המשתמטים בעם

עדיין לא הסתיימה המערכה הזאת וכבר ניתן להקשיב לרחשים מתגלגלים כרעמי-זעם רחוקים על הביקורת הצפויה לשטוף את הממשלה - על כמה וכמה נקודות בהן לא אגע כרגע. אבל אני קשוב לרחשים המעידים על צמיחתם של גלי סערה. המלחמה הזאת הייתה מלחמה בה בלטו החיילים הפשוטים ודרגי הפיקוד הנמוכים והבינוניים, אלה הצמודים לחייליהם בנוסח המסורת הקלאסית האופיינית לצה"ל, אחרי. הלוחמים הצעירים הוכיחו במסירות עילאית, בדרך לחימתם, בתחושת השליחות הלאומית הנדירה שהם ביטאו בנועזותם פעם אחרי פעם, את היותם שליחים. אכן מכבר לא נחשפה ישראל, להוציא בודדים, כה מאוחדת כה לובשים בה רבים-רבים פנים של איש אחד, אמיץ באמונתו ובצדקת מלחמתו. יאמרו מבקרים את שיאמרו, מכל מערכות עזה בעבר התגלתה מלחמה זו, "צוק איתן", מערכה אמיתית על הבית ועליה ניתן לומר כבר עתה, תודה ללוחמים ולפיקוד לצה"ל שהכין אותם לקרב. תודה לכל אלה שהוכיחו כי אין ולא יהיה תחליף לצבא העם. אכן נגררנו למערכה הזאת כדרכה המקרטעת של ממשלת ישראל שמדיניותה מצטיינת בחוסר מדיניותה המשתקת אותה מלקבל החלטות במובן ההיסטורי, אבל איש אינו מסוגל להתכחש לתחושה הנדירה של היותנו למרות כל פלגינו, שסעינו ושנאותינו אלה את אלה - עם אחד; הייתה זו תחושה מדהימה אפילו התקיימה רגע קצר ומחר תתפוגג ומחרתיים נחזור לכל סדקינו שיפרצו אל מול פנינו כאילו לא היה דבר. כאשר מי מבנינו הלוחמים נהרגו היה זה אבלנו. כשמי מבנינו הובלו דחופים פצועים לבתי החולים, היה כאבם כאבנו. הדור הזה שחדר באומץ-לב למאורות הצפעים בעזה התגלה במלוא תעוזתו ואהבת הבית שלו. לא לשוא זכו הלוחמים בסלי חיבוקים עמוסים באהבת ותודת שדרות העם. הלוחמים הצעירים שנהרו מכל בקעה, מכל גיא חרוץ כערוץ, מכל גבעה והר, מצפון, מדרום, ממזרח ומערב, נאספו והתקבצו נכונים לקרב, בעוד מעליהם מתעופפים מטחי הטילים ששיגר האויב לזרוע מוות בשטחי ארץ-ישראל. הלוחמים הנערים האלה התגברו גם על תהומות שמכבר נפערו בין מדינת יהודה למדינת ישראל ולימים אלה נעשתה הארץ לרגע נדיר לארץ אבות בה חי ונושם עם עברי שלם ואין בגלימתו קרע. ניתן היה למצוא את לוחמינו בשדה הקרב כחבורה אחת, משפחה לוחמת, חובשי כיפות, חילונים פרועי בלורית, דרוזים נועזים, לוחמים בני דת ישוע, ולוחמים בדואים מוסלמים. חבורה שהתאחדה לשמור על שלמות הבית. אולם לא כולם היו שם ולא אמנע מלנקוב בשם אותו פלג, להוציא צדיקים מעטים מבניו בגדוד אחד. אני מתכוון לאותו פלג הנקרא "חרדים". בני הפלג הזה המסייגים את כולנו כיהודים שאינם לרוחם, כמו תמיד לא היו איתנו במערכה. בזכותם של אותם חיילים חרדים שבאו מקרבם לא ארחיב כעת בהשתמטות ההמונית הנבזית שאין לה כפרה, שנעשתה לכאורה למען כבוד התורה של אלוהי היהודים; ואולם אני תוהה אם כבודו היושב במרומים עד למתרחש ושותק, כי אז מתפרשת שתיקתו הרועמת כמי שנחנק מזעמו על אותם מסלפי תורתו.