מאמר זה מתמקד בהשתלשלות העניינים האחרונה במשפט זדורוב, בה הודיעה הפרקליטות, כי היא מסכימה, "לפנים משורת הדין", שמנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, יעיד בסיבוב נוסף של השלמות למשפט. לצורך שלמות התמונה, תוצג להלן רשימה (חלקית) של הראיות המפלילות את זדורוב, ולעומתן כאלה המעלות ספק באשמתו.
ראשית יש להזכיר, כי תאיר ראדה נרצחה בתוך תא שרותים בבית הספר "נופי גולן" בקצרין בו למדה, ושברצח הואשם והורשע רומן זדורוב, שביום הרצח עבד כפועל שיפוצים בבית הספר. הראיות המפלילות את זדורוב הן:
1. העובדה שהעיד שלאחר הרצח זרק את המכנסיים שלבש באותו יום בנימוק שהרגיש שהם צרים עליו.
2. העובדה שאשתו סיפרה כי מספר שעות לאחר הרצח, ולאחר שיחה טלפונית עם מעבידו שאמר לו שלא יגיע מחר לבית הספר, אמר לה זדורוב שמישהי נפלה בשרותים של בית הספר, בשעה שהמעביד טען שלא אמר לזדורוב שתאיר ראדה נרצחה בשרותים.
3. העובדה שכתמי דם על מכנסיה של תאיר ראדה זוהו בוודאות כמעט מוחלטת כעקבות נעליו של זדורוב על-ידי המומחה המשטרתי, רפ"ק ירון שור.
4. העובדה שזדורוב הודה ברצח ואף שחזר אותו.
הראיות המעלות ספק באשמתו של זדורוב הן:
1. העובדה שמתמליל חקירתו מסתבר שכלל לא ידע שתאיר ראדה נרצחה בתוך תא שרותים, וחשב שהיא נרצחה בחדר השרותים מחוץ לתאים המצויים בו.
2. העובדה שהמומחה המוביל בעולם לעקבות נעליים, ויליאם בודזיאק, העיד בשלב משלים של המשפט כי לדעתו כתמי הדם על מכנסיה של תאיר ראדה כלל אינם עקבות נעליים, שלא לדבר על יכולת זיהויים ככתמי דם שנגרמו על-ידי נעליים מסוימות (בית המשפט המחוזי דחה עדות זו).
3. העובדה שבתא השרותים בו נרצחה תאיר ראדה נמצאו עקבות נעליים טבולות בדם שזוהו ככאלה שאינן שייכות לזדורוב, ומכאן הוודאות שבין שעת הרצח לבין שעת גילוי הגופה שהה אדם אחר בתוך תא השרותים - אולי הרוצח האמיתי.
4. העובדה שלאחר שזדורוב הודה לראשונה כי רצח, באוזניו של מדובב ששהה איתו בתא המעצר, אמר המדובב: "זאת אומרת? הייתי צודק בתיאוריה שלי?... אתה זוכר? אני הראיתי לך כאן (לוקח קנקן ומראה שיסוף על הקנקן)". (הציטוט מתוך פסק הדין). מסתבר אפוא שלפני ההודאה השתדל המדובב לשכנע את זדורוב שהוא אכן רצח את תאיר ראדה אך לקה בשכחה, ואף הראה לו כיצד בוצע הרצח.
ועתה הגיע המשפט לשלב חדש, המתמקד בסוג הסכין בו נרצחה ראדה. בהודאתו מסר זדורוב כי ביצע את הרצח באמצעות סכין יפני שהיה ברשותו, ואילו במהלך המשפט העיד מטעם ההגנה סגן-ניצב אלכס פלג מהמחלקה לזיהוי פלילי, שהסכין בו בוצע הרצח הוא בעל להב משונן ולא סכין יפני שלהבו חלק. לאחר שניתן פסק הדין, בו דחה ההרכב בראשות הנשיא יצחק כהן את עדותו של פלג בנימוק שהוא איננו פתולוג, ביקשו סנגוריו של זדורוב מבית המשפט העליון להתיר את מתן עדותה של פתולוגית, ד"ר מאיה פורמן, שגם לדעתה הרצח בוצע באמצעות סכין בעל להב משונן. בקשה זו נתקבלה, ופורמן העידה בהליך משלים של המשפט בפני בית המשפט המחוזי.
במהלך עדותה של פורמן היא ציינה כי קוגל, המכהן כיום כראש המכון לרפואה משפטית, מסכים לחוות דעתה לפיה הרצח בוצע בסכין בעל להב משונן. התביעה ערערה על דבריה אלה של פורמן, והציגה ראייה המוכיחה לטענתה כי קוגל איננו חולק על קביעת הפתולוג מטעמה, ד"ר קונסטנטין זייצב, לפיה ייתכן שהרצח בוצע באמצעות סכין בעל להב חלק. לאור חילוקי דעות אלה, ולפני שניתן פסק הדין בהליך המשלים, ביקשו הסנגורים לזמן לעדות את קוגל, אך בקשתם נדחתה על-ידי השופט כהן שכתב בהחלטת הדחייה: "והרי ממה נפשך? אם תומך ד"ר קוגל בחוות דעתה של ד"ר פורמן-רזניק, הרי עדותה הישירה וחוות דעתה בפנינו ואין בכך צורך".
אילו בפסק הדין בהליך המשלים דחה בית המשפט את חוות דעתה של פורמן כשנימק זאת בחוסר מקצועיותה ובהיותה רופאה משפטית צעירה וחסרת ניסיון. בהתייחסו להחלטתו הקודמת בה דחה את בקשתם של הסנגורים להביא את קוגל להעיד במשפט, כתב בית המשפט: "לא ראינו מקום לעריכת 'מקצה שיפורים' על-ידי ההגנה. ההגנה היא שבחרה להניח בפני בית המשפט חוות דעת של רופאה משפטית צעירה ולא של מומחה אחר ושיקוליה עימה".
יש לשים לב לכך שמהחלטתו הראשונה של בית המשפט משתמע שאין כל חשיבות לזהותו של מגיש חוות הדעת, אלא לתוכנה של חוות דעת זו, ואילו בהחלטתו השנייה הוא דחה את חוות הדעת בנימוק שמי שנתנה אותה היא רופאה משפטית צעירה וחסרת ניסיון.
יש לשים לב גם לכך שמההחלטה השנייה מסתבר שכשסנגוריו של נאשם ברצח טועים במהלך המשפט, אין כל צורך לאפשר להם לבצע "מקצה שיפורים", גם אם ייתכן שמקצה השיפורים יוכיח שהנאשם אינו הרוצח.
ובכך לא נסתיים הסיפור, כי לפני שניתן פסק הדין בהליך המשלים, בחרה ועדת מכרזים בפורמן לעמוד בראש היחידה לרפואה משפטית במכון לרפואה משפטית, שמנהלו כיום הוא כאמור קוגל, שהיה שותפה של ד"ר פורמן במכון פרטי לרפואה משפטית. לאחר מתן פסק הדין התנגדה הפרקליטות לקבלתה של פורמן לעבודה במכון, בנימוק שחוות דעתו השלילית של בית המשפט עליה מוכיחה כי אין לה את הכישורים המתאימים למלא תפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית, והנושא נדון עתה בבית הדין לעבודה.
במאמר מוסגר אציין, שעד עתה טרם הצלחתי להבין מי הסמיך את פרקליטות המדינה להתערב במינויים בשרות המדינה הנעשים משיקולים מקצועיים, כאשר ועדת מכרזים בחרה במועמדת שמעולם לא הורשעה בכל עבירה. אבל עובדה היא שהנושא אכן נדון בבית הדין לעבודה.
בעת הדיון בבית הדין לעבודה העיד קוגל, כי גם לדעתו בוצע הרצח בסכין בעל להב משונן, וסיפר שכתב תצהיר אותו עמד להגיש לבית הדין, והעביר אותו לעיון הפרקליטות. קוגל העיד, כי הפרקליטות ערכה שינויים בתצהיר, שהוא סירב לחתום על התצהיר המתוקן, והגיש הן את הנוסח המקורי והן את הנוסח המתוקן לבית הדין. מדיווחים בעיתונות מסתבר, שהפרקליטות טוענת שבסמכותה לשנות תצהירים של עובדי מדינה, כיוון שאסור לעובדי מדינה להגיש תצהירים הנוגדים את עמדת מעסיקתם, הלא היא המדינה.
כיוון שבכל משפט פלילי התובעת היא המדינה, המיוצגת על-ידי הפרקליטות, מסתבר שלדעתה של הפרקליטות על עובדי המכון לרפואה משפטית להציג בכל משפט פלילי אך ורק את עמדת התובעת, הלא היא המדינה, ולא את ממצאיהם מביצוע עבודתם המקצועית. ומי שטוען שמדינת ישראל נתונה לשלטון עריצות של מערכת המשפט, ימצא בעמדה זו חיזוק משמעותי לטענתו.
בעקבות הדיון זה בבית הדין לעבודה ביקשו סנגוריו של זדורוב מבית המשפט העליון לזמן את קוגל להעיד בהליך נוסף (שני) של המשפט, ובתשובת הפרקליטות נכתב, כי "לפנים משורת הדין" היא איננה מתנגדת לבקשה. בסופו של דבר, שכרון הכוח של הפרקליטות, שמתקבל הרושם שהחליטה לנקום בפורמן על שהעזה כאדם פרטי להביע דעה מקצועית הנוגדת את עמדת התביעה, ואולי אף רצתה להרתיע עדים מומחים מטעם הסנגוריה, עשוי להוביל לכך שבמשפט יישמע גם קוגל, למרות שהמחוזי דחה את בקשת הסנגוריה לאפשר לו להעיד.
לסיכום: בהחלט ייתכן שבקשר למשפט זדורוב, יסתבר שבסופו של דבר כרתה הפרקליטות את הבור לעצמה, אבל התנהגותה החמורה בפרשת מינויה של פורמן חורגת מחשיבותו של משפט זה. יש לקוות שיימצאו חברי כנסת שאינם יראים מפני כוחה של הפרקליטות, ואינם נרתעים מהשמועות על התמחותה של הפרקליטות בתפירת תיקים לאישי ציבור שאינם סרים למרותה, ויעמידו את אנשי הפרקליטות במקומם, כעובדי המדינה ולא כשליטיה.
