על-רקע המלחמה נגד החמאס בעזה, התקשורת מוצפת בגל של מאמרים ושידורים, שבהם העיתונאים ייעצו, פירשו וביקרו את הדרג הצבאי והמדיני על מהלכי המלחמה ועל החלטותיהם.
מדובר בקבוצת עיתונאים מוכרים ומפורסמים, המשוכנעים שיודעים הם טוב יותר מכל שאר המנהיגים והמומחים, כיצד יש לנהל מלחמה ולנצח, וכיצד להשיג שביתת נשק ואפילו שלום. שמותיהם של עיתונאים אלה, שהפכו עצמם למנהיגים ומצביאים מוכרים בציבור.
"התלמידים" של קלאוזביץ וקיסינג'ר
דבריהם ומאמריהם כפי שהתפרסו, מלאי התנשאות וביטחון עצמי של הפגנת כביכול ידע אסטרטגי וניסיון רב בניהול טקטי של מלחמה בזירה הפלשתינית והמוסלמית האזורית. דבריהם משופעים בארסנל של דברי ביקורת על ההנהגה הצבאית והמדינית.
הם משוכנעים שיש להם את ההבנה האסטרטגית לניהול מלחמה כמו לקארל פון קלאוזביץ, ויש להם גם את התבונה לניהול מהלכים מדיניים לסיום מלחמה כמו לקיסינג'ר. הם רואים עצמם כמומחים באסטרטגיה, בטקטיקה ובדיפלומטיה. לו היו מתיעצים איתם, התמונה הצבאית והמדינית הייתה טובה יותר לדעתם.
עיתונאים שרואים עצמם חלופה מנהיגותית
חבורת העיתונאים המדוברת, המוכרת לכולם, אימצה לעצמה את הפילוסופיה האומרת כי המלחמה והשלום חשובים מכדי להשאירם בידי הגנרלים והפוליטיקאים! מסקנה זו שלהם לקוחה מאמירותיהם של קלאוזביץ (האסטרטג) וקלמנסו (המדינאי).
"מפלגת התקשורת" רוצה להדיח הממשלה ולנהל המדינה
קבוצת העיתונאים המדוברת הם פוליטיקאים שרואים עצמם כ"רשות הפוסקת" מעל למחוקקת ולשופטת. לדעתם ה
ממשלה ובראשה נתניהו נכשלו במלחמה ובשלום. עיתונאים אלה, מצויים בכל מערכות התקשורת, יש ביניהם חילוקי דעות אישיים, פוליטיים ומקצועיים, אבל יש להם "אחדות מטרה" קולקטיבית משותפת, להפיל את הממשלה הלאומנית ימנית ולהמליך ממשלה שמאלנית "מתקדמת". סיסמתה היא "הכו בנתניהו והצילו את השלום ואת פלשתין".
- הם מאמינים שהשלום יגיע אם ניתן תקווה לחמאס ומדינה לעבאס.
- הם תומכים בממשלת האחדות והפיוס הפלשתינית.
- הם סבורים שניתן "להמליך" את אבו-מאזן על עזה והחמאס.
- הם מאשימים את נתניהו וממשלתו בהכשלת שיחות השלום.
- הם משוכנעים שניתן לפרז את החמאס מנשקו בתמורה לשיקום.
- הם מנהלים ג'יהאד פוליטי תקשורתי אנטי ממשלתי, באמצעות מסע מלאכותי של יאוש ודמורליזציה, כדי להתסיס את דעת הקהל נגד הממשלה על-פי הסיסמה הקומוניסטית "מה שיותר רע יותר טוב" להפלת הממשלה (המהפכה).