצה"ל לא ביתר את הרצועה, וכמובן שישראל לא הקימה מחוזות ולא מינתה מושלים צבאיים כפי שהציעה אחת מחברות הכנסת הבכירות שיש לה רקורד צבאי מפואר. נכון שלא תמיד הרקורד הצבאי המפואר הולך יחד עם חוכמה יתרה, אך זה כבר נושא שאינו שייך למאמר זה.
באורח פלא, פרסם הכתב המדיני של ערוץ 2, אודי סגל, שלעניות דעתי נמנה עם מתי מעט מבין העיתונאים בערוץ המבינים עניין היטב (סליחה על המחמאה!), מה קרה באותה ישיבת קבינט ארוכה מאוד שבה הוצגה לשרים מצגת שהכין צה"ל לגבי המשמעויות של כיבוש עזה כפי שהציעו שרים מסוימים.
הנתונים שהוצגו שם היו קשים מאוד לעיקול: שהייה של כמה שנים טובות כדי להשיג את מיטוט החמאס; מאות רבות של חיילים הרוגים; כאוס מוחלט; לחצים בינלאומיים קשים ביותר; אלפי פלשתינים חפי מפשע הרוגים; עלות כוללת של כ-25 מיליארד שקל שישראל הייתה צריכה לשאת הן בכיבוש הרצועה והן בשיקומה.
השרים היותר "לאומיים" טענו שצה"ל מצייר תמונה מעוותת, או כלשון הידיעה, "השחרה של המציאות". מה יותר טבעי היה שאותם שרים "לאומיים" יתעלמו מהשחרת המציאות על-ידי צה"ל, כדבריהם, ונלחמים כאריות למען תתקבל החלטה ברוח תורתם הצבאית.
אלא שכאן מגיעה ההפתעה. כך בגוף הידיעה: "לאחר הצגת הנתונים, ראש הממשלה כפה מעין הצבעה וביקש ממי מהשרים שתומך בתוכנית להרים את ידו. אף אחד מהם לא עשה זאת - ומכאן ניתן היה להבין שאף אחד מהם לא היה בעד מהלך של כיבוש וטיהור הרצועה".
רגע אחד: משהו כאן לא כשורה. או שהידיעה אינה נכונה או שמא אותם שרים שדיברו על כיבוש עזה ומיטוט החמאס לא היו באותה שעה בקבינט. המה מה? הם כן היו בקבינט אך קיבלו את עמדת הצבא ש"השחיר את המציאות". מה, אנשים כאלה ישרים ובעלי מוניטין של לוחמים ללא חת, מסוגלים לנהוג כך? התשובה היא בהחלט כן.
על זה נאמר אחד בלב אחד בפה, או יותר נכון, אחד בממשלה ואחד בפני המיקרופונים. זה לא ימנע מאותם השרים וחבריהם השפוטים, להמשיך ולדבר בפני מצלמות הטלוויזיה כשאש בעיניהם וסכין קומנדו בין השיניים. בממשלה זה סיפור אחר. שם הם ינהגו כאחרוני הפחדנים.
והאמת היא שאין כל הפתעה בהתנהגותם של אותם שרים וח"כים חסרי בושה וחסרי יושרה ציבורית. נכון, גם ראש הממשלה, נתניהו, בהיותו באופוזיציה, דיבר על מיטוט חמאס והבטיח לעשות זאת לכשיגיע לראשות הממשלה, אבל זה לא אומר שיש לחקות אותו בכל דבר, כי הרי מילה זו מילה, אחים ואחיות.
כך ימשיכו הציניקנים הפוליטיים ברטוריקה שלהם, וכך יזכו לעוד ועוד מנדטים, כי במדינה שבה כולם מרמים את כולם, כולם עובדים על כולם, במדינה אין שכר ועונש מרתיע על דברי הבל ורעות רוח, אין לצפות לגדולות ונצורות.