איך שגלגל מתהפך: לפני חמישה חודשים בלבד, בתחילת מארס, שיגרו כחצי מיליון חרדים, גט פיטורין לעבר מדינת ישראל. ההפגנה ההמונית כנגד 'גזירת הגיוס' הקיפה את כל החוגים: חסידים וליטאים, אשכנזים ומזרחיים, סטמארים ומודרנים, ובני שאר הכתות. הכרזות שהניפו כינו את צה"ל "צבא המינות והכפירה", ועיתונם יתד נאמן הסביר זמן מה לאחר מכן, בטור שכותרתו "אין אנו שותפים", את פשר הגט: מפני ש"תכליתם... היא לעקור יסודי הדת".
והנה, תוך פחות מחצי שנה, אלפית שניה במונחים של הליכים היסטוריים, הפך הציבור החרדי לגדול המזדהים עם המדינה וצבאה. לא, הם עדיין אינם מוכנים להתגייס בגופם לצה"ל, אבל בנפשם הם מאוד עם צה"ל. רוב מניינם ובניינם התגייס לאמירת תפילות, פרקי תהילים וללימוד תורה נון סטופ, להצלחת חיילי צה"ל בשדה המערכה, ולרפואת הפצועים. האחים שפרשו מן הציבור, חברו אליו מחדש.
מי שעוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בעולם החרדי, אינו יכול שלא להתפעם מגודל המהפך. הרב חיים קנייבסקי, שנחשב לגדול מנהיגי העולם הליטאי ומכונה שר התורה, אמר כי "החיילים של הצבא מגינים, ממש בגופם, על בני הישיבות שלומדים תורה. זכות התורה תגן עליהם שיהיה ניצחון מוחלט", ופרץ בבכי נרגש. האירוע עורר במחנה החרדי התרגשות בלתי רגילה וחולל פרץ של רגשי הזדהות עם הלוחמים.
תהילים בבימת הכנסת האדמו"ר מ
בעלז הרב ישכר דב רוקח העז לעדכן (!) את תפילת 'אחינו': "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשבייה ובמלחמה"; ונציגו בכנסת,
ישראל אייכלר, זה שאיים ברוב פאתוס שהחרדים יירדו מ
הארץ, וטען כי החרדים חיים כאן בגלות בין יהודים, הפך סוּפר-פטריוט: מעל בימת הכנסת הוא השמיע פרק תהילים, לזכות החיילים הנלחמים בעזה, וביקש מן הח"כים לחזור אחריו פסוק בפסוק.
בחורי ישיבות, לא רק חב"ד, ירדו אל שטחי ההיערכות בדרום, עם מטענים אדירים של מזון ומשקה. תשמישי הקדושה שהביאו, כמו ציציות ומזוזות, ממש נחטפו. מועצת גדולי התורה חרגה מן המסורת 'המקודשת' של יציאת בני הישיבות לחופשת בין הזמנים, והורתה להמשיך בלימוד בישיבות לזכות חיילי צה"ל והעם היושב בציון. אפילו האדמו"ר מסטמאר (ארה"ב) חרד מן השיגרה האנטי ישראלית והורה לשמשיו לפרסם כי "לאור המצב הקשה השורר כעת בארצנו הקדושה, נצטווינו מפי כ"ק רבינו שליט"א לעורר את אנשי שלומנו וחברי קהילתנו די בכל אתר ואתר לבוא אל המלך ולהתחנן לו ולעורר רחמי שמים מרובים על אחינו בית ישראל תושבי ארץ הקודש, באמירת חמישה פרקי תהילים בכל יום אחר תפילת שחרית".
וכך גם התקשורת החרדית, הממוסדת והפרטית. יתד נאמן קרא בכל אחד מגליונותיו מאז תחילת הלחימה להמשיך באמירת פרקי תהילים ותפילות ולהגביר את הלימוד, והזכיר לקוראיו כי 'תורה מגנא ומצלא'. עורך השבועון החרדי 'משפחה' יוסי אליטוב אמר: "עלינו, החרדים, להרכין ראש ולהביע במלים ובמעשים את הערכתנו וחובתנו לגיבורי החייל – שאגב, נמנים עימם חובשי כיפות לא מעטים - ולחקוק על לוח לבנו לנֶצח את מסירות נפשם".
אלא שלמטבע הזו יש גם צד אפל של קנאים חשוכים, מחללי השם, שעושים הכל כדי לייצר מצג שווא, ולטעת ברבים רושם כוזב, כאילו הציבור החרדי הינו גייס חמישי, שוחר מפלתו של העם היושב בציון. בשבוע שעבר סיפרנו על מאן-דהוא, שזלזל בחיילים מחרפי נפשם, וזעק בזעם: "לא צריך צבא!"; ועל חולי הנפש מן הקסבה של בית שמש ש'חירפו נפשם' לתקיפת והשפלת חיילים שהגיעו להתאווררות קצרה מן המלחמה בחמאס ונקלעו למלחמה שמנהלים נגדו בני מינו של החמאס.
אבל הם לא לבד. בעוד שמרבית הישיבות הלכו בדרכו של ראש הישיבה הרב אי"ל שטיינמן, וביטלו את חופשת בין הזמנים (והוראתו זו חלה, כך הבהירו בני ביתו, גם עכשיו, במצב של הפסקת אש), וכמוהו החליטו גם ראשי ישיבות חסידיות, למשל בעלז וגוּר, נמצאו ישיבות אחרות, שהוציאו גם הקיץ את לומדי התורה לחופשת בין הזמנים. 'תורה מגנא ומצלא'? – לא בבית ספרם.
וכרגיל, חייעס הקוידש (חיות הקודש), מִכת נטורי קרתא, שונאי עמם, המספקים רוח גבית לקנאי החמאס, בני דמותם, הביעו הזדהות עם הבזויים שבעוכרי ישראל, בהפגנות בארץ ובעולם, כדרכם של סמרטוטי השמאל ההזוי.
פנים בתורה שלא כהלכה המפתיע הוא שיש מתחזים לבני תורה, אשר מתחרים בטירוף הקנאי. דווקא כשהעם כולו הפגין סולידריות יהודית כנה מול דם חיילי ישראל שנשפך במערכה, ובשעה שרקטות מוות נורו לכל הארץ, וכשחיילים סיכנו נפשם מול מנהרות התופת, לא התבוששו לבלרי עיתון הפלס, לרסק את האחדות. הם תהו בציניות, אם ההתעוררות החרדית למען חיילינו, באה "מתוך רצון להתחבר מבחינה נפשית אל המנגנון הרעיוני והשלטוני שחולל שמד רוחני בעם ישראל...".
וכשבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק פירסם ש"לצורך סיוע במצבי חרום והצלת חיים, יגויסו אברכים ובחורים מישיבת בית שמעיה, הסמוכה", הגיבו אבירי ה'השקופע הטהורה' מן הפלס: "הדברים התמוהים והמקוממים... מהווים פירצה מדאיגה: מוסד ציבורי בסביבה חרדית ותורתית, מכריז על כוונתו לעקור בני תורה מקביעות תלמודם לצורך 'סיוע במצב חרום'... הודעה זו המחישה פן נוסף של המציאות המדאיגה שנוצרה בתקופה זו, כשבשם 'מצב חרום' מנסים לפגוע בערכי יסוד שעליהם שמרה היהדות הנאמנה כעל בבת עינה בכל השנים". לא לשווא מתעבים רבים בציבור החרדי את הפמפלט הזה, ולא לחינם אסרו גדולי הרבנים לקרוא בו.
רב בשירות החמאס אבל עלה על כולם יהודי תלוש להחריד מן המציאות, הרב ישראל קלמנוביץ שמו, ליטאי מקורב לעדה החרדית ולאתרא קדישא (שאחד מפעיליה, אברהם וואלעס ז"ל, נרצח השבוע בידי טרוריסט ערבי בירושלים), שניהל בפני תלמידיו בימי שיא הלחימה שותתת הדם, 'חקירה ישיבתית' עקומה בשאלה המצמררת, אם ראוי שלא להתפלל להצלחת לוחמי צה"ל ואם בכלל מוטב שימותו על קידוש השם בידי מרצחי החמאס, מפני – הסכיתו ושמעו למוחו המעוות הזה! - שאולי עדיף שימותו כולם קדושים וטהורים על קידוש השם, ואל יחזרו חיים לחיי השיגרה שבה יוסיפו לחטוא בשל אורח חייהם החילוני.
אכן, אוי לו מיום הדין, אוי לו מיום התוכחה. זוהי, עם כל הענווה, לא יהדות. זו דת חדשה, קנאית, כפרנית, עוכרת ישראל. למרבה המזל שום רב ושום תלמיד חכם לא הלך בדרכו - אף לא אחד! - והיו רבים שהוקיעו אותו ואת 'החקירה' המעוותת שלו, שלא על למדנות ופילפול היא מוכיחה, אלא על רפיסות שכלית, קטנות המוחין. שכן אם זה ההגיון של התלמיד חכם הליטאי הזה (מעניין שרק אצל רבנים ליטאיים עולים הירהורי כפירה שכאלה ולעולם לא אצל החסידים), הרי שיש להפוך את זכרון השואה, בה נעקדו 6 מיליון יהודים חסרי מגן, ליום הלל ושמחה על מותם קדושים וטהורים!!! שהרי רבים מהם לא הקפידו, למרבה הצער, על תרי"ג.
איזו סברה עקומה! איזה חילול השם – ובמקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב, גם אם יש המתארים אותו כתלמיד חכם מופלג. אם יש דוגמה חיה למצב של נבל ברשות התורה – הנה היא לפנינו. איזו שיפלות, של סוחר מוות, שמצדיק, רחמנא ליצלן, ייחולים למותם של יהודים – בידי הניקלים שבאויבי ישראל, הפלשתינאצים מן החמאס! "כשהם יורדין, יורדין עד העפר״ (פסיקתא זוטרתא). וכבר אמרו: "אם אין דעת- הבדלה מניין" (עירובין י"ט, א').
סוף דבר: יש המתחזים לחרדים, אבל אין אלוקים בלבם: לא תורת אמת ולא יראת שמים, לא אהבת ישראל ולא אחדות ישראל. על שכמותם כבר אמר החזון אי"ש: ה"עטופים בטליתות של תלמידי חכמים, ומקושטים באיצטלאות של רב, ומרצים למוסר ולחסידות כל היום, והם המה מִכת מבזי תלמידי החכמים, מִכת מגלי פנים בתורה" (מתוך 'חזון האיש', ירושלים, תשנ"ז, ע' 77).
רשעותם אומנותם. "זֶה דַרְכָּם, כֵּסֶל לָמוֹ" (תהילים מ"ט, י"ד).
