|
תאריך:
|
19/08/2014
|
|
|
עודכן:
|
19/08/2014
|
|
1 |
|
|
|
|
2 |
|
|
בסעיף 223 לפסק דין שכתבה השופטת נאור נכתב: "נוכח דברי המערער עצמו, לפיהם נשאר למעשה בפארק". ועל כך כתבו עורך הדין יהושע רזניק, שהיה המשנה לפרקליט המדינה, ושותפו ציון סהראי: "המבקש מעולם לא העיד כי הוא נשאר בפארק ... האמור בפסקה 223 לפסק הדין שבערעור מותיר את הקורא פעור פה... טעותו של בית המשפט הנכבד בנקודה זו היא כל כך בולטת וכל כך קריטית, מאחר ובית המשפט משנה, לצערנו, את שנאמר מפי המבקש בעדותו, ויוצר, מציאות חלופית יש מאין". רזניק וסהראי נותרו פעורי פה נוכח העובדה שלמרות שהשופטת נאור עצמה(!) ציטטה בפסק הדין שכתבה את המערער שאמר "לא נשארתי בפארק", היא בכל זאת כתבה שהוא אמר שהוא נשאר בפארק, ובכך שינתה את דבריו, ויצרה מציאות חלופית יש מאין. ובהתבסס על המציאות החלופית שיצרה, שלחה אותו השופטת לשבע שנים לכלא! להלן קישור למאמר שנכתב על פסק הדין של השופטת נאור: משפח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
3 |
|
|
אני לא מכיר החקלאי ואיני קשור לעוהד שיצגו אותו - אבל מקריאת כל פסקי הדין, ולא רק ההחלטה בדנ"א, התמונה שעולה לי שונה מזו שיוצאת מהרשימה שלך איתמר.
נתחיל מהרקע - מדובר במקרה בו המדינה חטאה כלפי מגדל הצברים. הוא הקים חוה במדבר על בסיס הבטחת המדינה למי קולחין ( ביוב) להשקיה בתעריף מי קולחין. זה הבסיס הכלכלי לעסק. בדיעבד המדינה לא קיימה הבטחתה. נפסק לו פיצוי אחרי הרבה שנים (15 בערך) של סבל ומאבק משפטי. השאלה היא האם הפיצוי הנכון הוא רק על חצי מהחווה שירד לטמיון או על הכל.
לגבי החצי השני, לפי פסק הדין ניתן אישור הרחבה שהיה כתוב בו "בהנחה שבעית המים תפתר". החקלאי התמים רץ קדימה להרחיב החווה בתקווה שההבטחה המקורית תקויים. איתמר רואה בזה טריק שלו להכפיל הפיצויים. אני לא חושב שב 1996 היו לחקלאי תכניות להתעשר מפיצוי, אלא תקוה סוף סוף להקים החווה, אחרי כל השנים שנלחם להקמתה. זו כמובן שאלה שלא אני ולא איתמר יודעים, כי כנראה שנינו לא היינו שם ואיננו בוחני כליות ולב. גם המדינה לא טוענת שיה כאן נסיון לקבל פיצוי, אבל היא אומרת לחקלאי - מי סומך על הבטחות של המדינה? התרשלת בזה שהיית נאיבי ולכן נשלם לך פחות.
באו עורכי הדין וניסו לשנות את הפסיקה ולטעמי לעשות צדק בין הצדדים. השופטת החליטה שלא לקבל הטענות. הכל לטעמי בתחום הלגיטימי ולא עולה כדי נסיון הטעיה. אם היו מגיעות כאן הוצאות - הן נגד המדינה שהבטיחה וחזרה בה באופן מביש.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אני רק הערה |
|
|
4 |
|
|
ובין היתר גם המציאה שיטה לדחות טענות בנימוק שבעלי הדין חזרו בהם מטענותיהם כשהם לא חזרו ולא נעליים.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מנפגעי נאור |
|
|
|
|
|
מעשה שופטי שגור מאוד במשפט פלילי כאשר המשטרע תופרת תיקים וגורמת לנחקרים בכל מני שיטות כל אחת כאשר מתאימה לחתום. במשפט כאשר מסבירים ש"ההודאה" לא נלקחה כדין שופטים גם הם גורמים בכל מני שיטות לכך שלפחות יראה שהנאשם חוזר בו מכפירה ב"הודאה" ומודה.
המעבר למעבד תמלילים הוביל באיחור רב, רק החל מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, למסירת הפרוטוקולים של הדיונים לצדדים, מלפנים אלו לא ניתנו. הציבור חונך ששופטים נבחרים גם על פי יושרם ולכן אין להטיל ספק בהגינותם ברמתם המוסרית ולכן מובן מאליו שהדיווחים מדויקים. עם קבלת הפרוטוקולים לאחר ההלם בשל אי זיהוי תוכן הכתוב עם הנאמר בדיונים, חושכות עיניהם של רבים. הפרוטוקולים שיקרים והם נכתבים על פי התוצאה שכל שופט רוצה להגיע אליה. אין זה סביר שכל זמן שלא ניתנו פרוטוקולים שופטים דיוחו אמת ורק משהחלו לתת אותם דוקא אז החלו לשקר. לפנים אנשים נותרו תוהים ומבולבלים בגלל החלטות שופטים ולא הבינו כיצד יוכלו השופטים להצדיק החלטותיהם. עתה נתבררה התמונה. ניתן להצדיק כל החלטה אם מסדרים את הפרוטוקולים כך שיתאימו, ואין זה משנה מה התרחש בדיון באמת.
לפנים כאשר תעדו בבתי המשפט ולא תמיד תעדו, היו בבתי המשפט קצרניות. אלו היו ישובות בנפרד מהשופטים ועליהן היה לרשום כל מילה הנאמרת בדיון. נוהג זה הקנה אמינות לבית המשפט. אלא שקצרנות הינה כתב מיוחד בעל סימנים מיוחדים שאינם דומים לאף אחר, רק קצרניות יודעות לקרא אותו. לכן התעוד לא נשאר בכתב זה, ובשלב כלשהו שלא לעיני הציבור עבר לדפוס מכונת הכתיבה. מה נעשה שם ואם עבר כהויתו לא היה לציבור כל מידע. קצרניות הן בדרך הטבע גם כתבניות שכן קצרנות הינה מימנות גבוהה של מקצוע המזכירות, אלו העבירו את הכתוב מכתב קצרני לדפוס מכונת הכתיבה. מעשית לא ניתן היה להגיש את הפרוטוקול בגמר הדיון, אלא שזה אינו מונע להגישו מאוחר יותר. בארץ זה לא נעשה אם כי ישנן מדינות שלפי הזמנה כן ספקו את הפרוטוקולים. חסיון זה אישפר לשופטים להתיחס לפרוטול כאל טיוטה אותה ניתן לשכתב כראות עיניהם, וכמה פעמים שרק יחפצו. עם המעבר למעבד תמלילים בחלק מהדיונים הקלדניות ישבו במרחק מהשופט אם כי לא תמיד ולעיתים בצמידות לשופט. כעת גם השופטים קיבלו מסוף והם רושמים או מוחקים את שרוצים. נראה שמסירת הפרוטוקול עם גמר הדיון מפריעה לשופטים מאוד, על כן הם מוצאים צורך באפשרות "לעבד" את הפרוטוקולים לפני מסירתם. על פי הנגלה עתה עם קבלת הפרוטוקולים לא נראה ששמירה על דיוק ומהמנות התעוד הינו נושא חשוב בעיניהם.
שופטות שנתפסו: הילה כהן וורדה אלשייך מה ששונה בין מקרי הילה כהן וורדה אלשייך לשאר השופטים/ות הוא צרוף המקרים המיוחד אשר גרם להן להתפס. נציבות תלונות על שופטים אינה עושה דבר לחקור ולתפוס בקבלתה תלונות. במקרה של הילה כהן יחסיה הגרועים עם עיריית חיפה שבבנינה אולמי משפטי התעבורה הביאו בסופו של דבר לתפיסתה עם הוכחות. הילה כהן טענה להגנתה שכולם עושים זאת - ממציאים פרוטוקולים של דיונים שלא התקימו, וזה נכון. באותה עבירה נתפסה גם שופטת בבאר שבע. במקרה של ורדה אלשייך היא שלחה תלונה נגד עורך דין בצרוף פרוטוקול מרשיע שגרסתו שונה מהמקורי. אותו עורך דין ידע שהוא יכול לבקש את הפרוטוקול שהוגש נגדו מהמזכירות כדי להשוותו לפרוטוקול שהוגש לו בדיון. אצל שופטים בדרך כלל הגרסא האחת ויחידה הקיימת הינה שקרית. השופטת ורדה אלשייך טענה להגנתה שהגירסא הראשונה היתה רק טיוטה. טענה מגוחכת לכל הדעות שיש בה פליטת פה של הודאה באשמה. פרוטוקול אינו חיבור ממוחו של השופט אשר בכתיבתו מותר |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לול |
|
|
|
|
|
פרוטוקול אינו חיבור ממוחו של השופט אשר בכתיבתו מותר לכתוב טיוטות. פרוטוקול אמור להיות תעוד הנאמר בעל פה בכתב, ואסור שיהיו לו טיוטות שהן גרסאות. אלא שמבחינתה טענה זאת הינה טבעית לחלוטין, היא התרגלה במשך שנים כאשר הפרוטוקול לא נמסר לצדדים והוא ממליא נרשם בכתב קצרני כטיוטה, שיש לפרוטוקול טיוטות ולעיתים קרבות בשינויים שונים, כיון ששום גורם אחר לא ידע זאת |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לול |
|
|
|
|
|
אתה כותב ששופטים משנים פרוטוקולים, ואני מסביר לך שבפרוטוקול כתוב שהנאשם אמר "לא נשארתי בפארק", ובפסק הדין נאור מצטטת מהפרוטוקול את דבריו של הנאשם האומר "לא נשארתי בפארק", ובהמשך פסק הדין היא כותבת "נוכח דברי המערער עצמו לפיהם נשאר למעשה בפארק". אתה מבין?! נאור בדתה מדמיונה דברים שהנאשם לא אמר אותם, כשהיא עצמה ציטטה אותו אומר בדיוק את ההפך מהם, ועל סמך הדברים האלה, שבדתה מדמיונה, היא שלחה אותו לשבע שנים לכלא!!! אתה הבנת את זה, לול?! והנאשם הוא לא סתם ארחי פרחי, אלא נשיא המדינה משה קצב, ואני כבר שנים מנסה ללא לאות להביא לידיעת הציבור את האמת הזאת, ואף עיתונאי לא מוכן לכתוב אותם, למרות שגם הפרוטוקול וגם פסק הדין מופיעים בקבצים המצורפים למאמר שפרסמתי באינטרנט, ואפשר לודדא שכל מילה שכתבתי היא אמת. אם אתה רוצה לראות זאת בעיניך, לחץ על הקישור שלהלן: משפח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
|
כתבתי כללית ישנן כל מיני צורות של בלופים, אין גבול לנבזות! מה זה משנה מה מישהו העיד איך ומתי? העיקר שיש נימוקים גם אם מסתמכים על לא כלום. כן אני לול הבנתי את זה! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לול |
|
|
5 |
|
|
זו לפחות פעם שניה שאתה, איתמר. מתנפל כמוצא שלל רב על החלטה הדוחה דיון נוסף למאות שאין בה דבר זולת המלל המצוי והשגרתי שאומר כי אין בפסק הדין חידוש. לשיטתך כל בקשה לדיון נוסף שנדחית היא הטעיה (ויש כאלה למכביר). חבל. הוצאת לשוא שם רע לעורכי דין שעושים מלאכתם נאמנה. גם לעצמך עשית שם רע בקרב כל ״מבחני ענין״ המזהים מיד שהמהומה היא על לא מאומה. אתה בד״כ יסודי ונבון בכתיבתך אך לאחרונה נקלעת לטעמי לחטא היוהרה, וטעות זו היא רק דוגמא המצטרפת לאחרות. |
|
כתובת IP: |
212.179.212.137 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משפטן |
|
|
6 |
|
|
בכל פעם ששופט מחליט לדחות טענה של עורכי דין [ואנחנו רק עורכי דין איתמר לוין מחליט שלטענה מראש לא היה מקום והדבר חוזר על עצמו ונובע מאיזו איבה כלפי עורכי הדין. גם כאן אני מסכים לחלוטין שהטענות היו לגיטימיות לגמרי וטענת הסתכנות מרצון כאשר צד מפר התחייבות מפורשת או מתרשל שוב [אספקת מים] בטענה שידעת שהוא לא בסדר למה המשכת להגדיל את השטח -היא בעייתית בלשון המעטה. איש אינו יודע מתי העליון מחליט לקיים דיון נוסף וזה קורה רק בחלק זעיר מהמקרים אבל חובה היה על עורכי הדין לנסות והם מלאו את חובתם. אם הבקשה הייתה באמת חסרת שחר היו נפסקות הוצאות.
הבעיה היא שכאשר זו עמדתו הבסיסית של הכותב המצדיק תמיד את השופטים מול עורכי דין או בעלי דין"טרדנים" לעמדת שופטים המעדיפים לא להיות מוטרדים בכלל קשה להעריך עד כמה ניתן לסמוך עליו בביקורתו על בתי המשפט-משהו מאד יסודי חסר כאן |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דב הלמן |
|
|
7 |
|
|
אחיזת עיניים הינה מעשה רמאות המבוסס על הטעיה חזותית. קוסם, להטוטן גורם לקהלו להביט על דבר אחד, בעוד הוא עושה דבר אחר שהקהל אינו שם לב אליו. כך בהשאלה ניתן ליצור התרשמות מסוימת בעוד שהנעשה שלא במסגרת חזות זו הינו שונה. בית המשפט יוצר רושם כאילו יש בקרה על הליכים משפטיים בעזרת שגרות היוצרות חזות זו. אלא שאין להן השפעה כי אינן מלוות במנגנוני בקרה אמיתיים אלא באמצעי חבלה בכל מה שעשוי לגלות את המציאות האמיתית. פיקוח ובקרה על השופטים קיים רק כביכול.
פומביות הדיון – ככלל שמם של נאשמים בפשעים ועברות חמורים, האשמה המיוחסת ופסק וגזר הדין מתפרסמים. ברוב המשפטים מותר לציבור הרחב להיות נוכח בדיונים. במציאות הציבור אינו עוקב אחר הדיונים. גם לו רצה היה זה קשה מאוד, כי אלו אינם מתקימים באופן רצוף, אלא מפוזרים על פני תקופה ארוכה. בדרך כלל הנוכחים הם מי שמזומנים או מלוים במשפטים אחרים. כיון ששופטים הם הקובעים את מועד הדיונים ובתוכם את סדר תורי המתדינים, הם יכולים לסדר גם דיונים עם פחות נוכחים. מה שקורה בדיונים מתועד כפי ששופטים רוצים וזה אומר גם שכתוב הנעשה ללא קשר למציאות. זה כולל מצד השופט מצג שוא של התנהגות הוגנת ותגובות מתאימות לנעשה בעוד התעוד משמיט ומסלף את שהתרחש. הציבור גם אינו יכול להשות בין הנאמר לכתוב וגם אילו יכל, הוא חסר סמכות, אינו יכול להוכיח כיון שאסורות הקלטות ואין בפני מי להתלונן שיבדוק אי התאמות.
הפרוטוקול של הדיונים – לכאורה הפרוטוקול אמור לשקף נאמנה את הנעשה בדיונים. בפועל הפרוטוקולים משקפים רק את מה ששופטים רוצים שיהיה כתוב, כדי שיצדיק את החלטותיהם. על כן הם מתיחסים בכובד ראש אל הפרוטוקול, כי רק כך יהוה אסמתכתא. הסילופים בפרוטוקול מגיעים לדרגת מיומנות גבוהה ביותר. למען השגת התוצאה הרצויה ישנן שיטות שונות החל מהפשוטות ביותר השמטה של מה שלא רצוי והוספה של מה שרצו, תיקון הנאמר והפרעת והפסקת העדות במקום שמתאים לשופט דבר המקל ליצור רושם כאילו העד אמר את מה שהשופט רצה , עריכה מחודשת כמו יצירת רושם בכתוב כאילו העדות ניתנה ברצף ונסתימה, וגם שינוי סדר הנאמר לקבלת משמעויות חדשות ורצויות יותר. הם כמובן לעולם אינם רושמים את הערותיהם ואת התפרצויותיהם באמצע העדות. אם מתאים להם, הם רושמים רק את תגובת העד כדי ליצור את הרושם הרצוי מעדותו. כך כשלא מוברר מהכתוב שדברי העד היו במענה, יכולים הם להראות מחוץ להקשר, מבולבלים. זהו גם אמצעי ליצרת רושם מוטעה, למשל אם כיון שהושמטה התערבות השופט והעד כביכול מחוץ להקשר הכחיש מעשה כלשהו, יראה הדבר כביטוי לתחושת אשמה. אין שום גורם שיש לו יחדיו סמכות ורצון לאמת את מידת מהמנות הפרוטוקול למתרחש.
פסילת שופט – במקרה הטוב שופט לאור נסיבות אוביקטיביות מחליט לפסול את עצמו. בעל דין זכאי לבקש משופט לפסול את עצמו בשל אותן סיבות ולעיתים שופט נענה. אלא שבית המשפט העליון לא תמיד מגבה אותו, תכופות אף מתנגד בשל עיכוב הליכי משפט. הסיבה השכיחה לרצון לפסול שופט היא היותו נושא פנים. גם אז בעל הדין חייב לבקש זאת מלא אחר מהשופט עצמו שבידו גם ההחלטה. היה וכצפוי הוא מסרב, ניתן לערער על כך בבית המשפט העליון בתשלום והחלטתו נקבעת על פי הפרוטוקול שאותו שופט עצמו כתב. משמע קיים הליך של פסילת שופט, אך הכל נעשה כדי שלא יתממש. בית המשפט הלעליון אף מטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים על המערער שבהתאם לאופן שבודק גם קובע שהערעור אינו מוצדק. המסקנה אין דרך להשיג פסילתו של שופט לא ראוי. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לול |
|
|
8 |
|
|
ערעור – עיקר הבקרה העצמית של בית המשפט הוא מוסד הערעורים. אלא שגם כאן בעוד רשמית קיים ערעור, נעשה הכל כדי להוריד מעוקצו ואף למנוע את קיומו.במשפט אזרחי שופטים לוחצים ללא לאות לפשרה כביכול כדי "להשכין שלום". הצד הצודק יוצא מקופח עוד יותר, ואיך יהיה שלום? תכופות מלבד ריב זה הצדדים אינם מכירים. במשפט פלילי שופטים מניחים לתובעים ללחוץ להודאה, בלי או עם עסקאת טיעון כביכול כדי "להקל" בעונש גם כאשר הנאשם כלל לא חטא. בשני המקרים באם בעלי הדין הסכימו הם אינם יכולים לערער. בנוסף להוצאות יצוג, אגרת משפט שלא כולם יכולים או מוכנים לעמוד בהם שופטים עוד עלולים לפסוק הוצאות משפט כבדות. ניתן זמן מועט להגשת ערעור פלילי תוך חודש וחצי כתב הערעור חייב להיות בבית המשפט. את עקר העקרים קביעת עובדות, ערכאת הערעור כלל אינה בודקת אלא מיחסת לערכאה הקודמת תקינות. כך רשמית קיים ערעור אלא שברוב המקרים אין לזה כל השפעה.
משפט חוזר - למראית עין קיים כאמצעי בקרה גם משפט חוזר. אלא שמאז קום המדינה וכינונה של המערכת המשפטית בארץ, היו משפטים חוזרים בודדים בלבד. כמעט בלתי אפשרי לנהל משפט חוזר היות וחומר החקירה מפוזר בין גורמים שונים וחלקו הגדול אובד או מושמד. מוצגים בהוראת בית המשפט מושמדים. בניגוד לפעילותם של שופטים בקידום חקיקה המקלה על הרשעות, שופטים מעולם לא פעלו לקידום חובת שימור החומרים, למרות הצהרות בית המשפט על שמירה על זכויות האזרחים. מה שבית המשפט כן מקדמים הינו תילי תילים של הגבלות על משפט חוזר. לדוגמא צריך להביא ראיות חדשות כי כידוע לא יתכן שבית המשפט הגיע למסקנות שגויות מהחומר שהיה לו שלא או שכן מרצון. הראיות צריכות להיות חדשות לא רק לבית המשפט אלא גם לנידון. אם ידע עליהן ולא הציגם, לא יזכה במשפט חוזר, גם אם זו היתה הבחירה של מיצגו ולא שלו וגם כשבית המשפט הוא זה אשר מגביל את כמות הראיות והטענות שהוא מוכן שיוצגו. גם לא מספיקה הוכחת חפות אלא צריך להוכיח טעותו של השופט! שופטים ממשיכים להמציא מני הגבלות בפני קיום משפט חוזר, אם כי רשמית הליך זה של "בקרה עצמית" קיים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לול |
|
|
9 |
|
|
נציבות תלונות הציבור על שופטים - עוד אמצעי של "בקרה עצמית". מוסד שלא שופטים חשבו אי פעם ליזום. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק התנגד לו בתוקף והגיב כנעלב עמוקות מעצם הרעיון. הוא טען שבית המשפט מבקר את עצמו. בשלב מאוחר יותר הסכים לקיום נציבות כזו אך רק אם תהיה בחסותו ובפקוחו ולא בידי הכנסת כדברו "כדי לא לפגוע בהפרדת הרשויות". אולי אמירתו של היא מחוסר הבנה?... בשל עקרון הפרדת הרשויות, הפיקוח חייב להיות מטעם רשות אחרת ולא מאותה רשות עצמה. התוצאה היא שהנציב נבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שבית המשפט ונשיאו שולטים בה. הנציבות נמאת במרות הנהלת בית המשפט הנמצא במרות בית המשפט העלין. בית המשפט העליון הוא גם קובע אילו סוגי תלונות לבדוק ובאיזו דרך. כך נקבע שתלונה יש לברר רק מול השופט הנלון, ומה שקובע הוא תשובתו שלו. מובן שכך ניתן להתלונן רק על מה שניתן להוכיח בכתובים כמו המשכות ההליכים או צוים שהשופט רשם. כך לא ניתן לברר על התנהלותו מידת הגינותו וכדומה. כלומר השופט יודע שבעל הדין שאת ענינו הוא מברר התלונן נגדו. הוא זה אשר פוסק גם בענין המשפט וגם לגביו עצמו. בעל הדין כל אותה העת ממשיך להשפט אצל אותו שופט. כך גם אין שום הגנה על בעל הדין התלוי בשופט. זה גם מתקשר ל"אמצעי בקרה" אחר שהוזכר – פסילת שופט. נשיא בית המשפט העליון עשה הפרדה בין תלונה על שופט אצל הנציב לבין בקשת פסילת שופט אצל השופט עצמו או ערעור על סרבו רק אצל נשיא בית המשפט העליון. דבר זה הוא בנגוד לכל הגיון. אם הכונה היא באמת ובתמים לאפשר ברור בלא שהמתלונן יפגע מכך יש לקשור את שני ההליכים יחדיו.
סטטיסטיקה –כאשר בקרה חיצונית כמו תוצאות סטטיסטיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם לגבי השפיטה מאירות עיניים וגורמות לחשש לליקויים חמורים, גם כאן מנסה בית המשפט לאחז את עיני הציבור. לפי הסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית שעור הזיכויים ירד עד כדי זיכוי אחד לאלף. לכך יש לבית המשפט פתרונות לסובבה בטענה שהסטטיסטיקאים בלשכה אינם משפטנים ולכן אינם בקיאים בתחום. הם לאומת זאת "יודעים יותר", מבחינתם הוחלט לא לכלול את המודים מרצונם או בדרך כלל באיומים, כיון שהודו, לשיטת בית המשפט אין להחשיב את הרשעתם כהרשעה. בדומה החליטו לחשב את שעור ההרשעות לא לפי נאשמים, אלא לפי סעיפי אישום. כיון שנאשמים אינם מורשעים בכולם, יחשב שעור ההרשעות עלפי הסעיפים בהם הורשעו. זה כמובן בלי להתיחס לעובדה שהתביעה מלכתחילה רושמת עודפי סעיפים כדי שתוכל מתוכם להוריד לצורך מיקוח לקבלת הודאה. כל בר דעת יחשב לפי סכויו של אדם נאשם לצאת זכאי. כאן לא תעזור כל אחיזת עיניים גם לא מיני חלוקות והסברים "סטטיסטיים" מוטים לפי התוצאה הרצויה. כפי ששופטים מתכחשים לאמת והם מכונים על פי תוצאות רצויות לטובת החזק ובמשפט פלילי לצד של מוסדות האכיפה. כך גם "הבקרה" בתוך בית המשפט לפי אותו הלך רוחות, המניח תקינות עבודתם של מוסדות האכיפה, הבקרה כולה נקבעת על פי מה שבית המשפט המבוקר קבע הווה אומר בקרה איתית אינה קימת. כל ההסדרים לא נקבעו כדי לממש את זכותו של הציבור למשפט הוגן, אלא כדי להגן על שופטים ולחזק את שלטונם המוחלט. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לול |
|
|
שולמית קיסרי
כ-100 חברי כנסת יצאו באמצע מלחמת צור איתן לחופשה בת שלושה חודשים. לא קם אחד, שאמר "אני אצא לחופשה רק לחודש וחצי". מה אנחנו? שוודיה? שוויץ?, מה פתאום שחבר כנסת נבחר יתעניין במה שקורה במדינה? כולם נכנסו למכונית ויצאו לחופש
|
|
|
|
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
הרהורים על חקיקת המשנה החסרה במטרה למנוע כשלים בקונסטרוקציות, לאור נשירת ארבעת המרפסות של גינדי בחדרה בסוף 2013 - אגב, שלב הבדיקות המתבצע בחשאי טרם הסתיים...
|
|
|
|
|
|
ראובן לייב
הפקודה הצבאית, הקרויה על שמו של מפקד קרתגו האגדי, לא רק שלא הוכיחה עצמה כיעילה בצה"ל - היא גם גבתה ממנו מחיר כבד מדי
|
|
|
|
|
|
דוד בדין
ב-26 ביולי נמסר כי במנהרה התקפית שנחפרה מתוך בית פרטי בעזה, מצא כוח צה"ל ציוד של אונר"א שסייע לחפירה ושקי קמח שעליהם חותמת של אונר"א, אשר שימשו להסתרת החול שהוצא במהלך עבודות החפירה
|
|
|
|
|
|
KPMG סומך חייקין
ה-IASB פרסם תיקון ל-IAS 27 אשר במסגרתו תתאפשר בדוחות כספיים נפרדים חלופת הצגה שלישית של השקעות בחברות כלולות, עסקות משותפות וחברות בנות
|
|
|