נתניהו צודק

אפשר היה בעצם להסתפק בשתי המילים שבכותרת. הכוונה היא להתייחסותו (יום ד', 20.8.14) של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להתנהגותם של כמה מחברי הקבינט במהלך מבצע "צוק איתן" ובמיוחד בימים האחרונים. באופן מפתיע משהו, נתניהו סופג ביקורת משני הקצוות הפוליטיים של ממשלתו: אביגדור ליברמן ונפתלי בנט מימין, וציפי לבני משמאל. שלושת השרים, כולם חברים בקבינט, אמרו בפומבי שהייתה זו טעות לנהל מו"מ עם חמאס. בנט וליברמן תוקפים את נתניהו כמעט מאז תחילתו של המבצע, ודורשים מכות חזקות בהרבה עד כדי הפלת שלטונו של חמאס ברצועה. לבני נהגה באחריות רבה יותר, כמעט ולא דיברה, וכאשר עשתה זאת - העניקה גיבוי לנתניהו. אבל כאמור, בימים האחרונים היא הצטרפה למבקרים. זוהי התנהגות פסולה ואף שערורייתית. דומה שצריך לחזור למושכלות יסוד ולדברים שכל ילד אמור להבין. שרים אינם פרשנים; הם נושאים באחריות קולקטיבית לגורלה של המדינה. שרים אינם רק אינדיבידואלים פוליטיים; הם נושאים באחריות משותפת להחלטות המתקבלות בממשלה. זכותם וחובתם להביע את עמדותיהם - בתקיפות, בנחרצות, ללא היסוס וללא מורא. אלא שהכל עניין של עיתוי ומיקום. לא ייתכן ששרים יתקפו בפומבי את הממשלה ואת העומד בראשה בזמן לחימה. לא ייתכן ששרים יביעו בפרהסיה את הדעות שהם אמורים להביע בדיונים סגורים. לא ייתכן ששרים ייצאו לתקשורת ויכריזו שהם חולקים על המדיניות שאושרה ואפילו אם היה זה בניגוד לדעתם. לשר יש בדיוק שתי אפשרויות אם הוא אינו מסכים עם מדיניות הממשלה. הוא יכול לכוף את ראשו בפני החלטת הרוב ולבצע אותה. הוא יכול להתפטר ולהסביר מדוע. הוא לא יכול - לא יכול, לא יכול - לתקוף בפומבי את המדיניות ולהישאר בתפקידו. אין כזאת אפשרות. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בלחימה ובחייהם של אזרחי ישראל וחייליה. אני רוצה להאמין שליברמן, בנט ולבני פועלים ממניעים של דאגה אמיתית לגורל המדינה. אני רוצה להאמין, למרות שזה לא קל והרבה יותר סביר שהם פועלים ממניעים פוליטיים שקופים. אבל גם אם הם חושבים באמת ובתמים שנתניהו טועה ושהם צודקים - המקום לומר זאת הוא חדרי הישיבות של הקבינט ושל הממשלה. גם אם הם חושבים באמת ובתמים שנתניהו פוגע בביטחון ישראל - הם רשאים להתפטר ואז לומר את אשר על ליבם (נניח בצד את השאלה מה ראוי לומר בזמן לחימה). מה ששום שר אינו רשאי לעשות, הוא גם להיות חלק ממקבלי ההחלטות, גם להישאר בתפקידו וגם לתקוף את הגוף בו הוא חבר. זה הרי מובן מאליו במישור הכי יום-יומי: תארו לעצמכם שמנהל בחברה היה נוהג כך; הוא היה עף תוך 24 שעות. קל וחומר שזה חייב להיות כך בגוף שחיינו מסורים בידיו. מי שאינו מבין זאת - טיפש מכדי להיות שר. מי שמבין ונוהג הפוך - פושע מכדי להיות שר.