לפני זמן לא רב ידענו כי ברצועת-עזה יש "קצת פחות ממיליון" תושבים. כיום יש "קצת פחות משני מיליון". לא ירחק היום ויהיו שם "קצת פחות משלושה מיליון" אח"כ ארבעה מיליון וכן הלאה וכן הלאה כל זאת בשטח קטן של בערך 40 ק"מ אורך ו- 6-12 ק"מ רוחב.
בגלל ההתנהגות הרצחנית של תושבי הרצועה, ויש לומר זאת על האוכלוסייה כולה משום שהיא בחרה בחמאס כנציגה באופן דמוקרטי והיא תומכת בו גם כיום, הרצועה נתונה בהסגר והפכה להיות בית סוהר אחד גדול. התוצאה הצפויה, פיצוץ אוכלוסין שבוא יבוא. השאלה על מי ייפול אותו פיצוץ אוכלוסין. קרוב לוודאי שעלינו ולא על מצרים. משום מה
ישראל מוצאת עצמה אחראית לפתרון בעיות הומניטריות ברצועה, אפילו תוך כדי ירי מהרצועה על ישראל. אסור לישראל לשים את הרצועה במצור כדי להכניעה ואילו מצרים יכולה לסגור את גבולה כאוות נפשה. פועל יוצא הוא שכאשר יבוא אותו פיצוץ אוכלוסין את הכתובת לפתרון יחפשו בישראל ולא במקום אחר.
ארבעה גבולות לרצועה. זה בכיוון מצרים סגור ומסוגר כיום, אין מעבר אוכלוסין וכמעט אין מעבר סחורות. מדינת חמסטאן הרוויחה זאת ביושר לאור תמיכתה באחים המוסלמים כנגד השלטון הנוכחי במצרים. עם זאת קשה להימנע מהחשד שהמצרים רוצים בהזדמנות זו גם לפגוע בנו כדי לסבך אותנו בדאגה לרצועה למרות שברור שהאוכלוסייה ברצועה היא האויב שלנו. העובדה שאין יוצא מהרצועה דרך מצרים מעלה גם את החשד שמצרים מקווה שפיצוץ האוכלוסין אכן יתחולל ושהוא ייפול עלינו. ההיגיון אומר שאילו מצרים הייתה רוצה להחליש את מדינת חמסטאן הייתה מאפשרת הגירה המונית החוצה מהרצועה בעוד שהיא מונעת זאת. יש יסוד למחשבה שכיום רבים היו שמחים לעזוב את הרצועה. העובדה שמצרים מונעת זאת אומרת דרשני.
הגבול השני הוא עם מדינת ישראל, השלישי הוא בים והרביעי הוא באוויר. ישראל שולטת בשלושתם. בתחשב בעוינות של אוכלוסייה ברצועה ולמעשה גם של האוכלוסייה המוסלמית ביהודה ושומרון, ולאור הפעילות הפוליטית כנגד ישראל של ראש הראשות הפלשתינית, אבו-מאזן, יש לישראל אינטרס מובהק שלא לקשר בין שתי האוכלוסיות ע"י "מעבר בטוח" שיחצה את ישראל. מסיבות ביטחוניות ישראל חייבת לשלוט גם בגבול הימי והאווירי ולכן כרגע מונעת הקמת נמל-ימי ושדה-תעופה ברצועה. מכאן שרצועת-עזה מסוגרת בכל גבולותיה.
מצד שני לישראל אינטרס מובהק למצוא דרך לשחרור הלחץ כדי למנוע את אותו פיצוץ אוכלוסין. נמל-ימי ושדה-תעופה (בפיקוח ישראלי) היו מהווים את השסתום לשחרור הלחץ והיו עוזרים בפתרון הבעיה. כאן ניתן לאמץ את התוכנית של השר ישראל כץ שהציע להקים הן את הנמל והן את שדה-התעופה בצורה מבודדת בתוך הים ובלבד ששני המתקנים האלה יהיו בפיקוח ישראלי. על-מנת שפיקוח ישראלי יהיה מובן מאליו ולא תוצאה של הסכם שניתן לשינוי או להפרה, על מתקנים אלה להימצא במים הטריטוריאליים של ישראל (ליד הגבול הימי עם הרצועה) כאשר גשר אחד מקשר אותם לרצועת-עזה וגשר שני לחוף הישראלי.
לישראל ניסיון עשיר של העברת סחורות וגם אנשים לרצועה בצורה מאובטחת, ניסיון שנרכש במעברי הגבול לרצועה. ניתן לאמץ שיטות אלה ולהתאימם למתקנים שיוקמו בים, הן בנמל הימי והן בשדה-התעופה. מתקנים אלה יסייעו גם לכלכלה ברצועת-עזה אבל לא יהפכו אותה לסינגפור. יש מי שמפנטז כי עזה תהפוך לסינגפור, אולם לשם כך יש להחליף את האוכלוסייה ואת המנהיגות שלה. סינגפור איננה רוצה להשתלט על מלזיה השכנה, היא מפתחת משק עצמאי חזק, דורשת הרבה מתושבי המדינה ולא מתבססת על תרומות ונדבות. לחמאס קיצור דרך אל העושר: ניקח ליהודים את מה שיש להם. לו גרנו במדבר באוהלים והיינו רוכבים על גמלים או חמורים ייתכן שהחמאס היה מחפש דרך אחרת לפתרון בעיות הפלשתינים, אבל ישראל מדינה עשירה והחמדנות מעבירה אותם על דעתם.
נמל-ימי ושדה-תעופה עבור רצועת-עזה, בתחום ישראל ובפיקוח ישראלי, ישרתו את האינטרסים הכלכליים של תושבי הרצועה אבל גם את של ישראל ולכן יש להקימם.
