קְרִיאָה בִּישַׁעְיָהוּ נ"ח

בימים של מלחמה, וכנראה שאנחנו אחריה, מטבע הדברים כולנו מתמקדים רק בנושאי מדיניות חוץ וביטחון. מצער, שבימים אלו בשם האחדות מורידים מסדר היום נושא כאוב, שבעוד שלושה שבועות ייכנסו מורים לבתי ספר שלנו ללמד את ילדינו, כש-15% מתוכם יהיו במעמד של עובדי קבלן. במציאות של מדינה המפריטה עצמה לדעת העובדים הסוציאליים משיגים את המורים והם כבר התקרבו ל-40% עובדי קבלן, שעובדים בשירותים הסוציאליים של מדינת ישראל. ציבור כה גדול של עובדים בעבודה מאוד משמעותית עובד ללא ביטחון תעסוקתי ובתנאי שכר ירודים יותר באופן משמעותי. מצער, שבימים אלו, בשם האחדות ותוך כדי התמודדות עם עלויות כבדות של המלחמה יצומצמו עוד יותר המחויבויות החברתיות של המדינה, ויוכשר המרפא הכוזב לכל תחלואי המשק באמצעות מדינה המפריטה עצמה לדעת. והמרפא הכוזב הזה עדוי היום גם במעטה דתי. לאלו העוטפים את מרפא הכזב הכלכלי במעטה של עשייה דתית, אני מבקש להתפנות לרגע קט לעיון בספר ישעיהו פרק נ"ח, האומר לנו במפורש שאין ערך לכל ריטואל דתי, אין ערך לכל עשייה דתית פולחנית, אם לא קדמה לה עשייה במישוריות של צדק חברתי, אם לא קדמה לה יציקת אדנים של חברה שוויונית. תפילה, צומות, עינוי הנפש הם חסרי כל משמעות, אם הם עולים מתוך מציאות המטפחת קוטביות מעמדית ופערים חברתיים, ובוודאי שהם חסרי משמעות אם רומסים את הציוויים המוסריים והסוציאליים של פרשת קדושים בויקרא י"ט – "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ, כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם..." "לָמָּה צַמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵּדַע" שָׁאל וענה נביא בימי עוזיהו יותם אחז וחזקיהו מלכי יהודה. "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אַבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ וְשַׁק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם יוֹם רָצוֹן לָה' ?" דְּמוּמָה הִשְׁתַּלְּחָה בָּנוּ צְעָקָה – "הֲלֹא זֶה צוֹם אַבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע" שֶׁכָּבְלוּ חֶבְרוֹת קַבְּלָן . "פָּרוֹס לָרָעֵב לַחֲמֶךָ" לְרֶבַע מִלְיוֹן יְלָדִים מִתַּחַת לְקַו הָעֳנִי "הַתֵּר אֲגוּדוֹת מוֹטָה" מִקִּצְבָּאוֹת יְלָדִים וּפְרוֹס אֲדָנֵי שִׁוְיוֹן חֶבְרָתִי "עֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בַּיִת כִּי תִּרְאֶה עָרוֹם וּכְסִיתוֹ וּמִבְּשַׁרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם" רַק אָז "יִבְקַע כַּשָּׁחָר אוֹרְךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִּצְמַח". כְּשֶׁצֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּלוּאִים בְּחֶבְיוֹנֵי אֶבֶן צוֹם כְּעֵשֶׁב נוֹשֵׁב בָּרוּחַ גֶּשֶׁם וְטַל יַחֲלִידוּ תְּפִלּוֹתָיו. כְּשֶׁצּוֹם מַכֶּה "בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע" כַּפּוֹת יָדָיו נִסְדָּקוֹת בְּמִדְבָּר צוֹרֵב בַּיּוֹם וְגֵו רוֹעֵד רוֹחֵף מִכְּפוֹר לַיְלָה בַּדְּרָכִים. צוֹם מְבַקֵּשׁ טָהֳרַת נְחָלִים בְּשָׁטְפָם הַחוֹלֵם צוֹם מִתְחַנֵּן לִצְעִידַת שְׁמָשׁוֹת בְּשַׁבְרִירֵי חַלּוֹן פָּתוּחַ לִמְצוּקַת גֵּר הַגָּר בְּאַרְצְךָ. "קְרָא בְּגָרוֹן, אַל תַּחֲשֹׁךְ כְּשׁוֹפָר הָרֵם קוֹלְךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חֶטְאָם... תָּפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׁבִּיעַ" בְּסוֹלִידָארְיוּת חֶבְרָתִית, בְּצֶדֶק חֲלוּקָתִי בִּמְדִינָה שֶׁלֹּא מְסִירָה אַחֲרָיוּת לֶעָנִי בְּתוֹכָהּ וְלֹא מַפְרִיטָה עַצְמָהּ לָדַעַת. "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרְךָ"