האמור לעיל היא תפישה מערבית, ובאותה נשימה אפשר להציג את הבניינים ההרוסים בעזה או את אלפי משאיות החמלה המועברים לרצועה באדיבות מדינת ישראל, ומה חבל שטרם לחימה לא מפסיקים את המשלוחים הפסקה תמידית ולא לעת המלחמה, הפסקה ולא דחייה.
למשלם המיסים הישראלי יש מעמד לומר את דברו בנושא זה, והוא אומר זאת בקול ענות חלושה. ניצחנו, ואף על-פי כן - כנופיות הטרור ניצחו. כל עוד כנופיות הטרור לא ייפגעו לפי אמות המידה שלהן, ולפי הקריטריונים שלהן - הן יוכלו לטעון, בצדק ובהיגיון מבחינתן, לניצחון על מדינת ישראל.
מה שדרוש כדי לגרום לניצחון לפי אמות המידה שלנו וגם לניצחון על-פי אמות המידה של כנופיות הטרור, זה להבין את שפתם, ולגרום לכך שעל-פי מה שהם חושבים, הם יפסידו. דבר זה טרם נעשה וחשיבה זו טרם ננקטה.
עד שלא נשכיל להבין זאת, ננצח - אך גם כנופיות הטרור ינצחו, וימנפו ניצחונן הצבאי בהישגים פוליטיים על חשבון מדינת ישראל הננגסת כל הזמן מכל הבחינות. לא לילד הזה התפללנו במלחמת צוק איתן.
ההשפלה הגברית של פחדני הטרור, המסתייעים בילדים כדי לעבור את הכביש - ויורים מתוך ריכוזי אוכלוסייה מפוחדת ומבוהלת - טרם נעשתה. הכיוון הנדרש להשלמת ההשפלה הוא הפצת התמונה הבודדה של הטרוריסטים הערומים והיחפים, הישובים במרוכז על האדמה נכנעים לצה"ל, והפצת תמונות דומות נוספות שימחישו את מורך הלב, הבריחה מהמערכה, הפחדנות הגברית והכניעה של כנופיות הטרור.
כל מה שכואב לטרוריסטים צריך לעשות בפרהסיה, לעיני כל, מול המצלמות ותוך הפצה מתאימה. אבחון מה שכואב צריך להיות עניינם של מומחים ולא של פוליטיקאים שסבורים בטעות כי הרג אנשים - ואפילו לוחמים - או הפצצת בניינים (שישוקמו על חשבון מי שהפציץ) - כואב שם.
בנוסף, כל דיבור על שלום משדר חולשה וכניעה, וכל איפוק מתפרש כהתקפלות ומעניק ניצחון לטרור. כל משא-ומתן ישיר או עקיף מתפרש כהכרה בטרור וכהצדקת דרכו, אף כעידודו.
יש להקשיב למה ששומעים ולהיות ערניים אל מול התמונות סביבנו. יש להאזין בריכוז ולהביט נכוחה אל המראות של רצח עם הנעשה סביבנו, תוך שתיקת העולם ועידודו באמצעות תשלומי עתק לכנופיות הטרור, כולל תשלומים של משלם המיסים הישראלי המסייע לשיקום הטרור בעזה, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים, כאילו זה באמת המצב.
זה לא מסובך מדי.
עושים את זה כמה ממנהיגי הימין, שעדיין לא קובעים את סדר היום המדיני.
