אמת פשוטה

נפגשתי השבוע עם רואה חשבון העוסק בהערכות שווי, ושאלתי כיצד מעריכים את שוויה של חברת הזנק. הוא השיב, שמציבים אבני דרך תחומות בזמן ומנתחים מה יקרה לחברה אם תעמוד או לא תעמוד בכל אחת מהן. הלוואי שבנימין נתניהו היה מנהל בצורה הזאת את צוק איתן. יותר ויותר מתברר, שהייתה למבצע מטרה אסטרטגית אמורפית – "להשיב את השקט" – אבל לא הייתה לו אסטרטגיה. לא היה ברור כיצד משיגים את היעד הזה, ובוודאי שלא היו תוכניות חלופיות למקרה שיחלפו כך וכך ימים והוא לא יושג. מובן שכתוצאה מכך גם הטקטיקה משתנה בלי הרף: לפגוע במשגרי הרקטות, להרוס את המנהרות, לחסל את ראשי חמאס. האמת הפשוטה היא, שנתניהו ומשה יעלון (ואולי גם בני גנץ) ידעו איך נכנסים למבצע הזה, אבל לא חשבו כיצד לנהל אותו בתרחישים מתחלפים ולא חשבו כיצד יוצאים ממנו. "תחשקו שפתיים", "חוויה מחשלת" ו"עמידה איתנה" אינם תחליף לטקטיקה ובוודאי שאינם כסות להעדר אסטרטגיה.

כאשר דאעש טובח ביזידים, זה לא מאבק פוליטי; זו מלחמת דת. כאשר אל-קאעידה תוקף את ניו-יורק, זה לא מאבק פוליטי; זו מלחמת דת. וגם כאשר חמאס וחיזבאללה תוקפים את ישראל, זה לא מאבק פוליטי; זו מלחמת דת. את האמת הפשוטה הזו כדאי שנבין אנחנו, לפני שאנחנו מנסים להכניס אותה לראשו של העולם. חמאס, חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי – כולם רואים את קיומה של ישראל כבלתי אפשרי מבחינה תיאולוגית, ולכן מלחמתם נגדנו היא מלחמת חורמה. הם יהיו מוכנים לכל היותר להגיע להפסקות אש טקטיות, לצורך התעצמות נוספת. הם לעולם לא יכירו בזכותנו לחיות פה. לא בגבולות 1967 ולא בגבולות 1947 ולא בגבולות 1917. כמה ממנהיגי העולם מתחילים להבין את מה שעושה דאעש, ואז יש סיכוי שיבינו את מה שעושים חמאס וחיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי. אני לא בונה על כך שברק אובמה וממשלו יבינו; לפי עקומת הלמידה שלהם, זה יקח במקרה הטוב עוד עשר שנים. עד אז, אנחנו צריכים כאמור להפנים בעצמנו עם מי יש לנו עסק, ואז להסביר את זה לאנשים בעלי ראשים פתוחים ועיניים פקוחות.

מאחר שהכל יחסי, אזי ביחס לחאלד משעל – אבו מאזן נראה מתון; וביחס למוחמד דף – מרואן ברגותי הוא איש שוחר שלום. אבל כאמור, הכל יחסי. אבו מאזן הוא מכחיש שואה שרוצה שישראל תיעלם בשלב זה או אחר, ברגותי הוא רוצח סדרתי שטני. העובדות מלמדות, שאי-אפשר להגיע להסדר עם הפלשתינים. המינימום שהם מוכנים לקבל הוא הרבה יותר מהמקסימום שאנחנו מוכנים לתת: זכות השיבה, ירושלים, גירוש יהודים, איום טילים על נתב"ג ועל גוש-דן. האמת הפשוטה היא, שאין פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני, ודאי לא בטווח הנראה לעין. מה שאפשר לעשות הוא לנהל אותו, לדעת לחיות איתו, להגיע להבנות קטנות ומקומיות. ושלא יפחידו אותנו עם השד הדמוגרפי; הילודה יורדת בקרב הפלשתינים ועולה בקרב הישראלים, וגם האנטישמיות משחקת לטובתנו כפי שנראה בהמשך. ככל שנקדים להבין את האמת הזאת, כך ייטב לנו.

ליאיר לפיד שלום. אין זה סוד שהידע שלך בכלכלה שואף לאפס, ודומה שהנכונות שלך ללמוד ולהקשיב למומחים דומה לזו של ברק אובמה בענייני המזרח התיכון. ובכל זאת, גם אתה חייב להבין אמת פשוטה: תקציב המדינה הנוכחי לא יכול לספוג את מחירו של מבצע צוק איתן. לא את העלויות הצבאיות, לא את הנזקים בעוטף עזה, לא את הפגיעה האנושה בתיירות, לא את הירידה החדה בקניות. עודפי המיסים שנוצרו מתחילת השנה ייעלמו כלא היו – ולו רק בשל הצניחה בפעילות הכלכלית בחודשיים האחרונים. משמעות הדבר היא כפולה. ראשית, אל תבטיח לנו שלא יעלו מיסים, משום שגם אחרי הקיצוץ הרוחבי שאתה מתכנן והעלאת יעד הגרעון (דהיינו: פגיעה בשירותים כיום והגדלת החוב לעתיד), לא יהיו לך מספיק מקורות לכיסוי כל הצרכים. שנית, כדאי שתנצל את ההזדמנות ותרד מהעץ של מע"מ אפס אחוז לדירות, שרק ייצור חור של עוד כמה מיליארדים. כל המומחים מתנגדים לתוכנית הזאת, חברי הכנסת לא רוצים אותה, וכל מה שהשגת עד עכשיו היה מתן סנוקרת אדירה לנדל"ן ולענפים הנלווים. כאמור, מר לפיד, יש אמיתות פשוטות וברורות, שאפילו אתה צריך להפנים.

"הלכה היא: בידוע שעשו שונא ליעקב", אמרו חז"ל. ומדוע השתמשו במילה "הלכה"? – לומר לך: כשם שההלכה היא נצחית, כך שנאת הגויים ליהודים היא נצחית. לכל היותר משתנים התירוצים ומתחלפות השיטות, אבל בבסיס – היא כאן אלפי שנים והיא תישאר כאן, ובכלל לא משנה מה נעשה או לא נעשה. מנהיגים יהודים באירופה מדברים על כך שהמצב כיום הוא הגרוע ביותר מאז ערב מלחמת העולם השנייה. אבל הם מתעלמים מאמת פשוטה אחת: אז לא הייתה מדינה יהודית, היום יש. אז לא היה פתרון, היום יש. תיכבדו ותעלו ארצה. לא צריך להתחיל למנות פה את מעלותיה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ומתקדמת. הממשלה והארגונים היהודיים צריכים לנצל ללא בושה את גל האנטישמיות ולהזכיר ליהודי הגולה היכן ביתם האמיתי היחיד. ותארו לעצמכם מה תעשה לנו עלייה של מאות אלפי יהודים מוכשרים, משכילים ובעלי אמצעים.

במעבר חד לפתיחת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה. אמת פשוטה: החינוך הוא הבסיס היחיד לקיומנו פה, הוא הערבות היחידה להמשך קיומנו פה. משמח מאוד לזכות במדליות אולימפיות, אבל לא זה מה שיעשה את ההבדל בינינו לבין שכנינו. נחמד מאוד לנצח באירוויזיון, אבל לא זה מה שיתן לנו יתרון בשווקים ובעסקים. נעים מאוד לקבל את האוסקר, אבל לא זה מה שיסגור את הפערים המתרחבים בחברה הישראלית. חינוך מודרני, מותאם למאה ה-21, עם שימוש בעזרים שיש בכל בית, עם יהדות וישראליות, עם מבט לצרכים האמיתיים של הילדים – זה מה שאנחנו צריכים. הידע מצוי היום בקצה האצבעות, פשוטו כמשמעו: בחיבור שבין המקלדת למסך. לכן צריך לנצל את שעות הלימודים כדי להטמיע ערכים, שיטות למידה וחשיבה יוצרת. לא עוד דחיסה של נתונים ודקלום של טקסטים, אלא הדרכה כיצד לעשות את השימוש הטוב ביותר – כאדם, כיהודי/כערבי וכישראלי – בשפע העצום של המידע העומד לרשותנו.