"נוהל חניבעל", כקוד-לחימה, ידוע כאקט אכזרי, השנוי מבחינה מוסרית במחלוקת. חרף זאת לא הסתייג ממנו צה"ל מעולם, ובמרוצת שלושים השנים האחרונות הוא הונהג בו מפעם לפעם בהתאם לצרכיו המערכתיים הזמינים. מטרתו המוצהרת ברורה בתכלית ואינה משתמעת לשתי פנים. היא נועדה, חד וחלק, לסכל בכל מחיר את חטיפתו של חייל ישראלי על-ידי האויב ואת נפילתו בשביו, גם אם הדבר כרוך בחייו.
האמת ניתנת להיאמר כי קוד הלחימה האכזרי הזה כבר הופעל בצבא פעמים אחדות, במקרים הרי-גורל, שהאחרון שבהם היה במבצע "צוק איתן", עם חטיפתו של סרן הדר גולדין ז"ל. אלא שהפקודה הצבאית, הקרויה על שמו של מפקד קרתגו האגדי, לא רק שמעולם לא הוכיחה עצמה כיעילה בצה"ל - היא גם גבתה ממנו מחיר כבד מדי.
למען הגילוי הנאות ראוי להודות כי הפעלתו של קוד הלחימה הבלתי-מוסרי הזה כמוה כהימור בין חיים לבין מוות - ממש כמו רולטה רוסית. ברמה מסוימת הוא הופעל, לראשונה, במינכן, במהלכו של טבח הספורטאים הישראלים, כשניסיון-חילוצם על-ידי כוחות גרמניים לא צלח ורק הוביל למותם הטראגי. אסון דומה אירע במעלות, כאשר קבוצת פלשתינים חטפה ילדים ישראלים, שנהרגו לאחר ששר הביטחון דאז,
משה דיין, פקד לשחררם בכוח, בעיצומו של מו"מ עם החוטפים.
ללא תועלת הצרה הגדולה היא ש"נוהל חניבעל" דורש מחיילים לירות גם במי שהוא, לרוב, חברם. ללא ספק הוא פסול משום כך, לפחות מבחינתו המוסרית. יתר על כן: עדיף להימנע ממנו, באשר הפעלתו של הנוהל הזה עלולה לא רק לפגוע בחייל אחד, אלא להוביל למותם של חיילים נוספים.
במקרה של
גלעד שליט, למשל, הוכח בעליל כי ב"נוהל חניבעל" לא הייתה כל תועלת. העסק היה אבוד מראש, באשר זמן רב מדי חלף מרגע הפגיעה בטנק שלו ועד להכרזה על הנוהל. ואילו הפעולות שבוצעו לאחר מכן, ובכללן הכניסה לדרום הרצועה, כבר היו חסרות כל תועלת, שהרי בפרק הזמן הזה כבר הספיקו חוטפיו של גלעד שליט להימלט.
אחת מהשתיים בפיקוד צפון, לעומת זאת, ביקשו ללמוד את הלקח הנדרש. האמינו שם כי אירוע-חטיפה שכזה לא יוכל להתרחש אצלנו . אבל, עוד שש שנים קודם לכן, הותקף סיור שיגרתי של צה"ל בהר דב שבצפון במטח-אש של החיזבאללה. שלושה לוחמים - עדי אביטן, עומר סואד ובני אברהם - הוצאו מן הרכב הבוער שלהם ונגררו אל מעבר לגבול. צה"ל ניסה ליירט את החוטפים מן האוויר, אבל החיילים החטופים פשוט נעלמו. רק בחלוף ארבע שנים הם הוחזרו בארונות-מתים. זה היה גם גורלם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
בשורה התחתונה מסתמן "נוהל חניבעל" כאקט אכזרי מאין כמותו. עדות מוצקה לכך יכולים לשמש דבריו גלויי הלב של שאול טחנאי, מפקד הטנק של גלעד שליט, שיכול היה למנוע את חטיפתו בעת זיהוי החטיפה. היה זה הוא עצמו שביקש אז להפעיל את "נוהל חניבעל", אך בצדק לא נענה. בדיעבד הגיע מפקד הטנק בעצמו למסקנה העגומה והמתבקשת כל כך, שנוצר מצב ביש-מזל, של "להפסיד, או להפסיד".
כך או אחרת ברור למדי כי למי שמעמיד, כמוהו, חיילים שלו בסיטואציה אומללה שכזו - היה קשה ביותר לצפות שהם אכן יעמדו בפקודה. ובהקשר הזה נאמנים עלינו דבריו של טחנאי עצמו, שקבע כי "אחת מהשתיים: או שאני גומר לחבר שלי את החיים, או שאני גומר אותם לעצמי". ודי לחכימא!
