פתאום מתברר לנו שנשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה, האיש הדעתן וזחוח הדעת, הוא די מבולבל ונראה - בכל הכבוד הראוי - שהוא אפילו לא מאופס ולא מחובר למה שקורה בשטח. למרות הדעות הנחרצות שידע אובמה להביע, במהלך מלחמת עזה, בה גילה הוא דעתו, כי יש להפסיק, לאלתר, המצור הימי על עזה, כמו-גם לאפשר פתיחת המעברים ופתיחת נמל ימי, מתגלה פתאום המפקד העליון של צבא ארצות הברית כאיש מבולבל ולא מאופס, לחלוטין, בכל הקשור להתנהלותה הצבאית, הפוליטית והמדינית של ארצות הברית, באשר למדינה האיסלאמית, המונהגת בידי ארגון דאעש.
לקראת סופו של השבוע האחרון, פורסמה התבטאות תמוהה - זאת בלשון המעטה בלבד - של הנשיא אובמה, נוכח הביקורת נגדו על כך שארצות הברית לא נערכה - מראש ומבעוד מועד - לקראת הסכנה של השתלטות המדינה האיסלאמית על שטחיהן של עירק, לבנון, סוריה ומדינות נוספות. אובמה כינס מסיבת עיתונאים, בה הודיע הוא מה הם ציפיותיה של ארצות הברית, בכל הקשור לתקיפה עתידית של צבא ארצות הברית מטרות של דאעש, בשטח סוריה, תוך שהוא מודה - באותה מסיבת עיתונאים - כי "אין לנו כרגע אסטרטגיה", כדי להתמודד עם הארגון האיסלאמיסטי הקיצוני המתקדם במסע כיבושיו במזרח התיכון. נוכח הביקורת הקשה שנמתחה על ההתבטאות המגומגמת, המבולבלת וחסרת האיפוס, לחלוטין, של אובמה, מיהרו בכירים בבית הלבן - בניסיון "לכבות האש", תוך שהם "הסבירו" לכלי התקשורת, כי "אובמה התכוון להיעדר תוכנית פעולה ספציפית נגד לוחמי דאעש, בשטח סוריה ולא נגד הארגון בכללותו".
ברק אובמה הולך, מסתמן ומצטייר, לקראת תום המחצית הראשונה של כהונתו השנייה, כמנהיג אמריקני כושל, הגורם לבידודה המדיני, הפוליטי, כמו הצבאי של ארצות הברית, כאשר כל זאת אינו נתמך בכל אידיאולוגיה בדלנית שהיא, המצדיקה בידוד בלתי ברור ובלתי מועיל - בעליל - זה לארצות הברית, המאבדת, אט אט, מעמדה כמעצמה שדבר וחצי דבר, אינו מתרחש, ללא הסכמתה, על פני הגלובוס.
בניגוד לנשיא האמריקני, וודרו וילסון, שלא התבייש להצהיר - ברבים - על מדיניותו הבדלנית, הרי אובמה, פוסח על שני הסעיפים, מצד אחד מצהיר הוא על מעורבות, כמעט טוטלית, של ארצות הברית, בכל נקודה על פני הגלובוס ומאידך-גיסא, נוקט הוא במדיניות בדלנית, תמוהה - תמוהה עד למאוד מאוד, בכל הקשור למלחמתה של ארצות הברית, בהתפשטותה הצבאית של המדינה האיסלאמית ותמיכתה - כמי שכפאה שד - בכורדים המותקפים בידי אנשי ארגון דאעש. וודרו וילסון, לפחות היה נאמן להצהרותיו ובעקבות הצהרות אלה -
שלא בטוח שהועילו למעמדה הפוליטי של ארצות הברית, באותן שנים - נכשל הוא בהכנסתה של ארצות הברית כחברה, בחבר הלאומים, והיא נשארה מחוץ לחבר הלאומים.
ארצות הברית נכנסה - אותם ימים - לעידן חדש של בדלנות בהתאם לרוח דוקטרינת מונרו. בתקופתו, הרי הניצחון הרפובליקני בבחירות של 1920 סתם את הגולל סופית על אישרור חוזה ורסאי, וארצות הברית חתמה במקומו על הסכם שלום נפרד עם גרמניה.
ברק חוסיין אובמה אינו, בכל הכבוד הראוי, וודרו וילסון ואין לו כל שאיפות להיות כזה. עם זאת, המצב הפוליטי של המאה ה-21, אינו מאפשר לארצות הברית להישאר זמן רב מחוץ לזירה הפוליטית ואם תאבד היא את מקומה ומיקומה כמעצמת על, יתפסו את מקומה - עד מהרה ועל נקלה - מדינות חזקות, לא פחות ממנה, דוגמת גרמניה, יפן, כאשר רוסיה כבר אינה "סופרת אותה", לחלוטין.
האמת צריכה להיאמר, כמו-גם להיכתב, רוסיה ואוקראינה, מצויות במצב של מלחמה, כבר מזה כמה חודשים, אולם קולה של ארצות הברית של אמריקה, ארה"ב של אובמה, אינו נשמע, כלל וכלל, בכל הקשור להתנהלותה של מלחמה זו. קרוב ל-4,000 רוסים נלחמים על אדמה אוקראינית ורוסיה - בפועל ולמעשה - פלשה לדרום אוקראינה, בנוסף לעובדה שהיא סיבכה, זה מכבר, את חצי האי קרים לשטחה והפכה סיפוח זה לעובדה מוגמרת.
בנאומו של נשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה, הכיר נשיא ארצות הברית בכך שרוסיה "אחראית" לאירועים המלחמתיים האחרונים המתרחשים על אדמת אוקראינה, אולם הוא הגדיר אירועים אלה, "המשך של מה שראינו זה חודשים". החולשה האירופית, כמו-גם החולשה האמריקנית, שאפשר לכנות אותה בקלות רבה, כנרפות של ממש אל מול העוצמה הפוליטית שמפגינה ומגלה רוסיה, גרמה לכך שמנהיגים אירופאים ואמריקנים, כאחד, מכנים את הפלישה הרוסית הבוטה, לשטחה של אוקראינה, במילה המרוככת - "פשיטה".
אולם לא רק ברוסיה ובסוריה מתגלה ארצות הברית של אמריקה כמשענת קנה רצוץ. חלק מיועציו של נשיא ארצות הברית, טענו בפני אובמה, כי לא ניתן להחליש את דאעש גם ללא תקיפת לוחמיו, בתוככי עומק שטחיה של סוריה. אובמה, לא דחה אפשרות זו, אבל ציין, כי אם יחליט על הרחבת הפעילות הצבאית באזור, הרי הוא יוועץ - קודם לכן - עם הקונגרס. וזאת לדעת, הקונגרס צפוי להתכנס, לאחר פגרה ממושכת, אך ורק בתחילת חודש זה. אובמה ספג מהלומה, לפני כשנה, בידי הקונגרס, לאחר שהוא ביקש לתקוף את משטר אסעד בשל שימוש בנשק כימי, אולם מיוזמתו זו של אובמה, לא נתממשה, לאחר שגובש הסכם בינלאומי, לפיו התחייבה סוריה להשמיד הנשק הכימי שברשותה.
בנימין נתניהו נפגש לא מכבר עם משלחת של וועדת השירותים המזויינים של בית הנבחרים האמריקני ואמר לנוכחים, כי "רק עכשיו שלוחה של אל-קאעידה ברמת הגולן חטפה עשרות כוחות של האו"ם. עלינו לנקוט עמדה משותפת כדי להביס אותם", תוך שהוא מוסיף ואומר לנוכחים "יש לנו אויבים משותפים, טרוריסטים מהאיסלאם הקיצוני שהם חסרי מעצורים המוציאים להורג אנשים ומשליטים טרור".
מאז רציחתו של העיתונאי האמריקני, ג'יימס פולי, בדרך של עריפת ראשו, מול מצלמות, בידי ארגון דאעש, נראה כי הטירוריסטים האיסלאמיסטים, אינם "סופרים ממטר" את האמריקנים, בכלל ואינם רואים בארצות הברית של אמריקה, מעצמה המאיימת על הקמת החליפות החדשה, שאותה טורחים הם, להקים - יום יום ושעה שעה. גם העובדה שהאמריקנים מסתפקים בהצנחת ציוד צבאי, מזון וציוד רפואי, מוכיחה - יותר מאשר על מעורבותה האפשרית של ארצות הברית, על רפיסותה של ארצות הברית ועל אי-רצונה להיות מעורבת בסכסוכים איזוריים, היכולים לדרוש הקזת דם מרובה מחייליה, כפי שאירעו דברים, במלחמת עירק. אם לא תתעשת ארצות הברית של אמריקה ואם לא יתפוס ברק אובמה את המושכות בידיו, כמנהיגו של העולם החופשי, תאבד ארצות הברית של אמריקה את מעמדה כמעצמת על, שיש לה עוד השפעה על נקודה זו או אחרת, על פני הגלובוס.