זכותנו על ארץ כנען

שבת שלום קהל קדוש מְצְוָה עֵקֶב עֲשִׂיַּת עַוְלָה מִצְוָה עֵקֶב עֲשִׂיַּת עַוְלָה מִצְוָה פְּגוּמָה מִצְוָה מֻשְׁלֶמֶת אַף אִם בְּעֵקֶב יֻשְׁמָה מִצְוָה לְשֶׁם שָמַיִם זוֹ מִצְוָה כַּהֲלָכָה מִצְוָה מֵחָפֵץ לֶב מְזַכָּה עוֹשָׂהּ בִּבְרָכָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לְקַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים בְּלִי לְבָטִים וּמַעְקָף וּמַעֲשֵׂי לַהֲטִים יְהֵא כּוֹחֲכֶם עִמְּכֶם מוּל צָר לַעֲמוֹד וּלְהָבִיס אַנְשֵׁי חָמָס וּבְבִּטָּחוֹן לִשְׂרוֹד כִּי עִקַּר הָעִקָּרִים בְּמִצְוָה הִיא הַכַּוָּנָה כְּשֶׁהַכָּוָּנָה זְדוֹנִית לִכִשָּלוֹן היא נְכוֹנָה וּלְעוֹלָם יֵהֵא אָדָם בַּסֶּתֶר כְּבַגּלוּי דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְרַק בָּאֱמֶת מָצוּי

זכות ישראל על ארץ כנען

כיבוש הארץ על-ידי בני ישראל, נִתַּן על-ידי הקב"ה לישראל לְלֹא תנאי, כי זאת הברית שכרת אלוהים עם אברהם יצחק ויעקב להם ולצאצאיהם. אין להטיל ספק בכך, אחרת עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה באיזה זכות עם ישראל כבש את הארץ, שהייתה לשבעת עמי כנען ועם ישראל בא במקומם. די אם יֵאָמֵר בלי כל בסיס היסטורי, כי עמי כנען הם בני ערב (הסעודית) למרות שידוע כי מקומם ממדבריות ערב, כדי לתת להם מעמד של יְלִדִים ואותנו יכנו פולשים, כדי ליטול מאתנו את הלגיטימיות של ישיבתנו בארץ. כאמור עם ישראל קבל את הארץ מבעליה-בוראה הקב"ה וזאת בברית שכרת עם אבות האומה. נִתַּן להוכיח ללא כל קושי, כי מבחינה היסטורית אנשי ערב מעולם לא היו בעלי הארץ ולא היו תושביה בתקופת יציאת מצרים ולא כל שכן לפניה והם אינם צאצאי הכנענים. הם אינם ילידים שנולדו בה, כמו האינדיאנים בעלי יבשות אמריקה הצפונית כולל קנדה והדרומית ואוסטרליה. לגבי המהגרים שהיגרו ליבשות אלו ונהיו לבעליהן. אין אומרים להם הארצות האלה לא שלכם הם האינדיאנים וכי אתם פלשתם מאירופה: מספרד ואנגליה ומצרפת ומגרמניה וישבתם בארצות אמריקה, בקנדה באוסטרליה ובמדינת הצפון והייתם לאדוני הארץ תוך עשקכם את הילידים. ואילו כשמדובר בישראל, כולם צדיקים ומחפשים לעשות צדק לערבים שגם כאמור אינם אלא פולשים לארץ, ושוכחים כי צריכים להתחיל בעשיית צדק בביתם תחילה. מבחינה היסטורית הפלישה של הָאִסְלַאם בראשיתו לארץ ישראל ולארצות השכנות, המוכרות בשמותיהן העתיקים ארם נהרים, ארם צובא ארץ הלבנון ואפילו מצרים עצמה וחלק מאירופה. דבר זה מביא אותנו אל דברי רש"י שראה את הנולד, או שמע טיעון זה ומביא לביסוס דבריו בדבר זכות ישראל על ארץ כנען, את דברי האגדה של אחד החכמים רבי יצחק שאמר בפתיחת פירושו של פרשת בראשית: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מן החדש הזה לכם (חודש ניסן) (שמות יב/ג) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום כֹּחַ מעשיו הִגִּיד לעמו: לתת להם נחלת גויים (תהלים קיא/ו) שאם יאמרו אֻמּוֹת העולם לישראל: לִסְטִים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים! הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נְתָנָהּ להם וברצונו נְטָלָהּ מהם וּנְתָנָהּ לנו. לפיכך כיבוש הארץ היה מצווה ללא תנאי, אולם: ושמר ה' אלוהיך לך את הברית אשר נשבע לאבותיך, (ד/יב) איננה ללא תנאי ואיננה מבטיחה שהארץ תישאר בידינו, אם לא נקיים בה חוקים ומשפטים ונקיים את מצוות התורה. המשתמע מזה, שזכות אבות איננה לכל הדורות, אלא אם נתמיד: לשמור על הברית (לנו) לאלף דור (דברים ז/ט) מכאן שזכות אבות עמדה לישראל אך ורק בהיכנסם אל הארץ, אולם מכאן ואילך תלוי הדבר היה בבני ישראל ועל כן קרה את אשר קרה עם העם והארץ שפעמים נחרב בית המקדש ונפלה הארץ בידי זרים. (כדברי המקובל המוע'רבי ר' חיים בן עטר שעלה ממרוקו לארץ לפני יותר משלוש מאות שנה.

יש תמורה לקיום מצוות התורה

ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לךְ (ז/יב,יג) התמורה בה מדובר היא חוזרת אל האדם עצמו, כי הקב"ה הוא שברא את כל הטוב והשפע בה, לא למענו בראם, אלא למען האדם. הקב"ה נתן לנו את הארץ ומביא אותנו אליה. ועלינו לקיים את הארץ בקיום חוקי התורה .שנתנה לעמו ישראל על-ידי משה עבדו והבטיח לנו: לא במסכנות תוכל בה לחם, לא תחסר כל בה . ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת (י/ט). כפי שכבר נאמר ספר דברים מכיל מביא 200 מצוות מתוף 613 (חרי"ג) המצוות. קיום המצוות חל על כל אחד ואחד מישראל, מעט הגר והתושב שאינם מחויבים בכך. לכן פרשת עקב, אליבא דפרשנות רש"י, היא מתכוונת לאותן מצוות קלות שאדם דש אותן בעקביו. ממשמעות המלה "עֵקֶב" שֶׁדְּרָשָהּ כ-"עָקֵב". שנאמר: והיה עֵקֶב תשמעון(ז/יב). הכוונה למצוות שאין אדם מקפיד ביותר על קיומן בשל רגילותו בכך. ברם המצוות שהאדם מקפיד בקיומן, הן ביסוד האמונה עליה מושתתת תורת ישראל. בין היתר ישוב הארץ וההגנה עליה. ולא פחות חובת הפרשת מעשרות המקבילים ל"תשלום מיסים", כדי לנהל הממשל בארץ, אז באמצעות הכהנים וכיום באמעות הנבחרים. התמורה לקיום המצוות, היא: ונשל ה' אלוהיך את הגויים האל מפניך מעט מעט כי לא תוכל כלותם מהר.(ז/כב) זה בדיוק מה שקורה במאבקנו עם חמס, מעט מעט עד שיתש כוחם. כי לא תוכל לכלותם מהר.

גר צדק וגר תושב

התורה מבחינה בצורה ברורה בין גר אשר התגייר ועבר לדת משה וישראל מתוך אהבת התורה וישראל, ובכך הוא מכונה "גר צדק", לבין "גר תושב" שנשאר באמונתו, אך מציית לשבע מצוות בני נוח. בין המצוות עליהם דברנו בפרשה זו מדובר ב-"ואהבתם את הגר הגר בתוככם - כי גרים הייתם בארץ מצרים (י/יט) התורה כאמור מבחינה בין גר צדק לבין גר תושב. ואנו עדין מתלבטים בין השניים. לגבי גר צדק נדרש להקפיד בקיום מצוות התורה, יותר ממי שנולד לעם ישראל מזרע יעקב. זה מבחנו של גר זה, כי אם לא יעשה כן, יחשד כבעל ענין בהצטרפו לדת משה וישראל. בעוד אנחנו עושים הכל כדי למנוע הצטרפות לעמנו גויים לעמנו על-ידי גיור, שתי הדתות שצמחו מדת ישראל, נוהגים: האחת בפיתויים והשנייה בכניעה או באילוץ בכוח הנשק. זה גם מסביר מדוע עמנו העתיק בעמים לפי התורה, מונה כיום כחמישה עשר מיליון והאיסלאם והנצרות מונים האחת קרוב לשני מיליארד מאמינים מוסלמים, והשנייה ביותר משנים וחצי מיליארד נוצרים. ברם רבוי המספרים בשתי הדתות מגלה העדר קשר סולידרי בין המאמינים לאותה אמונה. והבולט שבהעדר הקשר והיחס של מאמין לבן אמונתו, המוכנות שלו להלחם נגדו ולהרוג ממנו ללא רחם, כשהדבר משרת את עניינו של התוקפן. גרמניה הנוצרית נגד של כל המדינות הנוצריות האחרות. והאיסלאם כיום אנו רואים ובעבר הדבר היה כך, נלחם מלחמת חרמה במוסלמים זה בזה ונוצרים ויהודים ואחרים ורוצחים ללא רחם, לעומת ישראל שנהרגים להציל בן אמונתם וכואבים על כל פגיעה בבן אמונתם בכל אתר ואתר בעולם. ויותר מזה כאשר גר תושב, איננו מתגייר גיור צדק, התורה מצווה עלינו ואהבת את הגר. כל אשר נדרש מהגר, לקים שבע מצוות מהותיות של כל בן אנוש חייב בקיומן.

הענוה והמצוה שלא ירום לבבנו

הפרשה מצוה אותנו להיזהר מפני "וישמן יְשֻׁרוּן ויבעט". זה קבל ביטוי בפסוק האומר: ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך (ח'/ י"ד) כי שכחת את כל אשר עשה בהוציאך ממצרים ובהוליכך במדבר ובספקו לך כל צרכיך. ואתה כשכור כוח: ואמרת כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (ח/יז) ותלך אחרי אמונות אחרות- אלוהים אחרים, כי אז אבד תֵּאָבְדוּן בגויים (ח/א,ב) עלינו לזכור כי רק בצדקתנו וביושר לבבנו ירשנו את הארץ הזאת. בימינו הולך ומתברר כי הכוח לבדו איננו פותר את הכול. הנהגותנו בענוה ולא ביוהרה, היא שתפיל אויבינו תחתנו. הרמב"ם אומר כי אין מצוה: אל ירום לבבך. את התכונה הזאת עלינו לאמץ כמדה טובה. על כן נאמר: לא רק צריך להיות עניו מאד, אלא: מאוד מאוד וַהֲיֵה שְׁפַל רוח. אף גאוה מעטה אינה רצויה, למרות שרש"י מסכים עם מעט גאוה אבל שתהיה למחנך שנותנת לו השפעה על תלמידיו לבל יזלזל.ו אבל אחרים אומרים "לא מינא ולא מקצתא", אף פירור של גאוה אסור שיהיה גם למחנך, כי הוא אמור להיות דוגמה לחניכיו לכן, אַל נִתֵּן לִמְבַקֵשׁ נַפְשֶׁנוּ אִישׁ חָמָס שֶׁבְּרִשְׁעוּתוֹ לֹא חַס וּבְנֵי עַמּוֹ הָרַס נְשַׁגֵּר מֶסֶר וְנַזְהִיר לְבַל יְהֵא שׁוֹכֵחַ גָּם הַכְּלַָל: אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ וּצְבָאֶנוּ בַּקְרַב יְנַצֵּחַ אָז חַיָּלֶינוּ אֶלֶּה נְבָרֵךְ נְהַלֵּל וּנְשַׁבֵּחַ לֹא נַרְפֶּה עַד שֶׁנִּצְפֶּה אֵיך צַר מִנַבֵּחַ בְּרַם לִלְשׁוֹנֶנוּ כִּלְנֶשֶׁק נַתְקִין נִצְרָה כִּי הַלָּשׁוֹן מַצִּיל וּלְעִתִּים הוּא צָרָה וְעַמֶּנוּ עוֹד יִתְמוֹדֵד יִנְהַג בְּצֶדֶק וְלֹא יַחְשׁוֹשׁ מִשּׁוֹפֶט זֵד שֶׁבִּתְּשׁוּקָה אֵין קֵץ עִוּוּת דִּין מְעוֹדֵד וּבְשׁוֹפְכֵי דָם יְצַדֵּד