מי שחשב שהופקו הלקחים מהמשבר בשוק ההון בישראל בסוף שנת 2008, בכל הקשור לקשר בין החוזק הפיננסי של חברות לבין הדירוג של האג"ח שלהן הניסחר בבורסה- טעה בגדול.
גל התספורות במיליארדים של "טייקונים" שהיו סמל לאימפריות במשק הישראלי ומחוצה לו (כמו דנקנר עם IDB, זיסר עם אלביט הדמייה,
יוסי מימן אמפל, תשובה דלק נדל"ן, לבייב, ובן דב), היה אמור להיות מיפנה בכל הקשור להתייחסות ולזהירות הנידרשת במעקב אחר איתנות תאגידים. בוודאי בכל הקשור לדירוג חברות הדירוג עם שלוחותיהם בישראל ("סטנדרד אנד פורס" - מעלות ו"מודיס" - מידרוג), בציון אותם הם מעניקים לאג"ח החברות, כדי שהציבור ידע למה לצפות.
מסתבר אם ניקח את אירוע "הטעות בחישוב", ההודעה הדרמטית של חברת דורי, בכל הקשור לטעות במאות מיליונים (!) בחישובי עלויות, שהותירה אותה במצב מביך בלשון המעטה, וגרמה ל"גזית גלוב" בעלת השליטה להודיע על הזרמת מאות מיליונים, כדי לייצב את החברה, ולמנוע הידרדרות נוספת, מסתבר שאין חדש תחת השמש.
ההודעה הדרמטית גרמה לקריסה של כ-50% במניית החברה, והפסדים ניכרים למשקיעים. איפה היו חברות הדירוג??.. ועדות ההשקעה של המוסדיים? בתי ההשקעות? הבנקים? וכל מי שרכש את האג"ח של "דורי- בניה" מתוך הנחה שמדובר באג"ח בדירוג בציון גבוה יחסית של A3, דירוג שהופיע אפילו ביום בו הופסק המיסחר...?
רק ביום ה29.7.14, שלושה ימים לאחר הודעת דורי בניה על "הטעות בחישוב" במאות מיליונים, "ניזכרו" בחברת "מידרוג" להוריד את הדירוג לחברה מ-A3 ל-Baa3 "עם השלכות שליליות".
האם לא נידרשה זהירות יתר בהשקעה במאות מיליונים של גופים ומוסדיים שמשקיעים מיליארדים כספי ציבור בבורסה? ברור שהשאלה והביקורת נוגעת במלא העוצמה כלפי חברות הדירוג, שפעם אחר פעם מסתבר שכניראה הקשר בין הציון המוענק לאג"ח החברות, לא תמיד משקף את המציאות באותם חברות, בלשון המעטה, ונישאלת שוב השאלה היכן המחויבות והמעקב של חברות הדירוג?
האם שורש הרע או החטא טמון בעובדה שמי שמשלם לחברות הדירוג את שכרם, עבור הדירוג והמעקב אחר האג"ח והמצב הפיננסי בחברה הם... החברות עצמן?
בכל רגע נתון עשרות קרנות נאמנות משקיעות בחברות שיש ספק לגבי חוסנם הפיננסי, והציון שעל פיו רכשו אותם קרנות את האג"ח של החברות כבר לא רלוונטי במקרים רבים.
באותם קרנות הנאמנות התהליך של מכירת אותם אחזקות של אג"ח חברות בעייתי יותר משיקולים שונים ומיגבלות שבסופו של דבר עשויים לגרום להפסדים לאותם משקיעים בקרנות נאמנות.
במשבר האחרון ב2008 2009 ניתן היה לראות חברות בדירוג אפילו שלCC, C ואפילו D Default חדלות פרעון, שעדיין הופיעו בתמהיל הרכבי אותם קרנות אג"ח קונצרני, ולקח זמן עד שאותם בתי השקעות וקרנות הנאמנות "התפטרו" מהאחזקות מאותם חברות חדלות פרעון, שכמובן משפיעות בסך-הכל הכללי על התשואה של אותם קרנות.
האם לא הגיע הזמן למצוא פתרון אלטרנטיבי אוביקטיבי מצד הרגולטור, או כל גוף שימונה ע"י רשות מוסמכת בישראל, שישים סוף לאבסורד הזה והוא יהיה אחראי לדירוג החברות, כדי שגם למראית עין לא יהיה חשש לכאורה, לניגוד אינטרסים בין החברה המדורגת, לבין חברת הדירוג המדרגת אותה, ומקבלת את שכרה מאותה חברה?...
מה שווה הדירוג המוענק לחברות שואל בצדק רב הציבור שאינו "מקורב" לשוק ההון, כאשר גם ביום של קריסה או הודעה דרמטית שלילית, עדיין דורגה אותה חברה בדירוג גבוה שלכאורה מעיד על "חוסנה הפיננסי ויכולתה לפרוע את חובותיה לציבור המשקיעים"?
כמעט בכל המקרים של הודעות דרמטיות מצד חברות על קשיים, ו/או פרסומים על-אודות הסתבכות של חברות באופן שעשוי להשפיע על יכולתן לעמוד בהתחיבויות כלפי בעלי האג"ח שלהם, "התעוררו" חברות הדירוג והורידו את הדירוג, רק לאחר פרסום הידיעות כאשר המניות קרסו בעשרות אחוזים והאגחי"ם הגיבו בירידה דרסטית.
מסקנה מתבקשת מהאמור היא שהציבור הרחב המשקיע באותם חברות, חייב לגלות עירנות וזהירות בכל הקשור להשקעה בכלל באג"ח קונצרני, ובפרט בחברות בסקטורים עם סיכון ורגישות לשינויים במשק המקומי והעולמי, ולא לסמוך רק על הציון מצד חברות הדירוג, ולהתייחס אליו "בערבון מוגבל".
המוסדיים ובתי ההשקעות השונים, קופות הגמל קרנות הפנסיה ושאר הגופים, המשקיעים מיליארדים מכספי הציבור באותם חברות, לא יכולים להסתפק רק במידע "הגלוי והמפורסם" מטעם החברות והאינטרסנטים, בהנפקות ובליווי של אותם חברות המפרנסות אותם לאורך חיי האג"ח, וחייבים להשקיע משאבים בבדיקות בלתי תלויות משל עצמם, כדי לא להתעורר רק עם פרסום החדשות השליליות אודות החברות ולגלות שוב "שהסוסים כבר ברחו מהאורווה..".
הרגולטור על שוק ההון וכל מי שבסמכותו ואחריותו לבדוק את יציבות החברות, חייב להתעורר ולהפסיק לשבת על הגדר, למען יוזהר הציבור בעוד מועד לגבי הסיכון בהשקעה באותם חברות.
