הציבור הכללי מביט לא פעם ולא פעמיים בתימהון על הרב
שלום כהן - יו"ר מועצת חכמי התורה של ש"ס, בשל הצהרותיו השנויות במחלוקת עם העולם החילוני והדתי לאומי. למרות שגם הרב
עובדיה יוסף לא מיעט בהצהרות רדיקליות נגד העולם החילוני וראשיו הרי שההתנגדות לרב שלום כהן היא גדולה יותר ולא לפלא הוא הדבר.
בעוד שאמרותיו של הגר"ע יוסף נגעו יותר במאבק נגד ראשי השלטון החילוני ברגעים שהללו פגעו אישית וכלכלית בש"ס ובאנשיה בעוד שמלחמתו של הרב שלום כהן היא מלחמה עקרונית שבאמת מחזירה עטרה ליושנה, ובעיקר פוגעת בכושר המיקוח להפוך את הספרדים החרדים ליותר ויותר "ליבראלים", ולספר בשמם על "מתינות דתית היסטורית" של יוצאי ארצות האיסלאם" שלא הייתה ולא נבראה. בעוד שלאחר פגיעות אישיות, פוליטיות וכלכליות אפשר להגיע לפשרות הרי שעל מחלוקות רעיוניות ושורשיות קשה יותר לגשר. ובמה דברים אמורים?
מאז החלו אמרותיו של הרב שלום כהן לנחות בתקשורת, עוד בימי חייו של הגר"ע יוסף, הרי שהחילוניים והדתיים לאומיים החלו להשתולל ולא בכדי. זה החל עוד לפני הבחירות האחרונות לפרלמנט, כאשר הרב כהן דיבר נגד המחנה הדתי לאומי ועל-רקע רעיוני. בעוד הגר"ע יוסף קרא ל"סרוגים" "בית של גויים", רק משום שהללו איימו לטרפד פוליטית את ש"ס, הרי שהגר"ש כהן יצא כנגד כל ההשקפה הדתית לאומית והביא מובאות מגדולי ישראל מהדורות הקודמים שליהודים יראים ושלמים אסור לחבור לקו השקפתי שאיננו רק דתי אלא מאחד בתוכו גם "לאומיות" שבאה על חשבון הדת ושמירתה, תוך כינויים של ה"סרוגים" ב"תואר" עמלק.
במיוחד יצאו נגדו ראשי ה"בית היהודי", ובראשם הח"כ הרפורמיסטי שלהם,
אורי אורבך, בעל השפם. אבל הסערה הזו חלפה חיש מהר ורבים יחסו את דבריו של הגר"ש כהן למלחמת הבחירות, ואף לא חששו מהקצנת ש"ס משום היותו של הגר"ע יוסף יו"ר מועצת החכמים.
אבל לאחר מותו של הגר"ע יוסף, ובמיוחד לאחר מינויו של הגר"ש כהן ליו"ר מועצת החכמים, החלו לסעור הרוחות באופן חזק יותר. ההתבטאות של הגר"ש כהן נגד הגיוס לצבא לא הייתה עוד על עניין "בחורי ישיבות שלומדים" אלא כנגד "גיוס החרדים".
בפגישת שלושת מועצות החכמים של המפלגות החרדיות הרי שלא רק שהגר"ש כהן דיבר נגד כל גיוס שהוא לצבא, אלא הוא אף עלה ברדיקאליות דבריו על דוברי גדולי התורה של אגו"י ודגה"ת. הרב כהן העלה שם השקפה ששייכת יותר להשקפתה של חסידות סאטמר ולראשי הספרדים שלא תמכו בהצבעה לפרלמנט הישראלי בדורות הקודמים כהרבנים יעקב וסלמן מוצפי, בן ציון אבא שאול, יהודה צדקא, חיים סינואני, מרדכי שרעבי, ה"בבא סלי" ועוד.
הגר"ש כהן הציע לדחות את קבלת הכספים מהמדינה ובקול בוכים שאל "למה אנחנו צריכים את הכספים שלהם"? והנה לפני מספר חודשים מועטים הוציא הגר"ש כהן מכתב ברור ובחתימת ידו - כיו"ר מועצת החכמים של ש"ס, נגד כל עניין ההסכלה החרדית.
המכתב היה למעשה מכוון נגד ביתו של הגר"ע יוסף - זכיה בר שלום, ונגד אשתו של
אריה דרעי, גב' יפה דרעי. בעקיפין ראו רבים במכתב זה גם כצעד נגד מורשתו של הגר"ע יוסף, שהתיר לביתו להקים את המכללה הזו ואף ליווה את הפרויקט הלה.
והנה לפני כשבוע - בטקס ההצדעה שארגנו החרדים של ש"ס ו"יהדות התורה" (בכותל המערבי בי"ם) לצבא הישראלי, טען הרב כהן כי "עם ישראל לא צריך צבא" אלא "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
לאחד הקצינים שם העיר הרב כהן כי "אתה לא נלחם, אלא אני נלחם בשבילך בזכות התורה". המהומה שהתעוררה שם לא עשתה רושם על הגר"ש כהן והוא לא התקפל מאמירתו, שהביכה גם את רבני "יהדות התורה". לאחר כל אותן אמירות עולות שאלות לא מעטות ובכללן מדוע דרעי המודרני הכתיר איש כה נוקשה השקפתית? האם הרב כהן אינו מבין שאחרי עוד כמה אמירות דומות הוא עלול להיות מודח? מדוע הרב כהן שתק כל אותן עשרות שנים, כשהגר"ע יוסף תמך בגיוס חלקי לצבא, עודד הסכלה ותמך בתלות כספית מוחלטת של ש"ס במדינה ובתנועה הציונית העולמית?
התשובות לכל אותן שאלות דווקא אינן כה מורכבות או כה מסובכות. כל עוד היה הרב שלום כהן חלק ממועצת חכמי תורה שהגר"ע יוסף הנהיג, הרי שעל-פי ההלכה הוא היה יכול תמיד לומר כי הוא מקבל עליו את דעתו של הרב יוסף וכלפי שמעיה הרי שהיו"ר הוא המחויב על ההחלטות המכריעות של אותה מועצת חכמים. אבל מהרגע שהרב כהן מונה הוא יודע כי כל האחריות התורתית והרוחנית נופלת על ראשו - מבחינת שמעיה, וכאדם ירא שמים באמת הוא נוהג על-פי ההלכה המורה לו לומר את אשר הוא חושב משום האחריות החדשה.
הרב כהן אינו פוחד מהדחה אלא משמעיה, ולכן עניין אמירת דעתו האמיתית קודמת לכבוד התפקיד שקיבל, מבשר ודם. אריה דרעי מסתמא ידע את עמדותיו האמיתיות של הגר"ש כהן אבל השיקול האישי שלו עלה על השיקול ההשקפתי המפריד ביניהם. האלטרנטיבה לרב כהן (בראש מועצת חכמי ש"ס) היה הרב שלמה עמר, ומינויו של האחרון היה בבחינת התאבדות פוליטית של דרעי. האחרון יודע כי לאחר כל כך הרבה שנים ששיטת המודרניות מפעמת בש"ס הרי שאמירותיו של הגר"ש כהן אינן אפקטיביות באופן מעשי לשינוי ההשקפה של תומכי התנועה ולכן מה איכפת לדרעי שהגר"ש כהן יעורר מהומות כשמנגד המהומות הללו אינן משנות דבר, ואילו דרעי עצמו זוכה לשמירת כיסאו הפוליטי, יותר מאשר תחת "מרן" כמו עמר, שאמנם חושב השקפתית כמותו אבל שבריית ההדחה מאחורי גבו?
ולסיום, מעט עובדות שבעצם תחשופנה כי לפני 30 שנה בדיוק היה דווקא הגר"ש כהו אמור להיבחר ליו"ר מועצת חכמי התורה של ש"ס, בימים שהרב שך הקים את המפלגה הזו במלחמתו הליטאית נגד חסידי אגו"י.
את הסיפור הבא שמעתי מכבוד הרב יוסף עזרן זצ"ל, שהיה בין הרבנים הספרדים שליוו את הקמת ש"ס בחצרו של הרב שך. היו אלה הימים שלאחר סיום "רבנותו הראשית" של הרב עובדיה יוסף ( ב-1983 נבחר במקומו כ"ראשון לציון"
הרב מרדכי אליהו) וכשהאחרון חזר לביתו שפוף (במיוחד לאחר החוק שהעביר שר המשפטים דאז - משה ניסים, לתחימת כהונת ה"רבנים הראשיים" לעשור בלבד) כשמעטים מגיעים לשיעוריו כשומעי לקחו.
באותם ימים ממש חל הפילוג באגו"י והרב שך החליט על הקמת ש"ס משום שהוא ידע כי לספרדים החרדים שתחת חסותו ייתכן כוח אלקטוראלי גדול יותר משל הציבור הליטאי האשכנזי, שהחסידים והירושלמים של אגו"י עלו עליהם כמותית. דהיינו, לא היה שום שיקול - בהקמת ש"ס, של "להחזיר עטרה ליושנה", אלא חרדים אשכנזים הקימו מפלגת בובה ספרדית שלימים נגנבה להם ע"י החילונים האשכנזים.
ואז הגיע הרב שך להרכבת מועצת חכמי התנועה החדשה. לעומת אגו"י - ולימים גם לעומת דגה"ת, הרי שרבני תנועת ש"ס לא הגיעו אוטומטית משום גדולתם בתורה וצמיחתם כראשי ישיבות וחצרות אלא נבחרו במספר מצומצם ע"י גורמים חיצוניים כדי להיות לויאליים לאותם גורמים פוליטיים חיצוניים. בתחילה בחר הרב שך ברבנים שלום כהן, שמעון בעדני ושבתאי אטון למועצת החכמים החדשה. הרב שלום כהן - נצר לשושלת ירושלמית ובבלית עתיקה, היה אמור להיות יו"ר המועצה.
השקפותיו של הרב כהן היו אף רדיקליות יותר מאשר רבנים אשכנזים ליטאים וחסידים. עד היום בניו ובנותיו אינם חלק ממערכת הפוליטיקה, החינוך והפעילות של ש"ס, אלא מדובר בבנים ובחתנים שהם אברכים אנונימיים ושכל כולם בצדיקות הדור והתורה. אביו של הרב שלום כהן - הרב אפרים הכהן, היה מרבניה הוותיקים של היהדות המזרחית בי"ם והיה אף הוא שייך לחוגים שהתנגדו לציונות ולרב קוק ואשר גדלו על ברכי ההשקפה של ה"סבא קדישא" שלמה אלפנדרי, הרב צדקא חוצין ושל הרב יעקב סופר, ה"כף החיים".
תוך כדי הפגישה עם הרב שך העלו הרבנים הספרדים את הרעיון לצרף את הרב עובדיה יוסף למועצת החכמים החדשה, בטענה כי רק הוא יוכל למשוך כוחות ספרדים חדשים מבחינה אלקטוראלית ועממית.
בתחילה התנגד הרב שך לכך באופן נחרץ בטענה כי "רב שהוא ציוני ושהיה ב"רבנות הראשית" אינו יכול להיות חלק ממערכת חרדית אמיתית". הרב
יוסף שלום אלישיב הוסיף נימוק אחר ובו טען כי מההיכרות שלו עם הרב יוסף, מ"ביה"ד הרבני הגדול", הרי שהרב יוסף לא יקבל עליו שום מרות עליונה. או - אז הבטיחו שלושת הרבנים הספרדים כי הרב יוסף יהיה רק "אחד מארבעה" ואילו היו"ר יהיה הרב שלום כהן.
הרב שך התרצה לשמע ההבטחה אבל כבר לפני הבחירות הצליחו הרב דוד יוסף (בנו של הגר"ע יוסף) ואריה דרעי לקבוע מסמרות פוליטיות לדורות והגר"ע יוסף מונה ליו"ר מועצת החכמים, שלימים הפך תפקידו למחליט הבלעדי של ש"ס. מי יודע כיצד הייתה ניראת ש"ס אילו הרב שלום כהן היה נבחר בשנת 1984 ליו"ר מועצת החכמים ואילו הגר"ע יוסף היה נותר במדבר הפוליטי...
