שוב התנגדות מנהיג חמאס ח'אלד משעל נאם במשך שעה וחצי בדוחה בירת קטר על "הניצחון של חמאס" במלחמה. כשהגיע תורם של העיתונאים לשאול, קם עיתונאי ערבי ושאל בזו הלשון:
"בעוד חודש יחל מו"מ. אם ישראל תסרב להיענות לדרישותיך בדבר הקמה של שדה תעופה ונמל, מה תעשה? איך תשיג במו"מ מה שלא השגת באש?".
"נלך להתנגדות (מוקאוומה)".
"אבל ניסיתם את ההתנגדות בירי טילים במשך 51 יום ולא הישגתם את מה שדרשתם", העיתונאי לא הרפה.
משעל לא ידע מה לענות והמשיך לגמגם: "המוקאוומה היא אמונתנו ודרכנו".
משעל בנאומו התפאר בהישג שהשיג חמאס במלחמה, והוא הרחבת תחום הדיג. האומנם הישג זה שווה למעלה מ-2000 הרוגים, 11 אלף פצועים וכל ההרס והחורבן? האם לא היה אפשר להשיג אותו בהבנה ובדרכי שלום?
אוהבים את המוות מניין שאבו ארגוני הטרור הפלשתיניים את תורת קידוש המוות?
הם מתייחסים למות הנהרגים בפעולות הטרור שהם מבצעים כאל אירוע מרנין את הלב. יש אפילו משפחות המסרבות להתאבל על מות בניהם, ובמקום סוכת אבלים, הן מקימות סוכת שמחות ומחלקים דברי מתיקה.
על כך אומר הסופר הסעודי עבדאללה חמיד אלדין ("אל-חיאת" 9.8.14):
"בליבו של כל טרוריסט קיים זלזול בחייו ובחיי האנשים החפים מפשע שאת חייהם הוא גודע. אלה הנוהגים כך הם פושעים בלבוש דתי, אך זהו לבוש מזויף.
"הקוראן מלמד אותנו כי המלחמה וההרג שנואים עלינו. אך בניגוד לקוראן, עוסקים מנהיגי הטרור בשטיפת מוחות ובהטפות גם באמצעות השתלטותם על תוכניות הלימוד".
הסופר הסעודי מוסיף: "קחו למשל את הבעיה הפלשתינית. אף אחד אינו מתעניין בפיגור, בעוני ובאבטלה הפושים בקרב 300 מיליון ערבים, בעוד שישראל היא המדינה המתקדמת... ומדוע סובלים מיליוני ערבים מהזנחה קשה? משום שהבעיה המרכזית בעיניהם היא פלשתין, ולכן בעיניהם יש למות למען פלשתין ולא לחיות למענה ולמען עמה.
"מדוע נכשלים הפלשתינים במימוש הישגים וקידמה כמו ישראל? מדוע אין אנשי עסקים ומנהיגים חיוביים מנהלים את הבעיה הפלשתינית? מדוע במקומם שולטים מְשַגְּרֵי הטילים ותומכי משמר המהפכה האירני, אלזרקאווי ו
סדאם חוסיין? מדוע מפקיד העם הפלשתיני את גורלו בידי חמאס וג'יהאד וגדודי אל-קסאם? מדוע הופכת ישראל משכן לאוניברסיטאות הטובות ביותר, בעוד שעזה הופכת למעוזם של ארגוני טרור רצחניים? מדוע דווקא המוות הופך מקודש ולא היצירה, ההמצאה והשגשוג הכלכלי?
"לוחם אפגני איימן צברי פרג' שנאם נגד הרוסים כותב בזכרונותיו כי האפגנים אינם אוהבים את המוות, אך הלוחמים הערביים מקדשים את המוות. האפגנים נדהמו מכך ומיהרו לתקן את דרכם.
"אנו הערבים טרוריסטים, חיילים שיודעים לציית אך לא לחשוב, יודעים לשנוא אך לא לאהוב, יודעים איך למות, אך לא איך לחיות".
דאעש, מניין באת "אפילו אם נצליח לגרש את דאעש מעירק ומסוריה, יקשה עלינו לגרשו מראשינו. כי דאעש לא ירד מן השמים ואין הוא יציר כפיהן של ישראל או אמריקה. הוא נולד מעצם תרבותנו - תוצר "האחים המוסלמים". כך כותב הסופר האלג'ירי חמיד זנאז ("אלערב" 26.8.14) וממשיך:
"טועים הטוענים כי דאעש הוא תולדה של קיפוח ועוני. זהו פירוש מרקסיסטי עלוב...התופעה לא תיעלם עם היעלמות העוני, והיא גם אינה תוצאה של תבוסותינו מפני ישראל. שכן, 'האחים המוסלמים' קמו לפני הקמת המדינה העברית, והם שמילאו את ראשו של הערבי בתפיסות עוינות לערכים האנושיים המודרניים שמבודדים אותנו מן הרציונליזם האנושי. הם אלה המפארים ואוהבים את המוות ומזלזלים בחיים שאוהב הזולת. הם אלה הדוחפים את הג'יהאדיסטים לבצע פשעים.
"האם לא הגיע הזמן לבחון את קיומנו החברתי-תרבותי, לתקן את תוכניות הלימודים ואת החינוך שניתן במסגדים?"
הנשיא כאחד העם גם בארמון הנשיא במצרים אין חשמל. נשיא מצרים עבד אלפתאח א-סיסי הורה לשר האנרגיה המצרי ד"ר מוחמד שאכרי לנתק את ארמון הנשיאות מזרם החשמל לזמן מה כל יום, כאות של סולידריות והזדהות עם המוני העם הסובלים מניתוק זרם-החשמל מדי פעם. השר ניסה להתנגד, אבל בסופו של דבר לא הייתה לו ברירה אלא לבצע את ההוראה הנשיאותית.
מצרים סובלת ממשבר אנרגיה חמור, ואספקת החשמל תלויה ביבוא גז ונפט, לאחר שצומצמה התפוקה ממקורות הגז המקומיים.
