פתגם ידוע הטעון בהרבה חכמת חיים קובע ש"אי-אפשר לאכול את העוגה ובו בזמן גם להשאיר אותה שלמה", במובן שמשמעותו לעשות שני דברים בבת אחת אם קיים ניגוד ביניהם. כמו, למשל: לפתוח את המגירה ולהשאיר אותה נעולה. הרעיון ההגיוני הפשוט הכלול באמרה זו הצית את חמתו של חגי אלעד מנכ"ל ארגון "בצלם", כנראה כיוון שהוא איננו מתאים לשיטות הפעולה האגרסיביות המאפיינות את תפיסת עולמו החריגה שלפיה מותר לארגון ישראלי לפעול בתפקיד של משרת האמונה האיסלאמית הדוגלת בקדושת המוות.
על מה יצא זעמו של אלעד?
עד לפני זמן לא רב אפשרה המדינה לארגון "בצלם" לגייס למטרותיו מתנדבים ל"שירות לאומי-אזרחי" ולקבל תמורה כספית בעבור שרותם. אולם בעקבות פעילות "בצלם" בעת מבצע "צוק איתן" ועל-רקע סירובו חסר ההיגיון של אלעד, בראיון רדיו, לאפיין את חמאס כ"ארגון טרור" בטענה המוזרה כי המדובר בארגון שהוא "חלק מארגונים פלשתינים חמושים" החליט השר שלום ג'רבי, מנכ"ל השירות הלאומי, כי "בצלם" לא יוכר כ"גוף
מפעיל", הזכאי להעסיק מתנדבים. במכתב חריף ששיגר ג'רבי למנכ"ל אלעד, נכתב כי ההחלטה התקבלה "לאור פעילות הארגון כנגד מדינת ישראל וכנגד חיילי צה"ל בארץ ובמדינות זרות. זאת בפרט בתקופה האחרונה בה מדינת ישראל מתמודדת עם איום של אלפי רקטות וטילים על מיליונים מאזרחיה".
אלעד הגיב בתוקפנות כאילו כל העולם חייב להבין שרק לו, לחגי אלעד, מותר להביע את דעתו תהיה מה שתהיה, ובעיקר שתהיה אנטי ישראלית, ולאחרים הדבר אסור באיסור חמור. ככח סיוע לביטול רוע הגזרה גייס אלעד את "האגודה לזכויות האזרח", שפנתה במכתב אל ג'רבי, ובו דרישה שיחזור בו מהחלטתו, תוך השמעת האיום הרגיל - פניה עתידית לבג"ץ. כדי להוסיף משקל לתביעת "בצלם" גויס גם מעוז חופש העיתונות הקרוי
הארץ, אשר פרסם מאמר מערכת המסביר, כי החלטתו של ג'רבי היא לא פחות מ"ציד מכשפות של ארגוני השמאל" וכי ג'רבי אינו מופקד על הקביעה מי פועל למען המדינה ומי פועל נגדה. אחרי שהמאמר משבח - כמובן - את פעילות "בצלם" המתעד הפרות של זכויות אדם בשטחי הכיבוש הישראלי הוא מעניק לו גם ציון לשבח כאשר הוא פוסק כי "בצלם" הינו "אות
כבוד למדינת ישראל".
"אוהבי ישראל" זכותם הדמוקרטית של פעילי "בצלם" לטעון כל דבר הבל כמו, למשל, שהירח עשוי מגבינה צהובה, ולהביא לידיעת צרכני התקשורת חצאי אמיתות כאילו הם האמת האחת והיחידה וכך לסלף את המציאות בבחינת "חצי אמת, גרועה משקר". אבל בהחלט אין זו זכותם כאזרחי ישראל להתעלם מן העובדה שבפועל פעילותם משרתת, בנאמנות כמעט עיוורת, ובדבקות במטרה, את האינטרסים של ארגוני הטרור, דוגמת חמאס, המאמינים שהשאיפה לטפח את קדושת המוות היא חזות הכול, וזאת בניגוד לתפיסת העולם של בני העם היהודי המאמינים כי קדושת החיים היא עיקר מהות הקיום האנושי. פעילי "בצלם" מתעלמים מן המציאות, כנראה בכוונה, ואינם מוכנים להפנים את העובדה שהם בעצם משרתים את האיסלאם במלחמתו הטרוריסטית הרצחנית והאלימה כנגד העולם המערבי ואורחות חייו.
"בצלם" יכול לנהל את מאבקו הבלתי נלאה והתוקפני כנגד זכותה של ישראל לשמור על עקרונותיה, כיוון שהמדינה מאפשרת את המשך קיומו של הארגון האנטי-ישראלי הזה, מתוך תפיסת העולם הדמוקרטית כי "איש באמונתו יחיה". אבל חכמי "בצלם" חייבים להבין, סוף-סוף, כי הפתגם "אי-אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה" חייב לחול גם עליהם. במלים אחרות: משמעות המונח דמוקרטיה איננה שמותר לארגון כמו "בצלם" לעשות ככל העולה על רוחו כנגד המדינה, ובו בזמן גם ליהנות ממשאביה, וזאת בשעה שכיסיו מלאים בכספי תרומות הזורמים לארגון מכל "אוהבי ישראל" בעולם הנאור.
אנשי "בצלם" גזרו את שמם מן הפסוק בְּצֶלֶם אֱלֹוהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. על-פי ניתוח הפעילות החורגת מן הקונצנזוס הישראלי של הארגון השמאלני הזה, הנתמך כספית על-ידי "
הקרן החדשה לישראל" ובהתאם לאגרסיביות התקשורתית של פעילותם, נראה שמנהיגי הארגון הזה מאמינים כי עמדות "בצלם" הן דבר האלוהים שאין בלתו. ממש כאילו הצדק והחוכמה ירדו מן השמים ישירות אל מוחם של "נטורי קרתא של זכויות האדם". וכיוון שזו כנראה אמונתם האמיתית סביר להניח שאנשי "בצלם" באמת רואים את עצמם כבעלי מעמד אלוהי. עובדה: אפילו הארץ תומך בהם. ואולי במסגרת של מדינה אוטופית המבוססת על עקרונות האיסלאם ניתן יהיה להכתיר את "בצלם" כמפלגה "דמוקרטית-איסלאמית" שאפילו ארגון רצחני כמו דאעש לא יעז לתבוע מחבריה להמיר את דתם - אם יש להם כזו - להתאסלם.
לכאורה הכול פשוט וברור. אבל עכשיו, כאשר נכנסו משפטנים ישראלים למערכה נראה שהעניינים עתידים להסתבך. מי שהחליט לבחוש בקלחת הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ)
דינה זילבר, שמיהרה להודיע ל"בצלם" כי הורתה למנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, להקפיא את החלטתו שלא לאפשר שירות לאומי ב"בצלם". כך כתבה הגברת זילבר: "על פני הדברים, ההחלטה (של ג'רבי) מעלה שאלות משפטיות לא קלות, הן בנוגע לסמכות קבלת ההחלטה והן בנוגע להליך בו התקבלה".
נחיה ונראה מה יהיה ולאן תתפתח תסבוכת הדברים המשפטית. אבל לפני שהגברת זילבר תתחיל לבדוק בעיניים משפטניות את חוקיות מהלך ההתגוננות של המדינה, חשוב שתעיין, בכובד ראש, בתחקיר של אתר "מידה" הישראלי, הקובע בפסקנות ברורה, כי ארגון 'בצלם' שירת את מערכת ההשמצה האנטי-ישראלית של החמאס לא רק בישראל אלא גם ברחבי העולם. בשעה שלוחמי צה"ל פעלו בחזית עזה, נפצעו ונהרגו בעת שהגנו על תושבי ישראל, שירת ארגון 'בצלם' את מערכת ההשמצה האנטי-ישראלית שיזם וניהל חמאס ברחבי העולם. עובדה: מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד סירב להגדיר את חמאס כארגון טרור והגדיר אותו כ"ארגון פלשתיני חמוש". זה ועוד: במהלך מבצע 'צוק איתן' שימש 'בצלם' כזרוע התעמולתית של החמאס, ועשה כל שביכולתו לפגוע בלגיטימיות הפעולה הצבאית של ישראל; אנשי 'בצלם' ספרו מדי יום את מספר ההרוגים בצד הפלשתיני, הדגישו את היקף האבדות הפלשתיניות ונמנעו בשיטתיות מלגנות את השימוש שעשה החמאס באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי.
זכותה של דמוקרטיה כמו ישראל להתגונן נוכח פעילותם של אלה הקמים עליה, אפילו אם הם ישראלים המציגים את עצמם כשומרי זכויות האדם הפלשתינים. אחת משיטות התגוננות היא מניעת הזרמת כספים לגופים כמו "בצלם" כדי לצמצם את יכולתם לפגוע בתדמיתה של ישראל ולהציג אותה כגורם גזען, אלים ומחרחר מלחמה.
