מועצת זכויות האדם - פארסה מוחלטת

עוד לא שככו הדי הקרבות בעזה, עוד לא הוחלט על הפסקת-אש קבועה ומוחלטת וכבר משמיעה המועצה לזכויות האדם של האו"ם שמקום מושבה בז'נבה - קולה ברבים. הפעם, עילת הדברים הינה הודעה בדבר הרכב ועדת החקירה שהקימה כדי לחקור פשעי מלחמה שבוצעו, לכאורה, בידי ישראל במסגרת מבצע "צוק איתן". עצם הכתרת כתב-המנדט שניתן לועדת-החקירה "לחקור פשעי מלחמה שבוצעו, לכאורה, בידי ישראל, במסגרת מבצע "צוק איתן" הינה בעייתית לכשעצמה ומעידה על היות שעדת-חקירה וחבריה מוטים לרעת ישראל, מלכתחילה. אין כל ספק, קל שבקלים, כי מי שמוכן לכהן בוועדת-חקירה החוקרת פשעי מלחמה שבוצעו" - גם אם נדביק למשפט זה המלה מטהרת כל", קרי, "לכאורה" - סבור בעמקי ליבו, שישראל ביצעה פשעי מלחמה, במסגרת המלחמה בעזה. אם לא כן, מדוע לא הביעו חברי ועדת-חקירה זו, הסתייגותם מהמנדט שניתן להם - לחקור פשעי מלחמה, לכאורה? מדוע לא הביעו חברי ועדת-חקירה זו, הסתייגותם מהמנדט שניתן להם - לחקור "פשעי מלחמה", שעה שלא הוכח, כי אומנם בוצעו פשעי מלחמה בידי ישראל, במלחמת עזה? למה להקדים הסוסים למרכבה ולפרסם תוצאות ועדת-חקירה זו, טרם החלה היא עבודתה, בהכתרה שמה כועדת-חקירה לחקירת פשעי מלחמה?

דומה, כי התשובה לשאלה זו נעוצה במבנה הפוליטי של המועצה לזכויות האדם של האו"ם, שהינה ארגון בינלאומי הפועל במסגרת האומות המאוחדות. מועצה זו החליפה נציבות האומות המאוחדות לזכויות האדם, שנמתחה עליה ביקורת קשה, בעבר, בשל העובדה שהיא אפשרה למדינות שהיו חברות בה - שנחשדו בהפרת זכויות אדם - לכהן בתפקידים בכירים בנציבות זו. מאז הקמת מועצה זו, בשנת 2006 ועד לתחילת שנת 2014, פרסמה המועצה 50 הודעות גינוי לישראל, המהוות מחצית ממספר הודעות הגינוי לשאר כלל מדינות העולם. עובדה זו הביאה להאשמת המועצה בפעילות מכוונת נגד ישראל. המועצה מפרסמת - בממוצע - 6.7 גינויים לישראל, בשנה, שעה ששום מדינה - למעט ישראל - לא "זכתה" לגינוי מהמועצה, מעבר לפעם אחת בשנה.

יודגש עוד, כי נציגה הרשמי של המועצה בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי (פלשתיני) הינו ריצ'ארד פאלק שטען שישראל היא נאצית, כי חמאס אינו ארגון טרור וכי פיגועי 11 בספטמבר לא היו פיגועי טרור. פאלק הוגדר, בידי מרכז שמעון ויזנטל, כאנטישמי ונכלל ברשימת האנטישמיים של מרכז זה, שפורסמה בשנת 2013, דוגמת הנשיא הנבחר הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן ועלי חאמנאי.

כיום נכללות במועצה זו מדינות אלה: אפריקה: אנגולה, בנין, בוצואנה, בורקינה פאסו, קמרון, קונגו, ג'יבוטי, לוב, מאוריטניה, מאוריציוס, ניגריה, סנגל, אוגנדה. אסיה: בנגלדש, סין, הודו, אינדונזיה, ירדן, כוית, קיריגיסטן, מלזיה, האיים המלדיביים, הפיליפינים, קטר, ערב הסעודית, תאילנד. מזרח אירופה: צ'כיה, הונגריה, פולין, מולדובה, רומניה, רוסיה. דרום אמריקה והקריביים: צ'ילה, קוסטה ריקה, קובה, אקוודור, גווטמלה, מקסיקו, פרו, אורוגוואי. מערב אירופה וקבוצות אחרות: אוסטריה, בלגיה, איטליה, נורבגיה, ספרד, שויץ, ארצות הברית. למי ששכח, נזכיר, כי חלק ניכר ממדינות אלה, אינן מקיימות איתנו יחסים דיפלומטיים לחלוטין. עם זאת לא פסלו נציגיהם עצמם, בהצבעה על הקמת ועדת-החקירה לחקירת פשעי המלחמה שביצעה, לכאורה, ישראל.

המועצה קבעה - בשנת 2003, לאחר שבראשותה עמדה מדינה "דמוקרטית", דוגמת לוב כי "חברות הנבחרות למועצה חייבות לקיים את הסטנדרטים הגבוהים ביותר בקידום ובשמירה על זכויות אדם והן תהיינה נתונות לבדיקה תקופתית". תקנון המועצה קובע, כי קיימת חובה לאשר, באופן נפרד, כל מדינה חברה ברוב (96 מתוך 191) חברות האסיפה הכללית, בהצבעה חשאית. כמו-גם נקבע, כי החברות במועצה מוגבלת לשתי תקופות כהונה בלבד וניתן להשעות כל מדינה חברה במועצה, בהצבעת רוב של שני-שליש מקולות האסיפה הכללית.

התנהלות "דמוקטית" זו של המועצה הביאה להקמת ועדת-החקירה הנוכחית, האמורה להגיש מסקנותיה עד חודש מארס 2015. בראש ועדת-החקירה אמור לעמוד ויליאם שאבאס, שהינו פרופסור למשפט בינלאומי ולזכויות אדם, ממוצא קנדי. שאבאס התבטא, בעבר, כי יש להעמיד לדין את ביבי נתניהו ושמעון פרס בבית-הדין הבינלאומי, בהאג. חברה נוספת המועמדת לכהן בוועדת-חקירה זו, היא עו"ד אמאל אל-עמודין, ארוסתו של שחקן הקולנוע, ג'ורג' קלוני. בעבר שימשה היא בתפקיד יועצת משפטית לתובע בבית-הדין המיוחד של האו"ם, שהוקם שחקר רצח ראש ממשלת לבנון, רפיק אל-חרירי. עו"ד אל-עמודין נודעת בתפיסותיה הביקורתיות כלפי ישראל, שעה שבגיל ארבע שנים - בשנת 1982 - נמלטה עם משפחת מביירות, בעת הפצצת מתקני אש"ף. מן הראוי לציין הגינותה של עו"ד אל-עמודין, שעקב הביקורת שנמתחה על חברותה הצפויה בוועדת-החקירה, פרסמה הודעה, לפיה בשל מחויבויות אחרות לא תכהן בוועדה

מי שעקב אחר מערך ההסברה הכושל של ישראל - במהלך העשור האחרון, בכלל ובעת התנהלות מלחמת עזה, בפרט - אינו יכול שלא להתרשם, כי בתחום זה קיימת התנהלות שלומיאלית, אם לא, הזנחה פושעת של ממש. במקום להילחם על דעת הקהל, בעולם, הניחה ישראל לעניין זה ופטרה עצמה, בנימוק הכושל והקלישאי, לפיו חבל על כל המאמצים, שכן ממילא, כולם אנטישמיים ושונאי ישראל. הפעם החלו להישמע, מכיוונה של מדינת ישראל גינויים סביב זהות חברי-הוועדה ועמדותיהם המוטות, מראש, נגד ישראל. ביבי נתניהו ואביגדור ליברמן פרסמו הודעה, לפיה מועצה זו הפכה מזמן למועצה לזכויות הטרוריסטים ולגוף שתוצאות "חקירותיו" ידועות מראש. דובר משרד החוץ, יגאל פלמור, פרסם הודעה, בעניין היות תוצאות "חקירות" ועדת-החקירה ידועות מראש ולפיה: "אם היה צורך בראייה נוספת לכך, הרי שמינוי יושב-ראש הוועדה, שדעותיו ועמדותיו המוטות נגד ישראל ידועות לכל, מוכיח מעל לכל ספק שישראל לא יכולה לצפות לצדק מגוף כזה ושדוח הוועדה כבר נכתב".

סגנון הסברה זה שבוחרת ישראל לעשות שימוש בו - במאה ה-21 - אבד עליו הכלח, לפני עשור אחד או שניים. לא כך מנהלים מלחמת הסברה, בדור האינטרנט והפייסבוק, אין מקום להודעת דובר עבשות - בכל הכבוד הראוי - מסוג אלה שמפרסם דובר משרד החוץ. המערכה על דעת הקהל, חשובה לא פחות - ואולי חשובה, אף יותר - מהמלחמה בעזה, הצפויה להסתיים, בקרוב. מוטב תתחיל ישראל להתרגל לכך, כי המלחמה על דעת הקהל חשובה - חשובה מאוד מאוד.