קוראים לזה 'פסיכוזה'. לפתע משתגעים כולם - מהפובליציסטים, הפרשנים, הסופרים החשובים, הפוליטיקאים, הגנרלים בדימוס, האקדמאים - כולם כמובן מן השמאל - ועד לקריינית ולקיבוצניק מעוטף עזה. כולם נפלו שבי בקסמן של שתי מילים: "אופק מדיני". אפילו ראש ה
ממשלה, במסיבת העיתונאים המסכמת את "צוק איתן", מנה בין הישגי המבצע את ה"אופק המדיני", ובכך העלה את הפסיכוזה לגבהים משיחיים. נתניהו החדש של 'שתי המדינות', נתניהו הרואה מפה את אשר לא ראה משם, נתניהו הממורכז, שיש לו היום דיבור עם
ציפי לבני יותר מאשר עם אנשי מפלגתו, נתניהו ההולך על מפץ פוליטי סטייל שרון, הוא - על כפיו יביא את האופק המדיני להגשמת החלום הרטוב - מדינה פלשתינית בארץ ישראל.
מעניין, שבכל המהומה הגדולה הזאת איש לא שאל, מה הוא בעצם 'האופק' הזה, ואיך בדיוק הוא יביא את הגאולה? ננסה לבדוק. שני האלמנטים החדשים שעליהם מסתמכים הוזי 'האופק המדיני' הם התהפוכות במזרח התיכון ומבצע 'צוק איתן', ואלה גם היסודות שהזכיר ראש הממשלה במסיבת העיתונאים המסכמת.
הבה נבחן אותם מקרוב.
מלך סעודיה, בהתבטאות נדירה, הזהיר את השגרירים הזרים מפני סכנתה של דאעש לא רק לארצות האיזור, כי אם גם לאירופה ואח"כ לאמריקה. ואכן, התמונה מסביב היא אפוקליפטית: מדינת לוב איננה עוד. שבטים, חמולות וכנופיות מחלקים ביניהם את מה שנשאר ממנה. במצרים, העם מפולג ודיקטטורה צבאית מונעת מלחמת אזרחים. בסוריה מלחמת הכל בכל, והלבנון בלתי נשלט. ובמה שהייתה מדינת עירק, חרב האיסלאם עושה שמות.
בגדול, עומדים זה מול זה שני מחנות, שניהם אלימים, שניהם אינם יודעים מה זו דמוקרטיה, שניהם שונאי ישראל ודוחפים למדינה פלשתינית כדי להשמיד בעזרתה את המדינה היהודית. אולם, הם חלוקים ביניהם בטקטיקה: אלה מכריזים על מטרתם הסופית בכל פה, ואלה דוגלים בתורת השלבים: תחילה ירושלים ויהודה ושומרון ואח"כ היתר. הראשונים נחשבים "קיצונים" והאחרונים - "מתונים". הקרויים "מתונים" מצדדים בקיום המשטרים הקיימים, מדינות-לאום במעטפת מדינית מודרנית - הלא הם מצרים, סעודיה, ירדן וארצות המפרץ, ואלו ה'קיצונים' מנסים לפוצץ את המסגרות המדיניות הקיימות ולשוב אל הדפוסים המדיניים של ימי הביניים. וגם זאת: ה'קיצונים' - אל-קאעידה, חמאס, ג'בהת-אל-נוסרה, דאעש ואחרים - מפעילים טרור ומאיימים על המשטרים המתונים בו-זמנית גם ע"י חתירה טרוריסטית מבפנים וגם במתקפות חזיתיות של צבא מול צבא.
כל זה, בעוד הפטרון הגדול, ארצות הברית, שהכתיב כאן את כללי המשחק כמעט 70 שנה, הולך ונמוג ומשאיר את המקומיים - "לבד". ובהיותם שליטים רודנים, הם אינם בטוחים גם בצבאות שלהם. בחרדתם, הם רואים תמונות מעברם הקדום, של פרשים פראים ואכזרים, מניפי חרבות ארוכים, המגיחים מן המדבר ובשטף דהירתם מחריבים וכובשים מדינות וממלכות אדירות, מפרס ועד לב צרפת. במצוקתם, הם מביטים מסביב ותרים אחרי צבא אחד, חזק ומודרני, שאפשר לסמוך עליו שישמש כנקודת כובד וכמשענת מרכזית לכל 'מתוני' האזור. כך, מי שנהגו בו כבמצורע, מוצא את עצמו לפתע מחוזר, אם כי רק בחדרי חדרים.
לנו אין סיבה שלא לשתף פעולה, שכן האויב הוא באמת משותף. עם זאת, ברור לחלוטין מי כאן זקוק למי, מי הנותן ומי המקבל. לו היינו עם נורמאלי, הימין הוא שהיה דורש מן הממשלה לחלץ מן הירדנים, הסעודים וגם מן המצרים - תמורה שיש בה משום קידום האינטרס הציוני שלנו, למשל - אופק מדיני ביהודה ושומרון! זאת במיוחד, הואיל ועם 'המתונים' נמנית גם הרשות הפלשתינית של מחמוד עבאס, אשר עוד יותר מכל היתר חיה ונושמת רק הודות לחסותו של צה"ל. בלעדנו, לא היה לפתח, בעל הפה הגדול, שום סיכוי מול החמאס!
רק במוסד לחולי נפש ניתן אולי למצוא מישהו שיבקש ממך שאתה תגן עליו ואתה גם תשלם בשביל זה. אולם זו בדיוק היא משמעות 'האופק המדיני' לפי גרסת השמאל: "תמורת" זה שנציל את מועדון 'המתונים' מאבדון, אנחנו נדרשים לשלם להם כ"דמי חבר" את בירתנו ואת לב ארצנו.
גם האופק הנשקף לשמאל מחורבות סג'עייה עומד על ראשו. החמאס ביים ניצחון, וניצחון כזה אנו מאחלים לכל יתר שונאינו. אולם החמאס גם לא חוסל, וזאת משום שהשלישייה המובילה, בחוכמתה, לא שעתה להפצרות השמאל לכבוש את הרצועה כדי לתתה לפתח. יוצא, שהחמאס עדיין שולט ברצועה, וביד רמה. פורמלית, יש ממשלה משותפת לרמאללה ולעזה, ממשלת עבאס-חמאס, וזה כביכול הבסיס למדינה הפלשתינית האחת, שאין לה סיכוי כל עוד יש פיצול ופילוג בין "הגדה" לרצועה.
ועתה, ממה נפשכם: הלא איחוד על בסיס של חצי חמאס נפסל ע"י נתניהו למו"מ עוד לפני 'צוק איתן'. האם הרקטות והמנהרות והקורבנות שהפילו, זה מה שמכשיר עכשיו את אותו האיחוד לקבל מאיתנו את ירושלים? זה - 'האופק המדיני'? ובמקרה הטוב ביותר, שהכל יישאר כפי שהיה לפני האיחוד - הפתח ברמאללה והחמאס בעזה - מה קרה? מה התחדש? היכן כאן האופק החדש?
הסלט שעושה השמאל, המערבב את המהומה במזרח התיכון עם ההצגה המקומית בעזה, גם הוא אינו "עושה שכל". מה הקשר? וכי בגלל זה שנסרב להתאבד ולעשות מן השומרון כן-שילוח של רקטות ופצמ"רים, סעודיה וירדן יסרבו לאפשר לנו להצילן?
לפי ערוץ 7 נתניהו דורש ממחמוד עבאס שייפרד מן החמאס כתנאי לחידוש "התהליך המדיני". דברים של טעם, לשם שינוי.
אם כן, השמאל יצטרך לחפש לו אופק אחר, מנטרה חדשה.
