אני מודה: אילו הייתה לי סיבה לשבח את
בנימין נתניהו, הייתי עושה זאת מבלי להסס. אני נמנה עם אלה הרוצים מכבר להשתבח במנהיג בעל שיעור קומה, אפילו קוראים לו בנימין נתניהו; הייתי מוכן לשבת לרגליו ולהפליג בשבחיו אילו רק סברתי כי הוא ראוי. אילו רק ניתן היה להיווכח כי הוא מודע לשעתו הגדולה - גם שעתנו.
הנאמר לעיל בא מתוך אמונה שלמה כי ישראל זקוקה למנהיג המשדר ביטחון, אמונה מוחלטת בצדקתנו אפילו כנגד עולם עוין. מדובר במנהיג העומד בדבריו, מי שאינו מבטיח הבטחות-שווא, מי שאינו הופך משרתו למעשה אוננות מדינית בפומבי המבזה אותו ומשפיעה עלינו רוב-רעה. יתרה מזו, מי שאינו מסוגל להבטיח את שאמר לתושבי עוטף עזה כי מה שהיה לא יהיה, סיים את תפקידו, שכן לא נמצא בתוכו העוז הנדרש למנהיגות בן-גוריונית, או כזו המזכירה במשהו, אפילו בשמץ, את וינסטון צ'רצ'יל.
היה רגע בו נטעיתי להאמין כרבים אחרים שנתניהו ישנה את טיב שורת הסיכום של המערכה הנוכחית, אליה נגרר כמי שחטף מהלומה בראשו כזו הדוחקת בו להתאושש, צא צא לפועלך. לידו גם פעל שר ביטחון שניכר בו שכל מעייניו הם למערכת יחסיו עם ראש הממשלה כחרד למיקומו ביום הבא בליכוד, לאחר לכתו של נתניהו להיאסף אל דפי ההיסטוריה של הימים האלה.
לא ביקשנו שנתניהו יעמיד פני צ'רציל. כבר אמרתי שאין בו כפסיק מאותו מנהיג שהציל את האנושות. גם אין בו מלהטו הקדוש של בן-גוריון שפתח שערי גאולה, מקום בו נכשלו כל החרדים לדורותיהם, שעשו שבניהם יהרגו באוהלה של תורה. איזו מהתלה עלובה. את אלה זומם שוב נתניהו לקרב לחיקו. ואילו אנחנו עוד קיווינו שנתניהו יתעורר בכל זאת להיות אותו איש צעיר שהבטיח כל-כך הרבה ונכשל בלקיים.
לא היה מי שלבש גלימת מנהיג שהחמיץ כנתניהו רגעים כה-נדירים, ממש אשף החמצה שלא היה דומה לו. אין קשר כלשהו בין בנימין נתניהו לזה שכתב את "מלחמה בטרור" (1996). האיש ההוא, הנמרץ, המדויק, כמו נשחק, נמוג כלא היה. רגע אחרי רגע החמיץ כהססן צ'ברליני, כמי שהאחרון הלוחש באפרכסת אוזנו, הופך והופך דעתו. רבים מדי יצקו לתוך אותה אפרכסת שלו דעות מהופכות ומכאן התנהלותו המוזרה, המשובשת כשבשבת מובסת-רוחות באחד מרגעינו הדרמטיים.
את המערכה הזאת אי-אפשר ואסור היה להחמיץ. לא הייתה מערכה כזו במערכות מלחמת העצמאות שלא נזקקה להצדקה, ובפתיחתה עמד בה צה"ל הודות להיחלצותם של סדירי צה"ל שהתגלו כחומת-מגן. אך בהמשך גילינו מהנערים החיילים הנועזים ששבו אכולי מפח עד כמה הוחמצה המערכה הזאת. הנערים המופלאים האלה הם הגיבורים האמיתיים של המערכה הזאת. הרכים בגילם מבינינו, לובשי המדים, נחשפו נועזים כאבות אבותיהם במערכת תש"ח. לא פחות.
בינתיים הבטחות פשוטות מלשכת ראש הממשלה עולות באש נמוגות עם אבכות עשן שחור, אות לאבל על חוסר יכולת עמידתה של הממשלה הנוכחית בהבטחותיה, וחבריה אינם אלא אוסף מקרי של נבחרי ציבור ההופכים לפארסה היסטורית.
לרגע נדמה היה כי ממשלת ישראל והעומד בראשי יבינו כי מוטב לא להיכנס לפח היקוש הנקרא, משא-ומתן עם החמאס. לרגע סברנו כי ראש ממשלתנו מבין את חופש הפעולה הרב שירוויח מהתחמקות מהמלכודת הזאת החוזרת על עצמה פעם אחרי פעם, איוולת מעציבה השומטת מאתנו את השורה התחתונה במשמעות של הבסת אויב שלא היה כמותו לא באכזריותו לא בשבועתו להכחיד את מדינת העברים. האויב הזה אינו סוטה כחוט השערה מאמירותיו המגובות במעשי הזוועה שלו, פגיעת דמים נוראה בבני עמו, בציניות דתית איסלאמית מפגרת, ובתקיפת מדינת ישראל.
ראש הממשלה גם נתן לנו להבין שבשום פנים ואופן לא ינהל משא-ומתן, אם יקלע לזווית מוטעית שכזאת, שתיעשה תחת אש; ואתם הקוראים שורות אלה אימרו לי בפני שאני מפיח כזבים!
אי-כבוד צובע את בנימין נתניהו בצבעים טראגיים, שכן אני נמנה אם אלה שאינם מסוגלים לפענח אותו, את מי שרקעו מאפשר היה לו להופיע כמנהיג בעל שיעור קומה; כמי שאינו נכנע ליצרי רעייתו להתרווח ברהיטי גן-עדן על שפת בריכה על חשבון הציבור, בעוד רבים רבים נאנקים כאן מחוסר אפשרות להתקיים.
לא מוסר מבפנים לא מוסר מבחוץ. מי אתה ראש ממשלתנו שהיה לרבים תקוותם? האם אתה קנה רצוץ? לא עת חשבון-דמים הוא, אלא רגע להזכיר בו כי אויבים לנו גם מבפנים שאינם נופלים בתיעובם אותנו מאויבינו שמבחוץ; אלה שאותם מנסה ראש הממשלה לחדש בריתו הרעה איתם.
האם שוב חוזר זה שמכניס תחת כנפיו יהדות חרדית, עריקה משותפות בעם? אלה שאינם מסוגלים להעניק לישראל אחד מבניהם מכל משפחה ולוא רק בשם האחדות? האם אתה זה שמאחורי הקלעים חוזר לאסוף את המתכחשים האלה אל חיק הממשלה, בעת שיש למנוע מהם להתקרב להנהגת הציבור העברי שהם עוינים לו, ורואים מרחוק את בנינו בשדה הקרב... חייב ראש הממשלה לבחון את שלבי סולמו, להחליף רקובים באיתנים. מחובתו לתרום לאומה תאי-גזע רעננים, להחזיר את התנ"ך המופלא לבסיס קיומנו כעם הספר, לחדש איברים מנוונים שישובו לתפקד כפלג גוף ונפש בריאים של העם הזה.
וייאמר בעת הזאת לנתניהו ולכל שריו, כי אין יותר מושג "עוטף עזה בדרום". מעתה ייאמר כי כל מדינת ישראל עוטפת עזה, ואם נתניהו איננו מוצא בתוכו עוצמה נכונה, ילך ויפנה מושבו לטוב ממנו. ברגעים אלה בהסתמך על רצון העם ונכונותו לקרב זה בעבור צורכי שלומו, יש עדיין בכוחו של נתניהו לקבוע תפנית אמיתית לסדר יום חדש במדינה ובמדיניותו המזגזגת ורופסת עד נכות מעציבה, ולא להרפות מרציצת ראשו השטוח של הפתן העזתי.
על קו רציף אחד חייבת הממשלה לשמור בכל מחיר, לא לחזור לנקודת המוצא של המערכות הקודמות בהן גנב מאתנו החמאס את השורה התחתונה. אין להעניק פרס לחמאס, אין להסכים ל"הודנה" שמתחילה לא נועדה אלא לאפשר לחמאס התארגנות למערכה הבאה.
רק שיקום נתניהו וייעשה מעשה ראוי למנהיגו של עם המגן על ארצו.
