עוד אנחנו לוחמים כאן בחמאס, ונפתחנו לחזית נוספת ברחבי העולם: גל אנטישמי אדיר, שלא ידענו כמותו מאז מלחמת העולם השנייה בעוצמה ובהיקף. קצרה היריעה: פריז ראתה מסע הרס של עסקים יהודיים, בלונדון הפגינו נגדנו 20,000 ובאדינבורו בירת סקוטלנד צעדו אלפים. ברחובות אמסטרדם הוכו נשים יהודיות וביתו של רב נרגם באבנים. מניו-יורק ועד צ'ילה ומהודו ועד אוסטרליה הפגנות המוניות נגד ישראל. בגרמניה הכו אישה, ניסו להצית בית כנסת ונער יהודי בברלין, בעל חזות דתית, חטף אגרוף בפנים. החידוש הגדול בגל הנוכחי, שנפלה המחיצה בין אנטי-ישראליות לאנטי-שמיות. עד עתה היה זה 'בלתי תקין' בדעת הקהל העולמית להודות בגלוי ששונאים את היהודים בתור שכאלה. העדיפו להתחבא מאחורי גינוי ישראל, כביכול לא מפני שהיא יהודית, כי אם בגלל העוולות שהיא עושה לפלשתינים. לא עוד. ברומא לכלכו בתי עסק של יהודים בצלבי קרס, ובהפגנות מופיעים יותר ויותר שלטים עם הכתובת "מוות ליהודים!". בחנות בבלגיה סירבו לשרת אישה יהודיה ונימקו - שאינם מוכרים ליהודים. תקיפת שמונה בתי כנסת בצרפת בשבוע אחד והמקרה האחרון, המחריד, במיאמי, ארצות הברית, שם נרצח ביריות רב בדרכו לבית הכנסת שזמן קצר לפני כן ציירו עליו צלבי קרס - כל אלה מוכיחים שירדה המסכה וחזרנו אל תחילת המאה שעברה - שנאת יהודים ללא תירוצים.
כאן המקום להתעכב לרגע על הכיעור בתוכנו. יש יהודים בגולה המנסים להתכחש למשוואה - ישראלים שווה יהודים, אותה מבין כל גוי. שכחו, שאחת התקריות שקרבו את הרצל לציונות הייתה קריאת "הפ, הפ!" של פרחח אנטישמי, ומה זה? 'הירוזולימה אסט פרדיטה! (ירושלים אבודה). חמישים שנה לפני קום המדינה, אצל פרחח גרמני - שנאת ירושלים, כלומר ישראל, ושנאת היהודים כבר היו אותו הדבר! אולם יהודים מכוערים, כדי להתחמק, מנסים לרכב על גל השנאה ומעמידים את עצמם בראש המסיתים נגד ישראל: ראו, כמה הם, 'היהודים הטובים', הליברלים והקוסמופוליטים, שונים לטובה מן הפרימיטיבים הגסים ההם היושבים באיזו פינה אסייתית נידחת וכובשים ומדכאים עם אחר. אם היהודים הללו חשבו, שהשפלות הזאת תעניק להם חיסיון מן האנטישמיות, אולי ילמדו עכשיו שטעו טעות מרה.
יתר על כן, לא רק שהגוי האנטישמי אינו מבדיל בין יהודי לישראלי, מלכתחילה הוא המציא את האבחנה הזאת להסוואה בלבד, כדי להסתיר את נושא שנאתו האמיתי, וזה דווקא היהודי היושב לידו, בארצו. אותו הוא אינו רוצה לראות. את היהודי הישראלי בין כך אינו רואה, הוא רחוק. עד עתה נמנע ממנו להשתמש בסמלים נאציים כדי לרדוף את היהודי המקומי, עכשיו הוקל לו: מבלי להתייחס לישראל הוא יכול לצייר צלב קרס על ביתו של רב, פשוט מפני שהוא יהודי, ובהפגנות מותר לו כבר לצרוח את האמת הפנימית שלו כולה: "מוות ל י ה ו ד י ם!"
מלחמת חורמה בראיון בערוץ הראשון עם יעקוב אחימאיר השמיעה הסופרת והעיתונאית האנגלית מלני פיליפס דברי אזהרה חמורים באוזני הישראלים, לבל יתייחסו לצונאמי הזה כאל עוד אחת משלל הצרות שהן מנת חלקם, וכבר הורגלו להן. לדבריה, זה משהו מסדר גודל אחר - רציני ומאיים - מלחמת חורמה, שישראל חייבת להעמיד מולה מאמץ ממלכתי מרכזי, כפי שעושים כדי לקדם סכנה קיומית.
אוסיף כאן הערה משלי. מעטים יודעים על עומק האנטישמיות שהייתה בארצות הברית ערב המלחמה הגדולה. באוניברסיטאות הגדולות היה נומרוס קלאוזוס ליהודים, המועדונים החברתיים המכובדים לא קיבלו יהודים, והעיקר - האווירה האנטישמית הזאת אפשרה לסגור את הארץ הרמטית בפני פליטים יהודים. הנאצים שלחו אוניית מבחן מלאה פליטים יהודים, הסנט-לואיס. היא הגיעה לחופי ארה"ב ונשלחה בחזרה לאירופה. היטלר הבין את הרמז.
לא רק היטלר רצח את ששת המיליונים. מי שסרב להצילם מתוך שנאת יהודים פשוטה, גם הוא שותף להרג. הלורד מוין הבריטי, שר בקבינט המלחמה של צ'רצ'יל, שיואל ברנד הביא לו את הצעת אייכמן 'יהודים תמורת משאיות', התריס כנגדו: והיכן אשים מיליון יהודים?!
על כן, חשוב להיזכר שהאנטישמיות היא כוח אדיר, וככוחה סכנתה. הכוח הזה מגיח עכשיו מן המחשכים, ומומלץ מאוד לממשלה לקחת את דבריה של מלני פיליפס ברצינות.
יש לפעול בשתי חזיתות, ובנפרד.
קודם כל בקרב העם היהודי, שביצועיו לימין ישראל המותקפת, ואפילו להגנתו העצמית, עלובים למדי. הייתה בלונדון הפגנה של כמה אלפי יהודים, אך בצדק שאלו כאן: זה כל מה ש-300,000 היהודים תושבי העיר הזאת יכלו לגייס? בקמפוסים בארה"ב, שנאת מדינת ישראל חוגגת והסטודנטים היהודים, חלקם משחקים בעצמם את המשחק האנטי-ישראלי, והאחרים בוחרים ברובם להיות בלתי נראים. חייבים להפיח רוח בקהילות הגולה ורק ישראל מסוגלת לעשות זאת, ובתנאי שתתעורר לראות את החומרה והדחיפות.
את המאמץ השני צריך להפנות אל ידידי ישראל הנוצרים. אמנם, לאהדה לעם היהודי אין בין הגויים שורשים עמוקים, היסטוריים, כמו לאנטישמיות, אך יש בכל זאת לא מעט ידידים לישראל בעולם. חלקם, כמו הנוצרים האוונגליקלים, ממש מבקשים להירתם לקמפיין פרו-ישראלי ופרו-יהודי, אך אין מי שיספק להם השראה, הנהגה, תקציבים. לא בגלל רצון רע, אלא מפני שכאן לא הבינו עדיין, עד כמה מסוכנת השריפה הזאת. יודעים, אך כמו המנהרות בעזה - לא מפנימים.
כמו בהרבה תחומים אחרים, גלומים בנו כוחות ענק, ומה שחסר הוא רק התודעה, והרצון לקום ולעשות.
