מה הם חשבו לעצמם?

ליתר דיוק: מה לעזאזל הם חשבו לעצמם? אהוד ברק וגבי אשכנזי, שר הביטחון והרמטכ"ל, מקדישים שעות וימים למאבקים אישיים, להכפשות, לאיסוף חומר, לזריקת בוץ – וכל זה על חשבון בטחון המדינה. האם שניהם כל כך מטומטמים, עד שלא הבינו איזה נזק הם גורמים? או שמא שניהם כל כך פושעים, עד שלא היה אכפת להם איזה נזק הם גורמים? או שמא שניהם כל כך אגו-מניאקים, עד שכל אחד מהם היה בטוח שהוא ורק הוא חיוני לבטחון המדינה? ומה לעזאזל חשב לעצמו בנימין נתניהו? האם הוא ידע מה קורה, וחשב שאפשר לתת למצב הזה להימשך? או שהוא ידע מה קורה, אבל לא היה לו מספיק אומץ כדי להתעמת עם ברק ו/או עם אשכנזי? או שהוא היה עיוור לחלוטין למתרחש בצמרת הגבוהה ביותר של מערכת הביטחון? המון שאלות מטרידות, ששום משפט פלילי ושום דוח של מבקר המדינה לא יתנו עליהן את התשובות. ולחשוב שאלו האנשים שבידיהם היה/נותר גורלנו.

תהרגו אותי אם אני מבין מה שר האוצר חושב לעצמו. שהוא, חסר כל השכלה כלכלית וכל ניסיון עסקי וכל עבר פרלמנטרי, יודע יותר טוב מהמומחים? שהוא מבין יותר מאשר אנשי משרדו? שההבנה שלו במקרו-כלכלה גדולה מזו של נגידת בנק ישראל? שההבנה שלו בתחום הנדל"ן גדולה מזו של הקבלנים? כבר היו לנו שרי אוצר שהתעמתו עם נגידים, פקידים ובעלי עניין. אבל גם אם הם לא היו כלכלנים, היו להם לפחות תכונות אחרות שאפשרו להם להתעמת. חלקם היו בעלי ניסיון בכנסת, אחרים באו עם השכלה אקדמית מרחיבת-דעת, היו ביניהם משפטנים, כמה מהם הביאו הרבה ניסיון מיניסטריאלי, לאחדים היה ניסיון ניהולי. לפיד הוא הראשון שאין לו אף אחת מהתכונות הללו. זה יכול להיות יתרון של חשיבה מחוץ לקופסה, אבל לא כאשר הולכים עם הראש בקיר. הדבר בולט מאוד בעקשנות של לפיד על מע"מ אפס לדירות, וגם בעימות שלו עם קרנית פלוג בנוגע למימון מבצע צוק איתן. ולא שכחנו את מי שנושא באחריות למינוי ההזוי והמופרך הזה, על כל הנזקים שהוא גרם ועוד יגרום לכלכלת ישראל: בנימין נתניהו.

מאז שעלה לאוויר בינואר 2002, ערוץ 10 עושה שני דברים בהתמדה ראויה לציון: צבירת הפסדים ואי עמידה במחויבויות. המכרז בו זכו יוסי מימן, ארנון מילצ'ן ורון לאודר כלל פרטים ברורים מאוד על הפקות מקור, סוגה עילית, שידורים מירושלים, תשלום דמי זיכיון למדינה ועוד. במשך כמעט 13 שנים, הערוץ הזה לא עמד באותן מחויבויות וקיבל אין-ספור דחיות. משמעות הדבר היא, שהערוץ גם לא שילם כסף למדינה – דהיינו לכם ולי – וגם לא נתן תעסוקה ליוצרים ישראלים אלא בעיקר לתוכניות ריאליטי רדודות, למכבי תל אביב ולסדרות זרות. מה חשבו לעצמם בעליו ומנהליו? שהם יוכלו להפר בריש גלי ולאורך שנים התחייבויות חוזיות שנטלו על עצמם? אם זה מה שהם חשבו – אז הם צדקו. בניגוד לטענות השקריות לפיהן ממשלת נתניהו רודפת את הערוץ בשל תחקיריו על העומד בראשה, הממשלה הזאת מאפשרת לו להמשיך ולפעול תוך צפצוף ארוך וקולני על החוק. השבוע שוב עלה גורלו של הערוץ על סדר היום, לנוכח הצעת החוק לפיה קשת ורשת יתחילו לשדר בנפרד כבר באפריל הבא. שוב מזהירים ראשי הערוץ מפני סגירתו ויצירת מונופול של ערוץ 2 (טענה מגוחכת כאשר מדובר כאמור על שני זכיינים שיתחרו זה בזה). ואני אומר: שייסגר. אם אין הצדקה כלכלית לקיומו, אם אין רמה נאותה לשידוריו ובעיקר אם הוא שם פס על כולנו – נסתדר טוב יותר בלעדיו.

השופטת יעל וילנר דחתה בשבוע שעבר עוד תביעה בעקבות פרשת רמדיה, לאחר שקבעה שהעובדות שבבסיסה היו כוזבות: התינוק לא ניזון רק מהפורמולה הצמחית הקטלנית והליקויים הגופניים הופיעו שנים לאחר מכן. אמרתי "עוד תביעה", משום שאין זו הפעם הראשונה שזה קורה. קצת אחורה בזמן ניזכר בתביעה של דייגים בקישון, שנדחתה לאחר שהתברר שחלקם בכלל לא דגו בנחל המזוהם, וחלקם עשו זאת שנים לפני שהחל הזיהום. פסקי דין כאלו, במיוחד בתחום הנזיקין, הם כמעט עניין של יום-יום. ואז אני תוהה: מה הם חשבו לעצמם? הם – התובעים ובאי-כוחם. התובעים שידעו שטענותיהם חסרות יסוד, ועורכי דינם שהגישו את התביעות בכל זאת. הם חשבו שהנתבעים ייבהלו וישלמו? הם חשבו שבית המשפט לא ישים לב? באמת שאני לא תופס את זה. מה שכן ברור לי הוא, שעל תובעים כאלו צריך להטיל הוצאות כבדות, ובעורכי דינם ראוי לטפל משמעתית.

עוה"ד חגי אולמן ושלום גולדבלט התמנו כנאמנים לחברת הבנייה צ.לנדאו, אבל לא סיפרו לשופט איתן אורנשטיין שלמשרדיהם יש קשרים עם החברה, בעל מניות בה ואחד מנושיה. גם כאשר החל המידע להתגלות, ציין אורנשטיין בהחלטתו להדיח את השניים, הם מסרו אותו לבית המשפט טיפין-טיפין, ולא בצורה מלאה ומסודרת כפי שהיו צריכים לעשות. אורנשטיין אומר שאין הוא מטיל דופי באולמן ובגולדבלט, אבל זה בדיוק מה שהוא עושה – או שלפחות היה חייב לעשות. מה הם חשבו לעצמם? שדברים כאלו לא יתגלו? שניגוד עניינים איננו בעיה? שהכללים לא חלים עליהם? ואותי מטרידה עוד עובדה: אולמן היה ונותר אחד הנאמנים לקונצרן אי.די.בי, עסק הרבה יותר גדול ומשמעותי מאשר לנדאו. האם אין מקום לחשוד כעת בגילוי הנאות שלו בפרט וביושרתו בכלל גם בתיק זה?

אוסקר גרסיה היה מאמן מכבי תל אביב בכדורגל בעונת 2012/13, הוביל אותה לאליפות אך עזב במפתיע ומונה למאמן ברייטון מליגת-המשנה באנגליה. במאי השנה התפטר גרסיה, חזר למכבי תל אביב, נכשל בניסיון להעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות ובליגה האירופית, וב-26.8.14 התפטר. הנימוק שלו: מבצע "צוק איתן". שבוע לאחר מכן מונה גרסיה למאמן ווטפורד, שוב מליגת-המשנה באנגליה. אלו העובדות. מה גרסיה חשב לעצמו? שאנחנו עד כדי כך מטומטמים? שנאמין שהוא התפטר רק בגלל המצב הביטחוני, ודרך נס – תוך שבוע הייתה לו משרה באנגליה? ומה חשב לעצמו בעלי הקבוצה, מיץ' גולדהאר? שמי שירק עליו פעם אחת לא יעשה את זה פעם שנייה? אם כך מתנהלת הקבוצה שמתיימרת להיות הכי קרובה לניהול אירופי, ברור למה ההישגים של הכדורגל שלנו הם בקושי אסיאתיים.