הזקן כבר שמח

בעוד שהמבצע בעזה, שתחילתו ידועה וסופו לוט בערפל, נמשך עם פרצי אלימות משתנים בעוצמתם, נמשכים החיים במקומות החשובים. שנים רבות לאחר שתסתיים כהונתו של נתניהו כראש ממשלת ישראל, לא יזכור איש מבצע זה או אחר בעזה, המהווה עצם בגרון וצלצל במעיים הציוניים כבר מקרבות האנזאק בשנת 1917. מה שכן ייזכר הוא התנופה האדירה לפיתוח הנגב שיצאה מן הכוח אל הפועל בשנים של מלכות ביבי, שאינה מקבלת שום ביטוי בתקשורת הישראלית. כתושב הנגב, אני רואה פעילות זאת יום יום, רואה את השינוי העצום ההולך ומתחולל, וחושב שיש לפרגן בגדול לממשלה העושה במלאכה יותר משהיא עושה במלחמה.

• תחבורה: מבחינתי השינוי הגדול חל כשנפתחה תחנת הרכבת בלהבים, כסמן של תנועה מהירה חופשית וזמינה מן הנגב למרכז. קו הרכבת הוכפל, תנועת הרכבות גדלה שבעתיים, וכל ישוב בצפון הנגב פיתח את הגישה לרכבת כחלק ממערך הכלכלה שלו. הרכבות עצמן נוחות, גם אם אינן זולות, ומזמינות להשתמש בהן לעתים קרובות. עבודות הסלילה של הרכבת החלופית דרך אשקלון מתקדמות, והרחבת השירות לדימונה לקצב של כל שעה - בהישג יד.

• תחבורה יבשתית. אודה ולא אבוש כי פקפקתי בכביש 6 ותועלתו. אבל כיום כשהעבודות על כביש זה כבר עובר ליד ביתי, וכשהאפשרות לנסיעה לערד תוך 20 דקות, ומערד למרכז תוך שעה וחצי הולכת ומתממשת, אין ספק כי המגורים הרחק מן המרכז הופכים לחלופה של איכות חיים. מבאר-שבע דרומה, מערבה ומזרחה חישורים של דרכים נוחות ובטיחותיות הופכים את הגישה אל בירת הנגב לשגרה במקום הרפתקאה, מכפיל כוח לכלכלה המקומית המשרתת את כל הדרום.

• חיזוק התעשיה: לא עוד תעשיה של מעוטי יכולת המנסה להתחרות עם סין בשכר נמוך. בגבה של אוניברסיטת בן-גוריון הוקמה ומוקמת תעשיית טכנולוגיה עילית בכמות המתחרה עם הרצליה וכפר-סבא ודרום-חיפה, ואולי גם עם פאלו אלטו שבקליפורניה. השטחים המדבריים הריקים מתמלאים בבנייני טכנולוגיה עילית ומסביבם פיתוח סביבתי הלועג למדבר. מרכז סייבר לאומי, חיזוק ההנדסה והמחקר, ועוד יותר - עידוד השתקעות בסביבת העבודה במקום נדידה חזרה לשפלה החנוקה, שהיא עתה גם מוכת טילים, כדי למצוא עבודה בטכנולוגיה עילית. וזה עוד כלום לעומת מתחם הענקי למקצועות המודיעין המוקם בקצה שכונת רמות, צופה על מרכז תעשיה עומר, ומבטיח את הריכוז המעולה ביותר של המוחות הטכנולוגיים מזרחה לניו-יורק. שפע כזה של אוכלוסייה ברמה הגבוהה ביותר, בנוכחות של שירותים קהילתיים המבטיחים שדרוג של העיר וסביבתה לרמה של עמק הסיליקון. וישנם כמובן המעסיקים הוותיקים, מפעלי הכימיה האדירים ברמת חובב, ים המלח, רותם-אמפרט והקריה למחקר גרעיני, וקצת צפונה, מתחם הענקי של אינטל הצפוי להתרחב בהשקעה של 4 מיליארד דולר נוספים.

• ירידת צה"ל לדרום: על אם הדרך בין באר-שבע למצפה רמון (כאמור, כביש ארבע מסלולי עם מפרידי בטיחות מבטון), הולכת ומוקמת קריית ההדרכה של צה"ל. לא אוסף של פחונים ואשקוביות אלא מה שנראה כאזור ענקי של תעשיה עילית התחום בגבעות של ירוחם. עשרות עגורנים ודרכי גישה נוחות מציינות את המתחם. כאשר יתמלא בכל מערך ההדרכה של צה"ל, תהיה עדנה לערים הקרובות, ירוחם ודימונה, וגם לכל הישובים הקהילתיים והקיבוצים שיצטרפו לחגיגת ההרחבות, כנהוג בנגב הצפוני.

• העיר באר-שבע: למה זקוקה עיר כדי להיות לכרך? חינוך, תרבות ובריאות. החינוך מוקרן מן הדרישות ההולכות ועולות של האוניברסיטה והמכללות. מפעלי התרבות בבאר-שבע הולכים ומתרבים ומשתבחים. משכן אומנויות, בית ספר למשחק, אולמות להופעות מכל הסוגים, מרכז למוזיקה עם סינפונייטה - הכל עולה ופורח תחת הנהגתו של ראש עיר ענקי במפעלותיו. לאוהבי הספורט מוקם אצטדיון שישווה לכל מתקן ספורט במרכז. צמוד אליו, ולקונכייה, אולם ספורט והופעות שנפתח לא מכבר, וסביבו מגרשי אימונים רבים. קבוצת הכדורגל בבעלות מקומית בראש הליגה. הכל בכיוון של שיפור, השבחה וחדוות יצירה. ומי מגיע לעיר הדרומית? לא אחד אלא שני מתחמי סרטים ובילוי ישפרו ויס-פלנט הולכים נבנים לא רחוק מנחל באר-שבע . ובאשר לנחל באר-שבע עצמו, הוא הולך והופך לטיילת ארוכה ומושקית במים ממוחזרים, ולא רחוק היום שבו יוצף הנחל בכל אותם מים וימולא בדגים, לשמחת ליבם של השייטים והדייגים. דגים בבאר-שבע? אפילו הזקן לא חלם חלומות פרועים שכאלה. נכון, חסר ים. אבל מספר המזרקות שאפשר לדלג בהן ממתז למתז הולך וגדל - מן הכניסה לעיר ועד לרחבה הענקיית בכיכר הרכבת. ובאשר לבריאות, בית החולים מן הגדולים במזרח התיכון משתבח בבנייה חדשה של יולדות ויילודים, בית חולים לילדים, מרכז חדש לטיפול ומחקר הסרטן ופקולטה עצומה למקצועות הבריאות.

• מסחר: אם יש תלונה על באר-שבע הרי זה עודף שטחי המסחר שבה. בכל פעם שמוקם עוד מיזם ועוד קניון, מיד קופצים המבקרים וטוענים כי הפעם הגזימו ומי בכלל ייכנס בשעריהם. והנה זה פלא. הקניון הגדול ביותר בישראל הוקם במערב באר-שבע, וישנם ימים שבהם לא ניתן להכניס סיכה בין כלי הרכב החונים במגרשיו הנרחבים. התחרות מורידה מחירים, וגם העיר העתיקה מנסה למשוך קונים. התחרות מעלה את ההשקעה בבתי הקפה, מתחמי המשחקים לילדים והצגות הרחוב לסוף ימי הקיץ. נלאיתי מלספור את מרכזי הקניות, מן השכונתיים ועד לארציים, שנבנו ונפתחו ועתה הם שוקקים חיים. מילא באר-שבע, אבל מה יאמרו הזקנים על מתחם הענקי בכניסה לערד, או דימונה?

• אנרגיה: זה עדיין בחיתולים ובכל זאת, מהפכת האנרגיה השמשית חייבת להתחיל בנגב ואכן היא מתחילה. חוות שמש-חשמל החלו להופיע בנגב כפטריות אחרי הגשם. הצפי הנוכחי הוא ל-מגה-ואט סולארי בעתיד הקרוב. הצפי שצריך להיות הוא בסדר גודל של ג'יגה-ואטים, כהשקעה אסטרטגית ביצור מבוזר שלא ייפגע מרקטה מכוונת היטב.

כל זה אינו נולד יש מאין. לא את כל זאת אפשר להניח לפתחה של הממשלה הנוכחית. אבל הכל זה כסף, וכלכלת נתניהו איתנו למעלה מעשור, וממשלתו - למעלה מחמש שנים. בניגוד להכפשות של השמאל הישראלי הלוקח קריאת כיוון מן האנטישמיות העולמית, עיקר ההשקעה של ממשלת נתניהו כממשלה אינה ביהודה ושומרון, אלא דווקא בנגב. השומרון אינו זקוק להשקעה ממשלתית, כיוון שלחץ האוכלוסייה המתרבה בשפלה המרכזית הוא גורם רב עוצמה להתפתחותו, ללא מימון ממשלתי. חבל בנימין ואזור יהודה הם הפריפריה של ירושלים, וירושלים היא בירת ישראל. אבל הנגב מצוי בסיכון של קריעה מן המדינה היהודית בשל ההשתלטות הערבית על מרחביו. ממשלת ישראל משיבה את הנגב אל המדינה היהודית, פשוטו כמשמעו, בכל האמצעים העומדים לרשות הריבון, ועומדים במבחן בג"ץ. ורק עוד דבר אחד חסר לי בתמונה המעודדת. הימורים. כן, הימורים. לאס וגאס, חוף השמש, מונקו, עוד מקומות רבים הבנויים על תיירות ההימורים. מצפה רמון, על גדת המכתש המהמם והגדול בעולם, יכולה להיות מתחם ההימורים שימשוך את הישראלים, ואת אירופה, ורוסיה, לבילוי הנפוץ ביותר והרווחי ביותר בעולם. בנוכחות שמש אינסופית, אנרגיה אינסופית הנאספת מן השמש, והבידוד הזוהר של העיר הקטנה, אפשר וצריך להקים את בירת ההימורים החוקיים. גם החלטה בעניין זה היא ברמה הממשלתית, ופוליטית מקומית אין סיבה שלא לקבל אותה, ולתת לשוק החופשי יד חופשית. הנגב יהיה פורח, והזקן, הטמון ליד המדרשיה עתירת התינוקות שבה אני מבקר לא מעט, כבר שמח.