חידלון הצמרת הצבאית צבאנו הצליח להפסיד בעוד מערכה. "צוק איתן" הצליח להחזיר אותנו לנקודת ההתחלה עם יותר משישים הרוגים, עם המון נזקים ובעלות כלכלית ואחרת גבוהה ביותר - כיוון שהנהיגו את צבאנו צמרת מדינית, שאינה יודעת מה רצונה, וצמרת צבאית דומה לה בחידלונה.
לא שמענו את ראשי הצבא, כיוון שאין להם מה להגיד. הם יודעים להתאים את עצמם לרצון ההנהגה המדינית ללא מחשבה. כנראה, לקידום בוחרים מראש את אלה - קרנפים, שהולכים בסך ומצייתים ללא ציוץ.
"צוק איתן" הוכיח, כי הלוחמים מעולים, ורצונם הטוב והקרבתם אוּינו שוב - כמו כמעט בכל מלחמותינו - על-ידי מפקדים בכירים בלתי-ראויים ועל-ידי מנהיגים נרפים.
עכשיו הגיעה הזמן לוועדת חקירה, שתחקור את ההכנות הלקויות למלחמה (כרגיל, הכינו את צבאנו למלחמה הלא-נכונה), את קבלת ההחלטות (למשל, פירוק סיטוני של עוצבות שריון; פיתוח "כיפת ברזל", אי-הכנת הגנה נגד פצמ"רים ועוד) ואת הניהול הלקוי של המבצע מהרגע הראשון.
ב"צוק איתן" שוב נוכחנו, שהמודיעין שלנו, שכה מתפאר בהישגיו, יודע היטב רק מה שנכתב בעיתוני אתמול, אך לא מה מתכנן האויב. והכי גרוע - את הידע שלו הוא ממשיך לשמור לעצמו, קרוב לחזה, ואינו מעבירו הלאה.
דמי לא-יחרץ עוד לא שמענו את ראשי היישובים בקו הגדר האומללה, שנעקפה לפני המלחמה ובעיקר במהלכה, ללא-הפסקה מלמעלה ומלמטה. עד המלחמה הם שתקו תמורת דמי לא-יחרץ (המדינה בנתה להם חדרי ביטחון); ואז התברר, שהפצמ"רים קטלניות יותר ממה שצבאנו (כרגיל!) העריך.
בינתיים שומעים רק את אנשי מערכת הביטחון, שמסתתרים מאחורי כתביהם - חומה בצורה, שאי-אפשר לחודרה.
כפי שכתבתי כבר, אם צבאנו האומלל לא יצליח לשכנע באותות, במופתים ובעיקר במעשים, כי המצב בשליטתו - לא יחזרו התושבים ליישובים ליד הגדר. והנה - תמונת הניצחון של חמאס מושלמת.
ואיפה הגאונים - במדים, באקדמיה, בכנסת, בממשלת הזדון ומחוצה להן - שהטיפו לברוח מגוש-קטיף?!
ואיפה תומכיהם מקרב אנשי היישובים בקרבת הגדר, שהאמינו לכזבים, והלמו בשנאת-חינם בשכניהם מגוש-קטיף?!
עוד רגע, חס וחלילה, וגם להם יצטרכו למצוא פינה שבשיכון המגורשים והעקורים בניצן.
אוזן בסוף מלחמת ההתשה הצליחו במפעל ב' (כיום - מפעל מבת) של התעשיה האוירית לפתח אמצעי להתרעה מפני פצצות מרגמה. הוא נדרש להגנה על חיילי צה"ל, שמפקדיהם הפקירום במעוזים רעועים על גדות תעלת סואץ - עוד הישג כביר של גאוני חלם שלנו.
אלא שלמכשיר - שיוצר כאב-טיפוס באלקטרוניקה אנאלוגית של סוף שנות השישים - כבר לא היה ביקוש. מלחמת ההתשה הסתיימה בעוד תבוסה אדירה של צבאנו, והמוצר ותיקי ייצורו תויקו בתהום הנשייה.
לכן, אני תמה מדוע לא הצליחו משך כעשור וחצי של טפטוף פצמ"רים על אזור חוטף-עזה לפתח אמצעי התרעה מודרני נגדם. ויש לי גם תשובות:
א. כנראה, זה לא כדאי. העסק לא נראה כלכלי; ולכן, אינו מעניין איש - גם לא את מערכת הביטחון, שלכאורה אחראית לשמירה על ביטחון התושבים ועל ריבונות המדינה;
ב. חכמי ציון וחלם החליטו, שהאיום אינו רציני. ושמענו כבר אווילים סופר-מדופלמים - כולל מי שהשתמטו מגיוס.- שלעגו לחוששים מפצמ"רים ומרקטות.
ג. פצמ"רים אינם מאיימים על גוש-דן, או על מתקנים אסטרטגיים.
ד. בן-דוד של מישהו כבר זכה במכרז, ועוד מעט תהיה מערכת התרעה, שנוכל להציגה באיזו תערוכה בינלאומית.
ודרך אגב, חיל התותחנים הצטייד פעם במערכת מכ"םAN/TPQ-36, שפותחה בחברת "יוז", ונועדה למטרה זו. אפילו יש לה שם צבאי עברי - "נורית".
שירה תלשתי מ"פייסבוק" בעליצות: "הודיעו, שתושבי עזה עומדים ברחובות ושרים שירי ניצחון - רק את הפזמון, כי אין להם בתים".
צדק מעוּות נציג הצלב האדום הבינלאומי - ארגון ידוע בצביעותו - השמיע קולות בכי, נהי ומספד על ההרס בעזה ועל הפגיעה הנוראה בילדים העזתיים. כמובן, לא הזכיר במלה - וגם לא בהברה - את הטראומה של ילדינו באזור חוטף-עזה.
ואחר כך הוא יכעס כשנקרא לו אנטישמי.
