הדחליל של הליכוד

מאבקי הכוח בש"ס - כולל האפשרות לפתיחת מפלגה עצמאית בראשות ח"כ אלי ישי ופטרונו אד הוק (הרב שלמה עמר), אינם עניין מיוחד ומפתיע. מאז חזרתו של אריה דרעי לש"ס הכל היה צפוי וכך גם הפילוג האפשרי. אבל כדי שאחד כמו אלי ישי יפרוש ויפתח מפלגה עצמאית בעידן שאחוז החסימה רק עולה, הרי שהיה צריך לעמוד מאחורי המהלך גוף גדול ופטרוני שאיתו אלי ישי - עם הרב עמר, יתפוס אומץ לצאת נגד ש"ס, נגד משפחת יוסף ונגד קהל אוהדי השטח שכבר הוכיחו לאלי ישי כי לא לו נתונה אהדתם אלא לאריה דרעי. הכוח הזה - העומד איתן כצוק מאחורי ישי - עמר, שמו מפלגת הליכוד. ההיסטוריה של אהבה ובמיוחד שנאה בין הליכוד לש"ס, רצופה בדיוק כשלושים שנה, מאז הקמת ש"ס. כשקמה ש"ס - על חשבון קולות אגו"י, המפד"ל, הליכוד ותמ"י המנוחה, הרי שבליכוד האמינו שקמה עוד מפלגת לווין חברתית-עדתית שבנושאים הפוליטיים והמדיניים היא תהיה חלק מגוש הימין ואם לאוו היא תעלם כתמ"י של אהרון אבו חצירה. אבל עד מהרה גילו בליכוד הלבן והחילוני (שרוב מצביעיו היו אז דווקא מבני עדות המזרח המסורתיים...) כי ש"ס איננה תמ"י וכי המפלגה החדשה נעה במסלול תורתי-חרדי ופחות במסלול ה"חברתי - עדתי". עד היום עדיין לא מבינים אנשי ה"מחקר האקדמאי" למה לא נעלמה ש"ס כמו שנעלמו למשל ה"פנתרים השחורים", ה"אוהלים" ותמ"י. אי-הבנה הזו נובעת מחוסר רצון חילוני להכיר כי התחברות ליהדות דרך התורה (ולא דרך איזו "מסורת" ערטילאית...) הופכת כל יחיד ו/או גוף מאוגד לעצמאי מדרכי הגויים והחילוניים כאחד. עד היום החילוניים אינם רוצים לקבל אמיתות זו משום שאז הם יאלצו להודות כי התורה והדת הם הנצח והעיקר. אבל עם השנים נאלצו החילוניים לחיות עם קיומה של ש"ס ועם גדילת המחנה החרדי - הן מילודה אך הן מבעלי תשובה. החיים המשותפים עם המציאות החדשה הם כמובן מן השפה לחוץ - מצד החילוניים, אך במישור המפלגתי דווקא לליכוד קשה יותר לחיות עם קיומה של ש"ס מאשר זה קורה למפלגות השמאל, או אפילו לכיפות הסרוגות. ומדוע? מאז הקמת ש"ס - ובעיקר מאז פנייתה לדרך עצמאית, הבינו בליכוד כי הם ורק הם הפכו למפסידנים הגדולים ביותר מהמהלך העצמאי הזה. מאגר קולות השפע של שומרי המצוות בקרב בני עדות המזרח כבר לא היה עוד מונח בכיסם כבימים עברו. הקולות שהעלו את הליכוד לשלטון בשנת 1977 עברו לש"ס וזו החלה לסחור איתם גם עם השמאל כמו בימי ממשלת רבין השנייה ובהסכם אוסלו. לא במקרה תיק דרעי נפתח מימין, על-ידי שר משטרה מטעם הליכוד (רוני מילוא) תחת ממשלת יצחק שמיר, הימני בכל ראשי הממשלות שהיו עד היום במדינת ישראל. כשדרעי החל להסתבך ועד שנפל לכלא ו"זכה" לגלות פוליטית למעלה מעשור הרי שבליכוד שמחו על כך לא מעט. הכיוון העצמאי של ש"ס נקטע ואילו המנהיג החדש של ש"ס (אלי ישי) היה איש ימין מחוספס שלא הגיע ממחצבת התורה אלא דמה יותר לקהל העממי של הליכוד שצעק בעבר מלא ריאותיו "בגין, בגין". עם כל הכבוד לגר"ע יוסף הרי שנסיקתו של ישי לעומת דרעי שנעלם הביאה גם להקצנה לאומנית אצל הגר"ע עצמו ובסביבתו. מנגד, ש"ס החלה להיות יותר ויותר פרו חילונית ומנותקת מרבנים אמיתיים ואלי ישי שירת גם את המטרה הזו. האיש הזה היה היה קודם לכן מרים הטלפונים של ח"כ נסים זאב ולימים כששאלוהו (בימי דרעי) על כיווניה השמאליים של ש"ס הוא ענה בצורה פשטנית ועלובה בטענה כי "אנחנו ימניים אבל הרב עובדיה קובע, אנחנו לא מבינים כלום". בשנות האלפיים הצליחו בליכוד להפוך את ש"ס, ואת ישי במיוחד, לסמן הימני שלהם ובמיוחד באירועי קבר יוסף בשכם ופרשת העיר חריש. לשיא האילוף הגיעו הליכודניקים כשצרפו את ש"ס לתנועה הציונית, ועוד ל"חטיבה הרויזיוניסטית". אי-לכך חזרתו של דרעי שוב יצרה בפני הליכוד את הצורך המחודש לחשוב כיצד מחסלים את ש"ס. ש"ס - בעידן השני של דרעי, החלה לחבור ליוזמות שלום כמו "יוזמת ז'נבה" ןח"כים מתוכה ( בעיקר יצחק כהן ויצחק ועקנין) הפכו מאנשי ימין לשעבר לאנשי שמאל מדיני. אולי זו הייתה אחת הסיבות שנתניהו התנער ממצירופה של ש"ס לקואליציה שלו אך העדיף שהרעים כלפיה יהיו בנט, ובמיוחד לפיד. בשנה וחצי האחרונה מעוניינים בליכוד לחזק את הדחליל שלהם - קרי, את אלי ישי. לא במקרה הציעו לאלי ישי את תפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ועוד בימים שהחרדים נלחמו נגד הגיוס לצבא. ישי היה מעביר עבורם כל החלטה לאומנית מחד-גיסא וגם כל החלטה לגייס חרדים רבים ככל שיהיו, מאידך-גיסא. בליכוד גם לא אוהבים לשמוע את דעת התורה של הרב שלום כהן - איש העשוי תורתית ללא חת. להם עדיף רב שכיהן תחת שלטונם ועשה דברם בענייני גיור וכשרות, כהרב שלה עמר. מול דרעי שמשמאל והרב כהן החרדי עדיף לליכוד איש ימין קיצוני ורצציבי כאלי ישי ורב שאפשר תמיד לתמרן אותו לשינויים בדת, כשלמה עמר. בטוחני כי כל התככים לפילוג ש"ס נעשים על-ידי אנשי הליכוד הבכירים ביותר ולא אתפלא אם לפני הבחירות הבאות יצטרף אלי ישי לליכוד והרב עמר כמובן יאשר זאת כ"סמכות רוחנית". איחוד עם פורשי ש"ס טוב לליכוד בעידן הפילוג מ"ישראל בתינו" ועם הופעתו המחודשת של משה כחלון, והפעם לא כעזר אלא כנגדם. השאלה היא רק כיצד יסתדרו ביניהם - בלוע הליכוד, הרב חיים אמסלם ואלי ישי, שביצע את גרושו של הרב אמסלם מש"ס...