שריקת סיום

ישראל לא רצתה לצאת למבצע, אבל טוב שיצאה. לפי הדיווחים, חמאס תכנן לבצע מגה-פיגוע במהלך ראש-השנה, תוך השתלטות על מספר יישובים בדרום, בשעה שכולם היו בחדרי האוכל. גם אם זה לא היה התכנון, וחמאס היה משתמש באחת המנהרות כדי לבצע "פיגוע קטן" שבו חוטפים מספר ילדים קטנים או משפחה, מדובר כמובן באירוע קשה במיוחד. השמדת המנהרות היוותה מכה חזקה לחמאס, אך לא אנושה. הכיסים העמוקים של קטאר יעזרו לחמאס לשקם את עצמו, אך הדבר יקח זמן מה. לפי סקר שפורסם בערוץ 2, 43% מהנשאלים חושבים שלא ישראל ולא החמאס ניצחו במבצע, 45% אמרו כי האמון שלהם בצה"ל נשאר אותו דבר, ו-42% אמרו כי האמון שלהם בצה"ל התגבר. ידוע שלא תמיד אפשר לסמוך על סקרים, אך חשוב לבחון את שתי השאלות הללו. מהשאלה הראשונה אפשר להבין, כי אזרחי ישראל לא מאמינים שהמכה שחמאס קיבל הייתה חזקה מספיק כדי להגדיר את ישראל כמנצחת הסבב הנוכחי. מהשאלה השנייה אפשר להבין, כי רוב הישראלים סומכים על צה"ל שיעשה את העבודה כמו שצריך, ו-42% האחרים יחלו מעכשיו לסמוך על צה"ל.

למרות הרס המנהרות והרג מאות פעילים, חמאס דווקא הרוויח מהמבצע. הוא החזיר את עצמו לסדר היום העולמי. הארגון היה בצרות צרורות, כאשר אירן, לבנון וסוריה נטשו אותו, והמצרים אף החלו לפגוע בו והוא הגיע למשבר כלכלי חריף. למרות שהייתה התנגדות אזרחית בעזה לחמאס, היא הייתה קטנה ונגדעה במהירות. כאשר תושבי עזה יוצאים מהמקלטים, הם לא רואים מנהרה הרוסה וחושבים מה יכלו לבנות עם הבטון, אלא הם רואים את הבניינים המופצצים והרחובות ההרוסים. הביקורת מופנית לעבר ישראל שביצעה את הפגיעה, ולא לעבר חמאס שהביא לכך שישראל תפגע. הארגון קיבל בונוס נוסף בצורת האשמת ישראל בהפצצת מתקני או"ם, ודרישת מזכ"ל האו"ם באן קי-מון להעמיד לדין את האשמים.

ממשל אובמה הוכיח שוב, כי אין לו שום מושג לגבי מה קורה במזה"ת. הבסיס לכל הוא ההתמקדות הבלתי-פוסקת בישראל, במקום להתמקד בלחימה המתקיימת במדינות כמו לוב, סוריה, עירק, אפגניסטן ותימן. ממשל אובמה הוכיח שוב שהיא לא מבין מה זה איסלאם קיצוני; הוא מאמין שאפשר לנסות ולדבר עם מחבל שיורה עליך. ממשל אובמה הוכיח שוב שהוא לא יודע מיהם בני בריתו, כאשר העלה יוזמה להפסקת אש שמתעלמת מהצד הישראלי, ובחר במדינות כמו טורקיה וקטאר שינהלו את המו"מ. מצד שני, למרות המריבות האין-סופיות ומה שנראה כמו קרע עמוק ביחסי ישראל-ארה"ב, הממשל הוכיח שוב שהוא תומך בישראל, כאשר הצדיק את המבצע, פתח את מחסני החרום שלה לצה"ל ואישר העברת 225 מיליון דולר עבור כיפת ברזל.

המנצחת הגדולה בסבב הנוכחי. עם עלייתו לשלטון של עבד אל-פתח א-סיסי, לישראל ולמצרים יש כעת אינטרס משותף נגד החמאס. לפי הדיווחים, חמאס ויתר על מירב דרישותיו במו"מ במצרים, כי הוא ידע שפשוט לא יקבל אותם. התקשורת המצרית אולי לא בעד ישראל, אבל היא נגד החמאס, כאשר במספר תוכניות טלוויזיה השדרים התבטאו בחריפות נגד הארגון ודרישותיו המופרזות. א-סיסי מבסס יותר ויותר את מעמדו ברמה האזורית, ומשם ברמה העולמית. מה שנותר לראות הוא איך הרחוב המצרי יגיב להתנהלותו של מנהיג ערבי, נגד מתנגדי ישראל.

הבנק של החמאס. קטאר העבירה מיליוני דולרים לרצועה, שהועברו בסופו של דבר לבניית מנהרות ושיפור רקטות. קטאר מעניקה כעת בית לראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, שחי חיי פאר - בניגוד גמור לתושבי רצועת עזה. מעורבות קטאר והסיוע שהיא נותנת לחמאס היה כנראה ידוע לגורמים רבים, אך כעת יצא לאור בצורה רשמית. סביר להניח שגילוי הסיוע והרס המנהרות לא ימנעו מקטאר להמשיך ולסייע לחמאס. בשביל מדינה שכלכלתה מבוססת כולה כרובה על עסקי הנפט המצליחים, ובעלת תמ"ג של קרוב ל-200 מיליארד דולר בשנה, העברת כמה מיליונים להעצמת החמאס הוא באמת כסף קטן.