ההודעה הראשונה שקרה למצב החדש - בין ישראל לדרום פלשתין, "הפסקת אש ארוכה", היא אולי ההודעה ששיקפה במשפט אחד את המצב האמיתי השורר בין מדינת ישראל למדינות ערב ולפלשתינים, במשך כשישים ושש שנה. מי שיטען כי פה ושם היו תקופות של "שלום" (אפילו עם ירדן ומצרים...) פשוט יעשה צחוק מעצמו.
את המצב הזה עברו באירופה עד לפני כשישים שנה, כמעט כל מדינות היבשת הזו. במצב הזה נמצאו בעבר מדינות בחצי האי הודו סין. את המצב הזה חוו בספרד ואירלנד. את המצב הזה חשו שכנותיה ואזרחיה כאחד של דרום אפריקה עד לפני 20 שנה. אבל כולם יצאו מהמצב הזה לשלום. גרמנים, צרפתים, ספרדים, איטלקים, הונגרים, פולנים, בולגרים ורומנים משתמשים באותו דרכון ובאותה מטבע, למרות שרק לפני כשבעים שנה כל אחד מהם שפך את דם רעהו כמים.
האפרטהייד מוגר ברודזיה ובדרום אפריקה, ולמרות הפחדים הלבנים הרי שהמיעוט השחור אינו מבשל אף לבן בסיר בשרי. סין העממית, רוסיה וארה"ב סוחרות בשוק קפיטליסטי מתפתח למרות שבסין העממית עדיין קוראים לעצמם קומוניסטים. יפן כבר לא מאיימת על רוסיה והטרור הטרוצקיסטי נרגע במרכז ובדרום אמריקה. חכו מעט בסבלנות וגם עירק, סוריה ולבנון יחזרו לקדמותן. אבל מה שעובר ועבר על ישראל - פלשתין ימשיך לקדוח עם "הפסקות אש" ארוכות. וכל זאת מדוע?
אני אדם דתי ואני מאמין לכל מילה שכתובה בתורה. אני מציץ באתר זה ובאתרים אחרים וחיוך של עיוות וכאב עולה על שפתי. כל הכותבים הדתיים והחרדים לייט ולא לייט כותבים בעצם ימים אלה פרפראזות וגיבובי דמיון על כל פרשה ובפרשה בתורה העולה בשבועות האחרונים אבל איש מהם אינו מעיז להביא את הפשט הפשוט של השבועות האחרונים בפרשיות ספר "דברים" - הספר החמישי בתורה, המכיל את סיכום המצוות והצוויים שנצטווינו כבני ישראל.
אלה הן הפרשות הכותבות בשחור על גבי לבן כי ארץ ישראל תינתן לעם ישראל על-פי תורת ישראל בלבד. אלה הפרשיות שבהן מובא השכר של המצוות והעונש של העבירות, ובמיוחד מבהירות הפרשיות הללו כי התנאי לרווחה, לחיים ללא גלות ובמיוחד לשלום בארץ הקודש הוא בשמירת המצוות, ובלעדיהם, חס ושלום, נאמר בנביא "ומלאה הארץ חמס".
בפרשיות הללו נאמר כי אי-שמירת המצוות תשלח בנו גויים שיכונו ואחר כך תבוא הגלות. אבל הכותבים הדתיים באתרים ובעיתונים השונים ממלאים את תפקידו של צדקיהו בן כנענה, נביא השקר של אחאב: לפאר את שלטונם של אלה שהתורה מצווה להתרחק מהם, ועוד לנבא להם הצלחה בקרב הכולל ובכל המערכות גם יחד, למרות שאלה הם המחטיאים את ישראל בכל תועבות הגויים שיהושע בן נון הורישם.
כיהודי דתי ברור לי, עם הרבה כאב, כי שלום לא ייכון כאן כאשר "שר הפנים" פותח את שערי ארץ הקודש לכל התועבות הנוכרים על צאצאיהם החורגים. שלום מקראי לא יכול לחול עלינו כאשר פרות הבשן בכנסת המינים מתחרות ביניהן מי תקלל יותר את השכינה ומי מהן תהיה האנטי דתית הגדולה ביותר. שום שלום (שזהו שמו של הקב"ה...) לא ייכון כל עוד ההתבוללות פושעת בארץ הקודש בחסות ובתנופת "חוק השבות" המקבץ אלינו גם כאלה שהערב רב של מצרים היה לעומתם צדיק הצדיקים. ורק תפילותיהם של מי שנותר מבני ישראל - בארץ ובעולם, וקשור עדיין ל"ישראל סבא" שהן מספקות לנו את אותה "הפסקת אש ארוכה" שבלעדיה כבר מזמן היו עולות עלינו חיות טרף של ממש, כמו שעלה הערוב על המצרים.
לפני כחודש שהיתי בעיר הקטנה גייסהד שבצפון אנגליה (על-ידי ניו קאסל). היה זה יום ראשון שרבי, באזור שבדרך כלל גם בקיץ הוא קריר וממוזג. זה לא הפריע שבשעת ערב מוקדמת התקבצו שם כל היהודים החרדים - על טפם וזקניהם, והתאספו בבנין אירועים מקומי, ובמשך שעה ארוכה קראו תהילים להצלת נפשות ישראל מהצרות שהכפירה הביאה עלינו. לא דיברו שם על פוליטיקה, לא קיללו שם את הערבים וגם לא הזכירו שם את החוטאים והפושעים. כל הנאספים ביקשו רק רחמים מהקב"ה על עם ישראל. הם לא ביקשו צבא חזק, הם לא בקשו מדינה חזקה, הם לא בקשו עושר והצלחה כלכלית אלא הם רק בקשו את החיים ולא את המוות, את הברכה ולא את הקללה.
היה זה קהל של אברכים בעיר שתשעים אחוז מהגברים בה הם לומדי תורה בלבד! בזכות האנשים הללו ובזכות רבים כמותם - בבני ברק, בירושלים, בצפת, באלעד, במודיעין עילית, בבית שמש, בפתח תקוה, ברחובות, בחיפה, בניו-יורק, בליקווד, בטורונטו, במונטריאול, בלונדון, במנצ'סטר, בציריך, בפריס, באנטוורפן, במקסיקו סיטי, בבואנוס איירס, בסן פאולו, במלבורן, ביוהנסבורג ובשאר רחבי הגלובוס, הגענו שוב ל"הפסקת אש ארוכה" כמו שהייתה כבר לאחר מלחמת 1948, כמו שהייתה לאחר מלחמת ששת הימים, כמו שהייתה לאחר מלחמות סיני ויום הכיפורים, כמו שהייתה לאחר מלחמות לבנון לדורותיהן וכמו שהייתה לאחר מלחמת ההתשה ושאר המלחמות באש"ף ובחמאס.
אני יודע שדברי נשמעים מאוד מקוממים אבל לצערי הרב אלה בנתיים הן העובדות האמיתיות שמשקפות את המצב העובדתי בין 1948 להיום ולא שאר הדמיונות וההזיות של כל ה"פרשנים" וה"חוזים" לדורותיהם, מימין וגם משמאל. לא במקרה אנחנו חוזרים שוב ושוב על המשפט הקובע כי "תורת משה תורת אמת".
אבל גם מי שרוצה להמשיל לחלום על "דרך הטבע" מבלי לרצות להבין כי רק עם ישראל חויב על עקרון של שלום וירושת ארצו בתמורה לקיום מצוות, חייב לראות את המציאות המורה כי סכסוכים פוליטיים עקובים מדם מסתיימים בכל העולם ב"דרך הטבע" ולבסוף בא השלום ורק בארצנו הקטנטונת השלום אינו נראה באופק למרות כל לגיון הזרים שהובא לכאן כדי למגר את הערבים.
ומנגד, הרי שאין מדינה בעולם שבפחות משבעים שנה היגרו ממנה כל כך הרבה אזרחים ובאחוזים גבוהים ומדהימים. העם בישראל הוא אומנם עייף מזמן ממלחמות אך מנגד הרי שההשלמה עם ה"מצב הקיים" של "הפסקת אש ארוכה בלבד", הפך למצב של חיים ושל דרך נורמטיבית שהפנימה את ה"ערך" הלא מוערך של "על חרבך תחיה".
ולכן מה הפלא שבמדינה כזו השמאל הוא מניף הדגל של המיליטאריזם הקיצוני ושל הגיוס בכוח לצבא, ואילו הימין הוא נושא הדגל של הבאת ההומוסכסואליים ו"בני זוגם" לארץ הקודש. זה מה שנקרא "הפוך על הפוך"...
