רבות נכתב על השאיפה המשפטית הגדולה שבתורתנו הקדושה - "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (שופטים טז, כ), אך נשאלת השאלה: היכן נמצאת השאיפה המשפטית לאמת? במילים אחרות, מדוע אין בתורתנו משפט מקביל: אמת אמת תרדוף?
למעשה שאלתי זו מכוונת לעובדה שלמראית עין נראה שמערכת המשפט התורנית אינה סימטרית. למה הכוונה? במסכת סנהדרין כתוב שבדיני נפשות אין מחזירים לחובה אלא לזכות. במילים אחרות, כאשר אדם יוצא מבית הדין והוא חייב, ואחד אומר שיש לו ללמד עליו זכות, עורכים לו משפט חוזר ע"פ הפסוק בתורה "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל-תַּהֲרֹג" (שמות כג, ז) מכיוון שהוא נקי מעוון. אך אם אדם יוצא זכאי ואחר אומר שיש ללמד עליו חובה, אין עורכים לו משפט חוזר ע"פ הכלל "וְצַדִּיק אַל-תַּהֲרֹג", כי מי שיצא צדיק בדינו, אף על-פי שאינו נקי, אין הורגים אותו.
ההלכה הזו קשה, ומדוע? כי למעשה, מערכת המשפט בדיני נפשות לפחות אינה סימטרית. מטרתה אינה רדיפת האמת אלא רדיפת מטרה אחרת שכנראה נמצאת ע"פ חז"ל מעל האמת. מה יכולה להיות אותה מטרת התורה - מעבר לאמת? התשובה אולי נמצאת בברכה ה-י"א שבשמונה עשרה - "הָשִיבָה שׁוֹפְטֵנוּ כְּבָרִאשוֹנָה...וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵנוּ בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה...מֶלֶך אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". כלומר: ה' מעדיף צדק, חסד, רחמים וצדקה לפני משפט. ומאחורי ההלכה שכביכול מאפשרת את התחמקותו של הזכאי החייב מגזר דינו "האמיתי", יש את אמונתנו שאת הצדק שלא נעשה ע"י בית הדין של מטה יתקן הקב"ה בדרכו שלו - אם בעולם הזה ואם בעולם הבא.
מן ההלכה שתיארנו פה יצא לעולם המערבי רעיון סיכון כפול - קרי, שאין לשפוט אדם פעמיים במשפט פלילי על אותן האשמות. אך מקצת מן המדינות הלכו רחוק יותר מן התורה, כמו ארה"ב שבתיקון החמישי לחוקתה ביטלה כל משפט חוזר במשפטים פליליים, ללא קשר לתוצאות המשפט הראשון, וגם ללא התייחסות כלל לגילוי מידע חדש ומכריע. בניגוד לארה"ב, רבות מן המדינות המערביות אכן שמו את האמת בראש מעיינם. בצרפת החוק דומה להלכתנו כך שאדם שהורשע זכאי לבקש משפט חוזר, אך אדם שזוכה, אחרי אחרון הערערים בתיקו, אין פוגעים בו בסיכון כפול. בהולנד, בסקוטלנד, בבריטניה כאשר ישנן ראיות חדשות, פותחים משפט חוזר כי במדינות הללו השגת האמת ע"י בית המשפט נחשב ליעדו העליון של הדין.
יש לציין שמדינת ישראל של ימינו, שבדרך כלל אינה ידועה כמתחשבת במיוחד בתורתנו הקדושה בבניית מערכת המשפט, גם פה לא הלכה בעקבות ההלכה, אלא אימצה למעשה את "ההלכה האמריקנית" וקבעה בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי כך: "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן".
לסיכום, אנו רואים שרוב מדינות העולם המערבי - או שקבעו שאין מקום למשפט פלילי חוזר בשום תנאי שהוא - או שקבעו שכאשר ישנו מידע חדש וקריטי לקביעת האמת, פוסלים את רעיון פסילת הסיכון הכפול, וקובעים שחקר האמת דורש משפט חוזר. רק תורתנו הקדושה הכריעה שהחמלה דוחה את האמת - כאשר אדם יצא זכאי אין לחייבו במשפט חוזר כי אנו סומכים על העובדה שהקב"ה יושב בקרב השופטים כשופט-שותף והוא יתקן את הטעויות של הדיינים בדרכיו שלו.
כרחמנים בני אברהם אבינו וכענווים בני משה רבינו. אנו מאמינים לדברי הנביא "כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיה נה, ט).
